האם תיאור מיתת תלמידי רבי עקיבא בהלכה – הגיוני וריאלי?

שו"תקטגוריה: אמונההאם תיאור מיתת תלמידי רבי עקיבא בהלכה – הגיוני וריאלי?
אהרון שאל לפני 7 שנים

שלום וברכה!
האם תיאור מיתת תלמידי רבי עקיבא בהלכה – הגיוני וריאלי?
אני מבקש לשאול על הבסיס ההיסטורי של סיבת המנהג להתאבל בימי הספירה חוץ מביום ל"ג בעומר (יעויין באו"ח סי' תצ"ג באריכות כמה וכמה שיטות). לפי מה שכתבו הפוסקים, הסיבה לאבלות היא בגלל שבאותה תקופה מתו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא (יבמות סב:), ובל"ג בעומר פסקו למות (לפי אחד ההסברים).
א. לכאורה הכוונה שלרבי עקיבא הייתה "ישיבה" של 24 אלף תלמידים. אבל זה לא נשמע הגיוני. גם היום אי אפשר טכנית להחזיק כזאת ישיבה, קל וחומר אז כאשר יכולות ההזנה, השיכון, והתחבורה היו נחשלות מהיום. אז נניח שהכוונה ל"בוגרים", היינו שבמשך שנות הוראה הוא צבר המון תלמידים, ובעת האסון הם כבר היו מפוזרים בכל הארץ, שקועים בעיסוקים שונים.
ב. איך ייתכן ש24 אלף איש ימותו במיתה כזו תוך זמן כה קצר? בגמרא כתוב שהם מתו ב"אסכרה". נניח שזו מחלה מדבקת (ב"חברותא" כתוב שזו "מיתת חנק עקב דלקת בגרון"). האם הכוונה שהמחלה פגעה רק בהם, וכילתה את כולם? איך היא לא פגעה בנשותיהם, בילדיהם? התיאור הפשטני הוא שיש מחלה שמשתוללת בזמן מאוד קצר, ופוגעת באופן ממש סלקטיבי באוכלוסייה מאוד מוגדרת, כמו "מכת בכורות".
ג. בגמרא כתוב שהם מתו עד העצרת. ואז מצאו הראשונים מדרשים שאינם ידועים לנו, שהם מתו רק עד פרוס העצרת (והקשה החיד"א (שו"ת טוב עין סי' י"ח) מדוע נניח את גרסתנו משום מדרשים אלו). טוב, אז נמנו וגמרו שהכוונה לל"ג בעומר. ועוד החליטו שאם פסקו מלמות זו סיבה לשמחה (וכבר הקשו על זה מה שמחה יש בזה, הרי סוף סוף לא נשאר אחד).
הבעיה ההיסטורית היא, שלפי הרבה שיטות בנו"כ השו"ע, אין אנו נוקטים שהם פסקו מלמות בל"ג בעומר, אלא שפסקו למות אחר ל"ב ימים מפוזרים. כלומר, תלמידי ר"ע מתו במשך כל ימי הספירה בדילוגים, ביום שאומרים תחנון הם מתו, וביום שאין אומרים תחנון (שבתות וימי פסח ור"ח) לא מתו (וזה ע"פ המהרי"ל), ראה סיכום ב"ביאור הלכה" שם. וכדי לציין שפסקו מלמות אחר ל"ב יום סמוך ליו"ט שבועות, בחרו לציין את יום ל"ג בעומר כיום שמחה.
זהו כבר ממש פלא היסטורי. הרי במכת בכורות נאמר שיש לציין את פתחי הבתים בדם, שכיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע. וכיצד כאן הבחין המשחית בין יום שאומרים בו תחנון ליום שאין אומרים בו תחנון, והמית רק בו? 
ונניח שאמנם כך ארע. האם פעלה שם "רשות אוכלוסין" שהסתובבה ברחבי ארץ ישראל, ורשמה בדיוק באיזה יום מת כל תלמיד?
תודה רבה.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 7 שנים

שלום רב.
אין לי מידע היסטורי בדוק (אני לא יודע למי יש, אם בכלל) וגם לא חשבתי על כך מספיק כדי לענות תשובה אמינה. אנסה להתייחס בקצרה.

