היחס לחוקי התורה בפרשנות הפשט

שוב שלום.
תודה על ההפניה למאמריו של פרופ' דוד הנשקה בעניין האמור, אכן מדובר באסופת מאמרים יפיפייה הראויה לעלות על שולחן מלכים, אמנם על אף שברבים מהמקרים שייך לומר שיש משמעות גם לפשט הפשוט במסגרת הדרש, וכפי שהיטיב הנשקה להביא דוגמאות במאמריו, וכגון 'ועבדו לעולם' האמור בנרצע לאחר שש, ששייך לומר שברמה העקרונית העבדות היא סיבה שיעבוד לעולם ויציאת היובל היא סיבה חיצונית שמפקיעה את העבדות לעולם (על אף שברש"י במסכת קידושין טו א ד"ה קמ"ל דלעולם כתב 'מידי דחשוב עד לעולם' ומשמע שיציאה ביובל איננה הפקעה ב'לעולם' אלא הגדרה ב'לעולם') וכמו כל ששת הדוגמאות שמביא שם הנשקה, בכל אופן ישנם מקרים שהדרש עוקר בתכלית את הפשט, וכעין הדוגמא שהבאתי בשאלתי שפשט הפסוק מזכה למזיק את נבלת השור, ואילו הדרש מזכה לניזק שאז לא שייך לומר כלל שבתוך זה שמקבל הניזק את הנבלה יש קיום מסוים לדין שעל המזיק לקבל את הנבלה.

לגבי והמת יהיה לו, המכילתא שואלת זאת בפירוש, ומסבירה:
והמת יהיה לו – לו – לניזק, או אינו אלא למזיק, אמרת, אילו כן, מה ת"ל והמת יהיה לו, אלא מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו [מכילתא]:
נראה שזה אפילו לא שיקול מדרשי אלא פשטי. במצב שזהו הפשט אין צורך שהפשט ישתתף גם הוא בעיצוב ההלכה (ואולי לז ההתכוון הר"A מקינון בספר הכריתות כשדיבר על מידות דרש שלא נכנסו למניינו של רי"ש, שכן הן מלמדות על הפשט).
וראה בזה גם במלבי"ם ובתורה תמימה שם.
מעבר לזה יש עדיין משמעות גם לפשט, שהרי דורשים שהמזיק יעלה את הנבלה מהבור (ב"E יא ע"א), וכן לגבי שור פסולי המוקדשין – יצא זה שהמת לא שלו (נא ע"א).
.

אברהם אהרון,
כתבתי על כך מאמר. רק בפרקים ו' ז'.
https://drive.google.com/file/d/1mK1MZ7j0Y0fB5ljZpVqSw5beZZwIYuN6/view

רוב שלומות,
ראיתי את מאמרך שהבאת בקישור הנ"ל, למותר לציין שמדובר ביצירת מופת הראויה לשבח.
אמנם לא מצאתי תשובה ברורה לשאלתי בתוך הדברים, כלומר, במאמרך תיקפת את סמכותם של חכמים כפרשני 'החוק המקובל' המקראי, וביססת את שושלת ההלכה הרבנית על פני שיטת הקראים, אך גם חכמים בפרשנותם לא מנעו את לימוד המקרא כפשוטו באומרם 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' אלא נתנו רובד נוסף של דרש וקבעו הלכות על פי פרשנות הדרש בעוד הקורא יכול להמשיך לקרא את התורה כפשוטה, וכעת נשאלת השאלה אם אני הפותח את ספר התורה וקורא בה בפשטות מוחלטת, נתקל בציווי מסוים שאומר לי לך ותעשה מעשה X ופרשנות הדרש ההלכתית אומרת לי אל תעשה X אלא W אם כן אינני יכול לדבוק בכלל של 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' מכיוון שהתורה בפשטות היא ספר ציווים אך אינני יכול לקיים את אותם ציווים באשר התורה שבעל פה מגבילה אותי, ושוב יצא המקרא מידי פשוטו.

