דוד ובת שבע כהוכחה להפרדת המוסר מההלכה
המקרה של דוד ובת שבע מהבחינה של חטא דוד הוא מורכב וההסתכלויות עליו שונות.
ניתן לטעון שהסיפור מדגים את ההפרדה בין מוסר להלכה, כפי שהיא מתבטאת בטקסט.
דוד לא הביע חרטה או הכרה בחטאו עד להגעתו של נתן הנביא. נתן לא פנה לדוד בטענה הלכתית ישירה, אלא בחר להציג בפניו משל. דוד, ששימש כשופט בסיפור המשל, גינה בחריפות את המעשה כבלתי מוסרי וגזר על עצמו עונש חמור.
התנהלות זו מלמדת שגם במקרא, המוסר וההלכה אינם בהכרח זהים. דוד הגיב לטיעון מוסרי, ולא לטיעון הלכתי, ועל בסיס זה קיבל על עצמו את העונש.
האם אתה מסכים עם המהלך?
לא רואה כאן מהלך. נכון שכבשת הרש ונזיפת נתן הנביא מורים שהוא דיבר על חטא מוסרי ולא על ערווה. זוהי כנראה כוונת חז"ל "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". דומני שזה תורף טיעונו של הרב מידן בספרו על פרשה זו.
ליתר דיוק, לפי הרב מדן הפשט הוא שחטא ממש באשת איש והדרש הוא שחטא בחטא מוסרי 'בלבד'. והוא מוסיף שלדעתו מה שקרה באמת זה כפי הדרש, והפשט נכתב כך עי הנביא כדי להציג את חטאו בצורה הכי חמורה שיש (בשונה מחוגים שמרניים שמנסים לעשות בדיוק את ההיפך ולחפות על דוד)
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer