הכרעה בהלכה
מה הדבר הנכון לעשות רציונלית במצב הבא: הגמרא כותבת שמי שלא אמר קריאת שמע עד סוף שעה שלישית לא יצא ידי חובתו אך יכול להמשיך לברך ברכות קריאת שמע, ויש מחלוקת בדורות שלאחר הגמרא למה היא התכוונה. הרמב"ם פוסק שמותר לברך כל היום כולו והשולחן ערוך לעומתו פוסק כרב האי גאון שאפשר לברך רק עד סוף שעה רביעית ואח"כ זו ברכה לבטלה. אני בדר"כ קם בבוקר אחרי שעה רביעית. ואין ביכולתי לבחון ספציפית מי צודק במחלוקת הזו. כיצד נכון לנהוג?