א. ייתכן שהיתה לו ישיבה גדולה, והיא הסתעפה לישיבות משנה רבות (כמו נובהרדוק למשל). הרי מקובלנו שכולהו אליבא דר"ע, כלומר כל תושבע"פ נחשבת כתוצר שלו. כמובן ייתכן שהמספר הוא טיפולוגי ולא היסטורי. הכוונה שמתו המון.
ב. מגפה יכולה להתפשט בזמן קצר מאד. בטח אם היה שם משהו לא טבעי (עונש מהקב"ה על שלא נהגו כבוד זה בזה). מי אמר לך שהיא לא פגעה בנשותיהם, בילדיהם? אולי הכוונה להם ומשפחותיהם? כמובן שאם מדובר באירוע לא טבעי אז ייפגע מי שהקב"ה רוצה לפגוע בו.
ג. זה לא ממש חשוב מתי בדיוק הם מתו. אנחנו אבלים עליהם וזה יכול להיעשות גם בימים אחרים לגמרי. מה שחשוב הוא שנפיק את הלקחים הרלוונטיים. הפרטים באים רק לחדד ולהעמיק את הלמידה מהאירועים הללו, ולא בשביל הדיוק ההיסטורי. מעבר מזה, כבר עמדו על כך שהיו ניהוגי אבלות עוד קודם מיתת תלמידי ר"ע. לכן ייתכן של"ג בעומר והפרטים לקוחים מהמנהג הקדום שהיה קודם לכן והלבישו אותם על האבל על תלמידי ר"ע.
על התירוצים של מיתה בימים מפוזרים גם אני תהיתי, ואני לא לוקח אותם ברצינות. אלו מנהגי אבלות שונים שמלבישים עליהם תיאורים היסטוריים כדי לעגן אותם בנימוק המוצהר (מיתת תלמידי ר"ע). כמובן שאם מדובר באירוע לא טבעי – לק"מ. אגב, לא צריך רשות אוכלוסין, אם שמו לב שיש חוקיות שבימים מיוחדים לא מתים הבינו את זה בלי לעקוב אחרי כל מת ומת. אבל כאמור ההסבר הסביר יותר בעיניי הוא הקודם (הלבשת ההיסטוריה על מנהגי אבלות קדומים).

M הגיב לפני 7 שנים

הם כנראה מתו בכלל במרד בר כוכבא והפרשנות שאסכרה היא מגיפה נועדה לצמצם את סיפורי המרד כנהוג בימי הביניים או התבססה על טעות. שאתה מבין את זה הכל הופך להיות סביר והגיוני.

אבי הגיב לפני 7 שנים

נראה לי שכך (מרד בר כוכבא) נכתב באיגרת רב שרירא גאון.

אהרן הגיב לפני 7 שנים

לרב מיכי, אשמח לקישור או להבהרה על מנהגי האבלות בימי הספירה טרם תקופת ר"ע. לא שמעתי על זה. לפי ידיעתי, לפני עד זמן הגמרא (המאה התשיעית) לא ידוע כלל על מנהגי אבל בימי הספירה.

באופן כללי, מאוד קשה לשבת וללמוד את כל השו"ע והנו"כ, עם הסיכומים במהדורות השונות (מתיבתא למשל), כאשר כולם לוקחים את התיאור ההיסטורי ממש ברצינות. מסבירים את המחלוקות השונות, זה סובר שהם מתו ביום א' ולא ביום ב', וזה סובר הפוך, ולכן לשיטתו מונים כך, ולשיטתו אחרת. זה קצת מתסכל להשקיע ולטרוח אם אתה מפקפק באמינות ההיסטורית. מה אתה ממליץ?

ל M.
כמובן ששמעתי את ההסבר הזה, אבל זה ממש לא מתאים לנאמר בגמרא ובהלכה, וזו הייתה השאלה שלי.
זה לא מתאים גם בגלל שבגמרא הסיבה "אסכרה" ולא מרד. וגם כי האבלות ב"ספירת העומר" מתאימה למיתה פלאית של תלמידים שלא נהגו כבוד זב"ז. אם מדובר בכישלון של מרד היו קובעים צום בנוסח תשעה באב על חורבן נוסף. (למעשה, מרד בר כוכבא הוא זה שהביא בעיקר לחורבן. המרד הראשון הביא לחורבן הבית, אבל השני הביא להרג גדול הרבה יותר, ולהגליה).

