בענין מחלוקת ראשונים בדין ספירת העומר בזמן הזה, ואיך ראוי לכוון
שלום וקיץ בריא.
התקשיתי היום, למאן דאמר מצוות צריכות כוונה, איך מצינו "לא תגרע" במי שמתכוון לקיים מצוה שהיא מדאורייתא בתור מצווה דרבנן. למשל, לדעת הרמבם, שספירת העומר דאורייתא, יתכוון לקיים מצוה דרבנן. הלא, בכה"ג לא מקיים מצוה כלל, משום חסרון הכוונה. ובכה"ג לא שייך לא תגרע, דומיא דשלוש פרשיות בתפילין ושלוש מינין בלולב, דלא הוי "לא תגרע", כיון שלא מקיים מצוה כלל?
ראשית, שנהיה בריאים כל השנה (סליחה, אבל אני אלרגי לאיחולים ההיפוכונדריים הללו).
לא הבנתי את השאלה. מניין לך שהמתכוין למצווה דרבנן עובר בבל תגרע? אולי אתה מדייק זאת מדברי הרמב"ם על בי"ד שגזרו גזירה ולא הודיעו שהיא מדרבנן שעוברים בבל תוסיף. אבל זה דין אחר לגמרי.
וכן לגבי פוחת ממספר המינין או הפרשיות. הרי בכה"ג הוא כן עובר בבל תגרע, בדיוק כמו היפוכו בבל תוסיף (ראה ספרי ראה יג ,א, ועוד).
מעבר לזה, אם הוא מוסיף מצווה בדויה, שלשיטת הרמב"ם עובר בבל תוסיף, הרי הוא לא קיים בזה כלל מצווה גם אם התכוין. אז איך הוא עבר על בל תוסיף? בל תוסיף הוא בגלל שעבר אמימרא דרחמנא ולא בהכרח בגלל שביצע מצווה. הרי מפוש בגמרא שבעידנא כלל לא צריך כוונה כדי לעבור בבל תוסיף.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer