הטיעון האונטולוגי
שלום,
יש לי שאלה ביחס לטיעון האונטולוגי.
ראשית אתאר את הטיעון בשלב הראשוני לפי הבנתי בתמצית.
הנחה: 1. גם אתאיסט יכול להעלות על הדעת את היש הגדול ביותר.
2. חלק ממדד הגדולה של אובייקט הוא קיומו (ההכרחי) או אי קיומו
מסקנה: היש הגדול ביותר מוכרח להיות קיים (ואף מוכרח)
יש לכאורה פירכה אפשרית לטיעון האונטולוגי. ברגע שאתאיסט מעלה על הדעת את היש הגדול ביותר כיוון שהוא יוצא מתוך נק הנחה עקרונית שאלוקים לא קיים, הרי שהוא מחריג את מדד הקיום ממדד הגדולה של היש הגדול ביותר.
אני מנסה לתקוף בעיקר את היישום של הנחה מס 2 בנדון של הנחה מס 1. האם יש כשל לוגי בפירכה שהצעתי?