גבול מידת הענווה והאוטנמיה
שלום
באופן עקרוני ולא מבחינה תועלתנית
.של מניעת נקמות .חילול השם וכדומה.האם ערך האוטונומיה תקף גם במידה ואדם עם מידות טובות חקר יזע והגה-ומתוך סמכותו האוטונומית הגיע
למסקנה שברוך גולדשטיין הוא דמות לחיקוי-ושעל מנת לבסס מלכות שמיים יש לטבוח בערבים שחיים בארץ ישראל כי הוא חש והיה בטוח באותו יום שהם גורמים לסכנה.וכול עוד זה נובע מתוך מחשבה רציונלית ולא רגש ויצא נמוך של שנאת ערבים
מי אנחנו שנמנע ממנו לפעול לפי שיקול דעתו?ואולי מידת הענווה מכריחה אותנו לשמוע ולהכיר גם במעשים שנעשים מכוונה טהורה .אך אינם אסתטיים?