האם כשמוכח לעין כל שטעית אתה מוכן להודות בפומבי?

אני מקווה שהתשובה היא חיובית, למעט המילה "כעת". לשאלה ההיפותטית אם טעיתי האם אודה בכך, אני מקווה שזאת אעשה. אני לפחות משתדל, אם כי כולנו בני אדם. אלא שלא טעיתי כעת ולכן זה נשאר במישור ההיפותטי.
מכיוון שאתה חרדי (שפוי), הייתי מניח מראש שלוגיקה אינה התחום שלך, ואכן ניכר מהודעתך שכך הוא הדבר. אז אעזור לך קצת בעניין: 1. עוד לא שמעתי שאמריקה הצטרפה. אני מקווה מאד שכך יקרה. 2. עוד לא ראיתי שאיראן הפכה לבדיחה, אם כי אולי ניחנת בנבואה ולכן איני שופט אותך כמובן. גם לכך אני מייחל כמובן. 3. איני רואה מה הקשר בין התוצאות הללו, גם אם הן תקרינה, לבין תפיסתי שביבי צריך היה ללכת הביתה. 4. אני גם לא רואה מדוע הודאה בטעות היא תכונתם של גברים דווקא. 5. בדבריך כאן הדגמת היטב את האיום החרדי שהוא לא פחות חמור מאיראן. אמנם לא מיצית בכמה משפטים אלו את מכלול הפגמים של החרדיות, אבל בהחלט הצלחת להדגים לא מעט מתוכם: בורות, עילגות, חוסר יושר, חשיבה ברמה של גנון והתקרבנות. הישג די מרשים. אולי אמריקה תתערב ותפתור לנו גם את הבעיה הזאת? אינשאללה (הנה, נהייתי אייאתוללה).