בשר בדגים ולספרדים דגים בחלב

שלום הרב, תודה על התשובה.
אני קצת חיפשתי ולא זכור לי שמצאתי אחד שאוסר בשר ודגים על סמך עניין אחר, אשמח אם הרב יפנה אותי (כן מצאתי לגבי דגים וחלב, שאחד מן הפוסקים הספרדים (לא בני זמננו) כתב שעל אף שלא נראה לו שיש חשש מחלה בדבר הואיל ויצא "מפי המלך הלא הוא מרן" יש להקפיד, ואני תמהתי שהרי גם אם נאמר ש"המלך" אכן התכוון לאיסור דגים וחלב אזי כוונתו לדמות את זה לבשר ודגים, ושם כאמור לא מצאתי אחד שאוסר בגלל עניינים אחרים).
לגבי האבסורד שהרב מצא בדגים וחלב, אולי אפשר לומר שגוף אנשי עדות המזרח מגיב שונה ביחס לדגים וחלב? ולנו אכן זה לא מסוכן.
ותודה על ההפניה, באמת בעיקר השאלה לא הסתמכתי על "המעשה שהיה" אלא על כך שלא מצינו מבני העולם שנזהרים בכך מחמת סכנה רפואית.

מה פירוש על סמך עניין אחר? הם מפרשים את הסכנה שעליה דיברו חז"ל כסכנה רוחנית. ה לא עניין אחר.

לגבי גופם של אנשי עדות המזרח, עד היום לא שמעתי על ממצאים בכיוון זה ואני בספק רב האם יש בהם ממש.

מה הכוונה סכנה רוחנית , האם כמו שאוכלי "מאכלות אסורים" נטרפת דעתם או משהו אחר…

משהו כזה.

בגמרא בפסחים (עו:) מבואר שהאיסור הוא או משום ריחא (ריח הפה) או משום דבר אחר ופ' רש"י צרעת, לא מצאתי מישהו שמפרש שהכוונה לסכנה רוחנית (או שמא תפרש צרעת רוחנית?)

אותו דבר כי צרעת באה מהפה גלל לשון הרע. בעקיפין זה אותו דבר.

שלום רב.
כל הפוסקים מביאים שאסור משום צרעת (ראה שו"ע יו"ד סי' קטז ס"ג, ובש"ך וט"ז ושאר נו"כ שם. וראה שם שחילקו בין בישול שמסוכן לצלייה שעושה ריח). ראה דיון בערוה"ש סי/ קטז על סכנות בכלל, ובס"י שם על בשר ודגים.
בימינו מקובל שאין בזה סכנה, ולכן השמרנים מתחלקים לשניים: 1. אלו הסוברים שיש בזה סכנה והרפואה לא מבינה אותה (ההנחה היא שחז"ל לא טעו בדברים כאלה). 2. אלו שמפוכחים יותר, אבל עדיין שמרנים. אלו הרבה פעמים תולים זאת בסכנות רוחניות (בעקבות הגר"א שהסביר כך את דין בטל טעם לא בטלה תקנה שיש טעמים נסתרים).
איני רואה טעם לעשות חיפושים לדבר שאיני מסכים לו. אפשר לחפש לבד ברשת. רק אעיר שעל הצרעת עצמה כבר כתבו רבים שהיא מחלה מסיבות רוחניות. לכן על פניו לא מופרך לטעון שדגים ובשר הם סכנה רוחנית שמביאה לצרעת. ואכתי לא נראה לי שלזה הכוונה.

א"כ כפי שאני מבין גם הרב חושב שאין צורך גדול להקפיד בזה.
נ.ב. אני חושב שפה לפי השמרנים מהסוג המפוכח יותר יש להתיר, כפי שיש להתיר מים מגולים בימינו היות ובטל הטעם (כמבואר שם בשו"ע) ולא שייך בהם הדין של בטל הטעם לא בטלה התקנה כמבואר שם בכל הנ"כ.

כבוד הרב מה לגבי בטל הטעם של מתיא וירקא גם התבטל בימינו?

אכן.

מושה,
הוזכרו כאן דברי הפוסקים שכתבו שכאן לא שייך בטל טעם לא בטלה תקנה, כי מדובר בסכנה שזו הערכת מציאות. מתיא וירקא הוא דין ולכן לגביו לא כתבו זאת.
יתר על כן, לפי הידע שבידינו כיום התקנה מעיקרא היתה בטעות, שכן לא היתה סכנה בזה גם בימיהם. כנראה שזה לא שהמציאות השתנתה אלא היתה טעות מדעית-רפואית. משא"כ במתיא וירקא.
אמנם לדעתי האישית בהחלט יש מקום לשקול ביטול גם בדין מתיא וירקא, ואכ"מ.

אני תמיד חשבתי שהיתה בעיה להשאיר גופה יומיים בעבר אבל בימינו אין בעיה כזו בגלל קירור (אגב מה עושים עם מת שנפטר בליל שבת בביתו, ההלכה מתירה לקיחתו לבי"ח וקירורו בשבת?)
כאתה אומר שהתקנה היתה מעיקרא בטעות אתה מדבר על המים המגולים? (כי ממה שלמדתי זה שאולי נחש שתה ו"נפל מהארס שלו במים)
אז מה עושים בדין כזה, מדוע צריכי לדון בזה ולא לבטלו מיד בין אם זה דין ובין אם זה בטל מעיקרו…
מהי הטעות המדעית רפואית?
האם אתה חושב שמאז המצאת המקררים למתים יכלו לבטל דין מתיא וירקא?
איך זה ישפיע ועל מה אילו יבטלו דין זה!

מים מגולים זה סיפור אחר, שכן בתקופתם אכן היו נחשים ואולי היתה סכנה. זו לא טעות מעיקרא. אבל הסכנה בבשר ודגים כנראה מעולם לא היתה קיימת.
לגבי מתיא וירקיא כתבתי שיש לדון. בפשטות זה מצב של ביטו להטעם, אבל יש מצבים שבהם כשבטל הטעם כן מבטלים את התקנה. ראה בפרק האחרון בספרו של נריה גוטל, השתנות הטבעים, עשרות מקורות לזה מהראשונים.

האם יש הבדל בין תקנה לבין דין?
מי צריך לדון ? פוסקי הדור? אתה רומז שהם יעשו את ההשלכות שלהם ויוסיפו סברותיהם ויגיעו למסקנות עם הלכות מתאימות?
אז כנראה שקה איזה מקרה שמישהו אכל בקר ודג וקרה לו משהו … וייחסו את זה לאכילתו. ואולי טעו.

יש הבדל בין סכנה לבין דין.
אין מוסד פורמלי שאמור לדון. חכמי הדור אמורים להגיע למסקנה.

אנחנו צריכים לשלוח להם מכתב או איך?
אם אני עובר על דבר שהיה נחשב (או לא באמת היה נחשב…) "סכנה" ולא קרה לי כלום- אז חטאתי? (ואם קרה לי אז … מה ההבדל המוסרי/העונשי
גם סיגריות זה סכנה אמיתית, למה יש חרדים מעשנים? על מה הם עוברים?
אגב יש צרעות שהן בגדר לא מטמאות, אולי לזה התכווין המשורר כ"סכנה".
ומכיוון שממילא כולנו טמאי מתים אז מצורע זה זניח, נכון? אז נראה על פניו שגם דין סכנה לא שייך בבקר ודג.
טומאת מת זה פוגע בנפש? וצרעת פוגעת רק בגוף? נכון? אז צריכים לדון להכשיר פרה אדומה גם.