החמור של בורידן ודטרמניזם
שמעתי אותך מציג את שאלת החמור של בורידן בהרצאה בנושא דטרמניזם.
השאלה מציבה אדם במקום החמור ושואלת, אם אדם היה נתון במרחקים שווים מהאוכל, האם היה מת מרעב?
רציתי להוסיף שכדי שהסיטואצייה תתקיים בתנאים מושלמים, אנחנו צריכים להניח לא רק שהאדם נמצא במרחקים שווים מהאוכל, אלא שכל החיים שלו התקיימו ללא הבדל בין שמאל לימין (למשל, אדם שבתור ילד אמרו לו שתמיד טוב ללכת ימינה, יכול לבחור בצד ימין גם במרחק שווה וזו תהיה הבחירה הרציונלית הדטרמניסטית עבורו).
אם ככה אנחנו צריכים לדמיין את הסיטואציה בה אדם חווה חיים סימטריים לחלוטין, לאוכל כל חייו, גם חיצונית וגם פנימית, זאת אומרת שגם התנהגות המוח שלו היא סימטרית לחלוטין (הוא לא ימני או שמאלי) ושלאורך כל החיים שלו, כל החוויות שלו, היו שוות וסימטריות, זה אומר מציאות ועולם שבה גם חוקי הטבע הם תמיד סימטריים, וכל מה שאדם חווה הוא סימטרי.
זו מציאות בדיונית לחולטין שאפילו קשה לדמיין, אבל רק במציאות כזו ניתן לקיים את הניסוי המחשבתי.
במצב כזה, כבר לא כל כך קשה לדמיין שיכול להיות שהאדם לא יוכל לבחור צד ולמות ברעב, ואולי הוא אפילו לא יוכל להזיז את הרגליים שלו, כי כל תזוזה תהיה שבירת סימטריה ראשונה בעולם עם חוקיות סימטרית.