הגותו של המהר"ל

זה מעניין, אז מאיפה השקפת העולם שלך ?

בדיוק מאותו מקום שיצאה השקפתו של מהר"ל או של הרמב"ם: מסברתי.

אהבתי.
אבל זה להתחיל מאפס, לא ?
למהר"ל היו הרבה הוגים להתבסס עליהם, וכן לרמב"ם (חז"ל , אריסטו, איבן סינא איבן רושד).
אין לך איזה תלמיד חכם שרוב חוכמתך ממנו ?

יש גם לי. כל המדענים והפילוסופים שהיו מעולם. האם אריסטו או אבן סינא היו ת"ח גדולים יותר מקאנט ואיינשטיין? או שמא הם קיבלו מסורת נעלמת כלשהי מסיני, שלא הגיעה לאיינשטיין או קאנט? למה הרמב"ם יכול לבנות על אוסף הגויים הללו וסברותיו ואני לא יכול לבנות על גויים אחרים וסברותיי?

כן, האמת צודק…

הבעיה שלי היא שאני מלביש על התורה את האישיות שלי, של שי, ואני שואל את עצמי האם משה היה מסכים איתי שזו אכן תורתו או שהמצאתי לעצמי תורה חדשה.
אם מדובר על תלמידי חכמים סביר שהם קרובים ל"רוח התורה" יותר ממני או מקאנט…
לכן, אולי כן כדאי להיצמד למקורות היהודיים, כי אני עלול לסטות מרוח התורה ?

טענתי היא שאין דבר כזה רוח התורה ביחס למוסר. מוסר מעצם טבעו הוא אוניברסלי.

א. מי דיבר על מוסר? מהר"ל לא כתב ספר מוסר.
ב. נכון שמוסר הוא אוניברסלי, אבל עדיין אנשים טועים בו לא פעם, והתורה יכולה להאיר את עיני מחפשי המוסר ולכוון אותו להכרה המוסרית הנכונה (האוניברסלית). ולא רק התורה עצמה, אלא גם תלמידי חכמים שעמלו לשם שמים על חקר המוסר וזיקוקו מכל מיני שיקולים מטעים, יכולים לכוון את הלומד להכרה המוסרית.

"לסטות מרוח התורה" יכול להתפרש במישור המוסרי או המחשבתי. בשני ההקשרים מדובר בטענות אוניברסליות )כי עובדות הן עובדות ולא תלויות בחברה או אדם(.
כפי שכתבתי לא פעם, אני לא רואה ערך מוסף משמעותי לגבי שני סוגי הטענות הללו בתורה ובמפרשיה. כמו שהם משתמשים בסברתם ובמקורות השפעה שונים כך גם אני הקטן. מי שלא מסכים לזה, בסדר גמור. נשאלתי לדעתי וזו עמדתי. זה הכל.

יחסית למי שלא עסק בה הרבה הידע שלך די נרחב.

אכן. חשיבה מרוכזת ואיכותית.

אז מה הן המצוות ?
עובדות ? אבל הן משתנות לפי התקופות(או אולי רק היישום שלהן משתנה ואז אין שאלה) ?
ואם לא עובדות אז מה ? רק פרשנות על המציאות,
ולא חלק מהמציאות הקבועה ?

לא הבנתי מילה. על מה אתה שואל, ומהי השאלה.

המצוות הן לא עובדות אלא נורמות. זה לא אומר שהם המוסר.

אני שואל על היחס שבין המצוות לעניין הנ"ל של ה"עובדות" הלא משתנות ?
האם מצוות הן עובדות ?
הכוונה שלי מאחורי זה היא שאם המצוות הן לא עובדתיות כלומר חלק מהמציאות הקבועה אז הן הופכות ל(אני מקווה שאני לא אגיד שטויות אני רק מתחיל) חלק מאקזיסטנסיליזם איפה שכל תפקידן הוא להיות פרשנות על המציאות.
ההנחת יסוד שלי היא( בזה אולי הטעות) : מה שעובדתי הוא במהות המציאות.

המצוות הן לא המציאות ולא פרשנות על המציאות. הן ציוויים של ה'. מה הקשר לאקזיסטנציאליזם?

וואו. זה היה אמור להיות הבהרה? זה ממש מילון אנגלי אנגלי.

אה, עכשיו הבנתי. הוא שאל אם המצוות הן אובייקטיביות או שהן פרשנות שלנו.
"הנחת היסוד" (כלשונו) שלו, היא שמה שאובייקטיבי הוא במציאות הקבועה ולא משתנה, והרי המצוות כן משתנות.

אם הכוונה באובייקטיבי זה הדבר כשלעצמו, המהות אז בדיוק.
"והרי המצוות כן משתנות" משמע הן לא מהותיות לנו..

איך אתה מסיק את זה? מה זאת אומרת "המהות"? המהות של מה? מה זה "מהותיות לנו"? למה זה אומר שזה חייב לא להשתנות? תפרט את הטענה.

אנא כתוב את הטענה שלי שאליה אתה מתייחס, ואז פרט את השאלה שלך, או היכן אתה רואה סתירה או שאלה.