גט, בני נח, והשפתי חכמים

בס"ד טו"ב בחשוון תש"פ

נלע"ד בפשטות להסביר את דברי ה'שפתי חכמים', שהפלשתים אינם אמורים לדעת שלאברהם ושרה יש דין שונה משאר בני נח.

ואם כן כשישמעו ששרה נשואה לאדם אחר שנעלם – הרי יבינו שהיא ספק אשת איש, שהרי אם החליט בעלה לעזבה – הרי בכך חדלה להיות אשתו; אך אם דעת בעלה לחזור אליה – היא עדיין אשת איש

בברכה, ש"צ לוינגר

ברם, יש לדון לפי זה מה היתה ה'סלקא דעתך' של אבימלך לקחתה? ואולי סבר אבימלך שנישואיה של שרה לבעל שנעלם בטלים למפרע, משום שיש 'אומדנא דמוכח' שאילו ידעה שבעלה ייעלם – לא היתה נישאת לו, וכפי שדנו כאן בטור 'הפקעת קידושין: היבט הלכתי' 🙂

ומ"ש בעל שפתי חכמים שאם יימצא בעלה שייתן לה גט' לאו דווקא, אלא הכוונה שיגרש אותו בהודיעו שעזב אותה שלא על מנת לשוב'.

בברכה, ש"

ולגבי אבימלך ניתן לומר שסבר שמן הסתם אם תילקח לבית המלך – היא מסכימה להינשא לו ולעזוב את בעלה שנעלם, והרי בבני נח, גם אישה שמחליטה לסיים את הנישואין, מביאה בזה לפירוק הנישואין, וכדברי הרמב"ם.

וע"ד הפשט נראה שאברהם סבר שכשיחשבו ששרה פנוייה לא ייקחוה בכוח, אלא יפנו לאחיה בהצעת שידוך כדרך הנכבדים, והוא כסוחר ממולח ימשוך את המשא ומתן ובינתיים ייגמר הרעב והוא יעזוב את המקום

בברכה, ש"צ

כתבת: "אי האבות יצאו מכלל בני נוח להחמיר או גם להקל" – אבל כאן מדובר שזה גיס (לפי השםתי חכמים). ולו בפשטות היה הדין של הן נח. והדרא הקושיא