אגב, מה שקורה לפי ההסבר הזה קצת משעשע, לפי התיאורייה ששמחת ל"ג בעומר היא בגלל פרוץ מרד בר כוכבא, כמו שמקובל בקרב היסטוריונים שונים. אם כך, במשך ימי הספירה אבלים על מותם של החיילים, ובל"ג בעומר שמחים על פרוץ המרד שנכשל. זה כמו "יום הזיכרון" ארוך, שמסתיים ב"יום עצמאות" קצר, על מדינה שבסוף לא הוקמה?

לא הבנתי מה כוונתך "לצמצם את סיפורי המרד כנהוג בימי הביניים".

אהרן הגיב לפני 7 שנים

לאבי:
ראה בויקיפדיה "ספירת העומר" ובהערות שם מקורות לפרשנות הזו.
שם מובא שיש שתי נוסחאות לאיגרת רב שרירא גאון, ובאיגרת עם הנוסח הפחות מהימן מופיע שהם מתו "בגזרת שמד".
ע"פ המילים הללו, באו חוקרים מאוחרים לתיאוריה שתלמידי ר"ע מתו במרד בר כוכבא.

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

אהרן,
כן מובא בשם האר"י וכן הביא השל"ה.
עשיתי חיפוש מהיר וראיתי הפניה לכאן: בניהו, מאיר, העלייה למירון, בתוך: שילר, אלי (עורך), ספר זאב וילנאי, אריאל, 1987, כרך ב, עמ' 326–330
ואינו תח"י.
זכורני שקראתי שגם חוקרים גילו שזה מנהג קדום שהולבש על מיתת תלמידי ר"ע.
ראה גם עדיות פ"ב מ"י, ושיבלי הלקט סי' רלה שהסתמך עליו.
אגב, כעין זה נאמר גם על הדלקת נרות בחנוכה.

אהרן הגיב לפני 7 שנים

הרב מיכי, הגעתי לחלק מהמקורות.

אני חושב שיש כאן 3 שאלות:

1. מהי הסיבה לאבל בימי הספירה. על זה כתבת שיש סיבות שקדמו למיתת תלמידי ר"ע, והסמכת ממשנה בעדויות. זה נכון, ונתקלתי בכמה סיבות.
2. שאלה תיאולוגית: האם מיתת תלמידי ר"ע הביאה להיותם של ימים אלו ימי דין, או להיפך. (זה כמו הטענה שת"ב הוא יום מקולל, ולכן ארעו בו כמה צרות). לזה שייכת ההפניה שהבאת מספריהם של בניהו מאיר וזאב וילנאי (מויקיפדיה על ימי הספירה?).
3. האם מנהגי האבלות קוימו בתקופה היסטורית קדומה, כלומר האם אנו יודעים שלפני אלף שנה אנשים לא הסתפרו ולא נישאו בימים אלו. זו הייתה השאלה שלי, ונדמה לי שלא ציינת לה מקור.

האם תוכל להסביר לי את מה ביקשת להוכיח, וללנקק לי גם את הטענה ולא רק את המקור?

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

לא זכור מניין לקחתי את המקור (עברתי ברפרוף על כמה מקורות).
לגבי קדמות מנהגי האבלות, על כך נכתב לא מעט. ראה למשל מאמרו של שמחה עמנואל בנטועים ועוד:
https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/netuim/netuim20_emanuel.pdf
לא הבנתי את השאלה האחרונה.

אהרן הגיב לפני 7 שנים

לא הבנתי, מה הקשר??? המסורת ההיא מדברת על אבלות בתשעת הימים, ולא בימי ספירת העומר.

מ.ר. הגיב לפני 7 שנים

גם אין שום סיבה לחשוב שמסורות בני אתיופיה קדמו לחרבן בית ראשון.
אפילו אם נאמר שהקהילה הייתה קיימת שם מאז בית ראשון (ואין באמת תימוכין משמעותיים לכך),
העדה האתיופית לא קפאה על שמריה, ומנהגים רבים התחדשו במשך הדורות (וגם הנתק לא היה טוטאלי. התורה שבידם הייתה תרגום של התרגום ליוונית, שהוא בוודאי מאוחר).

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

ברור, אבל גם תשעת הימים זה לכאורה מנהג מאוחר.

מ"ר, באמת איני מתמצא. אולי אתה צודק. הבאתי את זה כאן רק כי מישהו העלה את זה וזה התקשר לי לשאלה הזאת.

השאר תגובה

Back to top button