אברהם אהרון,
תודה על המחמאה.
ככל הזכור לי כן הבאתי במאמר כמה וכמה אפשרויות להבין את מקומו ההגיוני של הפשט אחרי שיש דרש.
למשל, שדרש הוא שינוי הלכתי שאירע בדור כלשהו (אולי אפילו בדור של משה), והפשט באמת ייצג את ההלכה הישנה. כך כתבו כמה חכמים.

ראה למשל בעמוד 72, אפשרות אחת מכמה שהבאתי, אצטט אותה כאן:

לעיתים ההפרש שבין הפשט והלכת חז"ל נובע מכך שהפשט הוא ההלכה שנהגה בזמן
מסוים, והלכת חז"ל היא ההלכה לדורות כך למשל מציע הרב שרקי מדיוק ברמב"ם כי בדורו של משה נהגה הלכת 'עין תחת עין' כפשוטה והיא השתנתה לממון כבר בזמן יהושע, ראו בדבריו כאן וכאן. עוד ציין שכבר הנצי"ב העלה אפשרות כי חלו שינויים בתורה
מזמנו של משה במדבר לכניסתם שלבני ישראל בארץ. שינויים אלו גרמו לפסוקים מסוימים
להיראות מיותרים, אך למען האמת לפי זמן כתיבתם, הם היו נצרכים. ראו למשל בפירושו
לויקרא ז', כ"ד, )מובא כאן בעמוד 10 ,)על האפשרות שבזמנו של משה לא נהגו איסורי נבלה
וטרפה: "ונראה דלפי הפשט קאי נבלה שהיא נחורה במדבר שהיו רשאים לאכול"(.
כמו כן גם דרכו של ה'משך חכמה' על התורה היא להסביר פשטי מקראות מסוימים כנובעים
מהמציאות ההלכתית השונה שנהגה בדור המדבר, ומכאן נובעת סתירתה להלכה המקובלת
בידינו, ראו במאמרו של הרב יהודה קופרמן, 'מבוא לפירוש ה'משך חכמה' על התורה',
בעיקר בפרקים ח' ו-ט' )עמודים מ"ב – נ"ד(.
לרוב חז"ל באים להסביר את ההלכה העכשווית בפסוקים, למרות שלפי האמת הם לא
מתאימים להם, ולא אמורים להיות מתאימים, וזו דרכם של חכמים במקומות רבים, לצייר
המציאות הקדומה כאילו היא מתאימה לעכשווית, ועושים כן אף בענייני אגדה )כגון: "קיים
האבות כל התורה כולה", או "ומצות אפה" האמור בלוט, "פסח היה"(. ולכן כמובן שאין
סתירה בין פסוק זה להלכתם של חז"ל, המחייבים את המזיק בממון ולא בהוצאת עינו )ומכאן
ש"עין תחת עין" היא פירוש מעשי עכשווי ולא פירוש מילולי מקורי(.
ייתכן כי במהלך הדורות נשכחה העובדה שההלכה המעשית אינה פירוש מילולי של פשט
הכתוב, אלא פירוש מעשי הנובע מסיבות כאלה ואחרות המעוגנות בכתוב, ודבר זה מוביל
לניסיונות מיותרים ליישוב פשט הכתוב עם ההלכה המעשית )כך למשל ייתכן שקרה עם
'ממחרת השבת', ראו במאמר של סמט(.

שלום וברכה,
האם לפי דבריך הנ"ל פרשנות התורה בצורה הפשטנית איננה עולה בקנה אחד עם ערך 'נצחיות התורה' וכל יסוד החיוב להאמין בנצחיותה הוא רק ברמת הדרש אך הקורא הפשטן צריך להסתכל על החיובים כציווי היסטורי ולא מעשי לשעה בה הוא קורא את אותו הציווי.

אכן, לפחות בחלק מהמקרים. נצחיות התורה במשמעותה המקובלת והרדיקלית, נסתרת ולא סבירה בלי קשר.