ההוכחה של טיילור

בס"ד
שלום הרב,
אני קורא בריתוק את מחברת הרביעית שכתבת, ראיתי שהבאת את הטיעון של טיילור, והיטבת להסבירו כך:
"על כל מערער כזה לשאול את עצמו האם הוא נותן אמון בעיניו? האם העובדה שהוא רואה משהו די בה כדי לשכנע אותו שהמשהו הזה אכן קיים שם בחוץ? אם כן, שיילך אחורה ויבחן את עצמו: אם אכן הוא מאמין בתהליך ספונטני שאחראי להיווצרות העיניים (האבולוציה), אזי אין שום אפשרות להצדיק את האמון שהוא נותן בהן. בדיוק כמו שמי שמאמין שהאבנים על הגבעה סודרו בתהליך מקרי לא יכול לתת אמון במסר שהן מעבירות אלינו, שכן לשיטתו זהו מקרה בעלמא. הקשר בין צורת האבנים לבין מצב העניינים בעולם יכול להיות כל שהוא (אם בכלל). כך גם מי שחושב שהעיניים הן פרי מקרה עיוור לא יכול לתת אמון במידע שהן מעבירות אליו."
השאלה שלי מדוע א"א לומר שאדם סומך על עיניו ועל שאר איבריו כתוצאה מן הניסיון! כלומר הוא גדל איתן מגיל ופשוט שם לב שהן מנחות אותו בצורה נכונה! יכול להיות שברגע הראשון (כלומר כשהוא תינוק) הוא אכן לא סומך עליהן, אך הניסוי והתהייה במשך השנים מובילות אותו למסקנה חד משמעית שהן צודקות. (זה לא דומה לאפשרות שהעלית שם שהוא מניח כך כי לא נוח לו להיות ספקן).
כמובן שזה עצמו מוכיח שהעיניים נבראו באופן מכוון ותבוני בכיוון הוכחה ה"פילוסופי" (הראייה הפיזיקו תיאולוגית), אך לכאורה זה שומט את הכיוון ה"תיאולוגי" המובא שם.
אשמח להסבר של הרב.
תודה ושבת שלום!