האם מלחמות הם הכרח המציאות.
שלום רב. שבוע טוב.
בהרבה מן המקרים כשיש ויכוח אידאולוגי בין שני צדדים כמו שני דתות, שני עמים, ההרגשה היא שאם שני הצדדים היו יושבים סביב השולחן ובאמת מקשיבים אחד לשני ומנסים להבין את השני ולבוא לקראתו, הרבה דם וצער היה נמנע.
השאלה שלי היא:
האם האלימות והצער בעולם היא רק בגלל התנהגות לא נכונה של אנשים. כלומר שהם יכלו לדבר ולדון ולמנוע את האלימות.
או שיש מקומות שבהם גם אחרי שננסה להבין את השני ולבא לקראתו עדיין נחשוב שונה כמו למשל חרדים וחילונים, יהודים וערבים,
והמלחמות הם הכרחיות כדי לפתור סכסוכים כי יש פה התנגשות שגם רצון טוב לא יעזור.
מקווה שהובנתי.
אי אפשר לענות כללית. אם לשני הצדדים כוונות טובות ורק עמדות שונות אז בד"כ לא תהיה אלימות. ואם לפחות אחד הצדדים אין לו, אז לא תועיל הקשבה אליו ולא תהיה הקשבה שלו (וגם לא תועיל).
אני מבין.
אבל האם להערכתך יש מצבים שגם אם שני הקבוצות יעשו הכל להבין את השני, עדיין הם יאמינו בדברים שונים ולכן לא תהיה ברירה אלא להלחם.
כיון שהרבה ויכוחים מסתיימים ב:"כך אני מעריך את המציאות", "כך אני חווה את העניין הזה והזה."
ושם כבר אין כמעט מה לדון.
אז האם לחיות בעולם הזה אומר שגם כשנעשה הכל למנוע אלימות, לפעמים נצטרך לפתור הדברים באלימות ?
שוב, שאלה כללית מדיי. ברור שעקרונית זה ייתכן. אבל אני מאמין שאם הכוונות משני הצדדים טובות זה לא אמור לקרות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer