הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי ההפוך בעולם ללא אבולוציה
בס"ד
רציתי לשאול, האם העמדה שלנו על אלוהים דרך הראיה בנוי על סמך-
- אלמנציה ושלילת האופציות המתחרות (למשל תהליך האבלוציוני לא יכול לשמש כהצדקה מספקת). ואז מה שנשאר זה העמדה על הלא מוכר.
- או שהדגש בראיה הוא שמכיוון שאנחנו חייבים להניח שיש לנו אמונה מובלעת בגורם מתאם, אז חייבים לומר שהיא "מכירה" את הישות. או בצורה הפוכה שהגורם המתאם הטמיע בנו את ההבנה על קיומו (אלוהים "דתי").
ז"א למשל ניתן לחשוב על עולם דמיוני, שבו לא מתרחש המרכיבים של האבולוציה – מוטציות וברירה טבעית, אלא היינו מגלים חוק שיוצר אדם בצורה "ישירה" – כמעין תהליך יצירת העובר, רק שכאן התהליך היה יוצר את האנשים מבטן האדמה. והיה אורך כמות קצרה מאוד של זמן ע"מ לבצע תצפיות ולהסיק שקיים בעולם תהליך שכזה 9 חודשים. או ניתן גם לחשוב על ארץ קדומה בה תמיד היו בנ"א שהולידו אחד את השני ללא הפסק (נניח בצד אם זה אינסוף קונקרטי).
האם גם אז היית סבור כי דרוש גורם מתאם שטרנדסטנאנטי למערכת העולם, הוא שהיית רואה במקרים אלו גורם מספיק? ז"א האם הדגש בראיה מבחינתך היא שלילת המתחרים ולכן ספצפית כאן חייבים להסיק שהגורם המתאם הוא לא בעולם אלא מחוצה לו, או העמדה על הגורם שאני יכול להיות מיודע איתו (גורם חיצוני "פרסונלי" ולא סביר שאני יהיה מיודע עם תהליך ייצירת הוולד מהאדמה ושהוא דואג להבנתי)?
לא מבין את השאלה. בעולם שבו היה נוצר אדם לא בדרך אבולוציונית הייתי שואל: מי יצר את חוקיו של עולם ההוא? מה איכפת לי אם זו אבולוציה או משהו אחר?
בוודאי אך זה הראיה הפיזקו-תאולגית הרגילה.הראיה ההפוכה עובדת כמלקחיים במידה ולא תאמר שיש מרכיב אז תהיה לך חוסר הצדקה למערכת.
אבל השאלה האם בעולם בעל חוק "ישיר" שכזה, האם אתה סבור שתשאר בו רק הקרן הראשונה, או אף השנייה?
כוונתך לטיעון החושף (התיאולוגי)?
לא מבין מדוע משהו מזה יהיה שונה בעולם שתיארת.
אכן אני מתכוון לטיעון החושף התיאולוגי,
זה יהיה שונה מכיוון שכאשר חוק טבע ה"אידאלי" יצור בצורה ישירה אדם מתואם נניח כפי שנוכל לאמת בתצפיות, אז לכאורה כבר לא נזדקק מקור הצדקה נוספת להיותו מתואם מצד השאלה הספקנית שעולה כלפי התהליך האבולוציוני (אינך יודע באיזה שלב אתה נמצא מצד הברירה טבעית אולי דווקא בשלב של הנכחדים, או שזה לא וודאי כפי שאתה מתייחס לכך למשל זה דואג לפתח שרידות אך לאו דווקא אמת, לא אמור לפתח רגשות ועוד ועוד).
אבל במידה והדגש בטיעון בנוי על סמך ידיעה פוטנציאלית ועם התוודעות למקור התיאום, אז לא נראה שתהליך ישיר שכזה מספיק כמו ישות שיש לה אפשרות לדאוג שנהיה מיודעים אליה (אלוהים) ואכן מבחינה אמפירית אנשים רבים מאמינים בקיומה או חווים אותה.
ולכן השאלה שלי האם זה מדין אלמנציה 1 .
או מדין אפשרות 2. כפי שהוצג בשאלה.
לא מבין. כוונתך שייווצר אדם שההתאמה של חשיבתו לעולם לא זקוקה להצדקה? אני לא מצליח לדמיין משהו כזה. זה כמו לשאול אם נולד אדם שבטוח שיש אלוקים האם מבחינתו זו ראיה מספיקה? שאלה לא מוגדרת.
הטענה שלי היא במקרה שהיינו רואים שיכול להפתח אדם מהקרקע ושמבחינתו הוא "מתואם". וסביר מאוד להניח אם כן שגם אנחנו התפתחנו כך.
והשאלה שלי היא בגלל שהגילוי שלנו הוא המדעי נעשה במתודה סינתטית אפריורית. (חוק טבע שאנחנו מסיקים שהוא מתואם).
או שחייבים משהו שהוא יותר אנליטי, או אף אנליטי-אפוסטריורי. (אמונה מובלעת באלוהים).
ממילא האם דוחים את האבולוציה בצורה של אלמנציה בגלל שזה לא מתאים. או שזה לא שייך כמקור הצדקה. (זקוקים לישות שתוכל להטמיע בנו ידיעה על קיומה).
לא מבין כלום.
השאלה היא מכיוון חוקי הטבע או תצפית מבוססים על טענות אפוסטריוריות.
כאשר אנחנו שואלים מה מקור ההצדקה לידיעה נראה מוזר להשתמש בטענות אלו מכיוון שהדרישה למקור הצדקה "קודם" ותנאי לידיעה, ולכן נראה שההצדקה חייבת להיות אפריורית? וממילא צריך להניח שיש ישות שמטמיעה בנו את ההבנות הללו על העולם.
או שסוף סוף הצדקה בצורה של "בדיעבד" שכזה נראית לך כמועלת?
(אף כלפי מי שתופס שההנחות של ההיסק המדעי נסמכות על טענות אפריוריות, אבל עדיין הם לא סוברים כך כלפי תאוריה מדעית ספציפית).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer