הנאה השווה לכל נפש

שלום הרב. אני כעת עוסק בהלכות יום טוב כמיטב מסורתי לעסוק בדברים הכי לא קשורים לתקופה, ונתקלתי בתופעה מעניינת בפוסקים.
בעניין חימום מים לרחיצת גופו כותב שולחן ערוך בעקבות הגמרא והראשונים שאסור לחמם כיון שזוהי אינה הנאה השווה לכל נפש.
ברור שכל זה היה נכון מתישהו עד תקופה מסוימת. התופעה המעניינת היא שגם הפוסקים בזמנינו פשוט העתיקו אחד את השני במין מעגל שבו כל אחד תופח על השכם של הפוסק שמימינו, אבל אף אחד לא הואיל בטובו לחשוב רגע שהנאה השווה לכל נפש היא מושג דינמי שיכול להשתנות. הרי ברור שבזמנינו זה דבר נורמלי לחלוטין להתרחץ כל יום ומי שישמע להמלצת הרמבם להתרחץ משבת לשבת אולי יהיה יהודי יותר טוב אבל יצטרך לגור לבד ועליו הכתוב אומר הרחק משכן רע
בקיצור, על פי חשיבה רציונלית בסיסית ברור שהדבר צריך להיות מותר בימינו ועם זאת לא ראיתי אף פוסק שכתב להתיר את זה, אפילו שהתירו דברים הרבה יותר שנויים במחלוקת כגון סיגריות וכדומה. אולי לא חיפשתי במקום הנכון ואולי אני מפספס פה משהו גדול אבל בכל מקרה אשמח לשמוע את דעת הרב בתור איש רציונלי בעל יכולת התמצאות במרחב ההלכתי