הרב מכיר את ניר שטרן
ניר שטרן, ליטאי שחזר בשאלה (כיום רפורמי) שאוהב מאד ללמוד תורה ופילוסופיה, כותב כל מיני פסקים – האם יש להתייחס אליו.
למשל בנושא הזה כאן
לא ממש מכיר. אבל איני חושב שראוי לסמוך על הכרעות של אדם כזה. אתה בהחלט יכול לקרוא את טיעוניו ולבחון האם אתה משתכנע או לא.
שלום,
אני אותו ניר שטרן המדובר (:
רציתי למחות נמרצות על ההגדרה שלי כרפורמי ועל ההגדרה של "חזר בשאלה".
אין לי שום שייכות בשום דרך לרפורמיות, וכתבתי בכמה מקומות באריכות מה לדעתי בדיוק הבעייה עם הגישה הרפורמית ולמה אני שולל אותה. אני מאמין בתורה שבכתב ובע"פ ובמסירתה על ידי החכמים, באופן נאמן לגמרי לדרך של רבותי, החזון איש, רבי חיים בריסקער, החפץ חיים, רבי ירוחם הלוי ליבוביץ' ממיר, הרב ש"ך והסטייפעלער. כמו שזכיתי לשמש תלמידיהם החשובים שהכירו אותם וללמוד מהם, ואת הרב ש"ך והסטייפעלער זכיתי להכיר בעצמי, ונשארתי תלמידם הנאמן המתבטל והדבק.
אני מאמין באופן מוחלט בתורה שבכתב ובע"פ ובמסירתה בהר סיני למשה ובנאמנות של מוסרי השמועה חכמי הדורות שמסרו אותה כמו שהתקבלה. מקיים את ההלכה בדקדקנות ומסירות נפש על דרך החזון איש והרב מבריסק. הדבר היחיד שמפריד ביני ובין חרדי "למהדרין" הוא רק בחירתי בסגנון הלבוש. זה עניין אישי ויש לו משמעות חברתית בלבד, אין לזה שום שייכות לתורה ואמונה. אכן מבחינה חברתית החלטתי שאופי החברה החרדית של היום לא מתאים לי ובחרתי להיות עצמאי ובודד מבחינה זו. אין הגדרה מדוייקת למונח "חזר בשאלה" אבל בשימוש המקובל נראה לי שזה לא הולם אותי.
כנראה לא קראת את מה שאני כותב, כי אם היית קורא היית רואה ברור כדברי. כמובן שאדם לא צריך לקרוא מה שאינו לטעמו, אבל יותר נכון במקרה כזה לומר שהדברים לא עניינו אותי ואיני יודע את שיחו ושיגו של אותו אדם, ולא לקבוע דברים שאין להם שחר כלל ולא שום בסיס, באופן נחרץ כאילו פשוט שזה כך. מבחינתי זו הוצאת שם רע.
לגבי לסמוך עלי להלכה – חס וחלילה. כל אפרוח בן יומו כותב הגיגים למכביר באינטרנט ומה פתאום לסמוך על זה להלכה. אני תמיד מאריך להביא את המקורות ולנמק איך הבנתי אותם, כדי לשתף את הקורא במחשבות שלי ולהציע לפניו את הדברים, ואם דעתי מעניינת אותו הוא יכול לקרוא, אבל את ההחלטה הוא עושה בעצמו או בעצת רבותיו שהוא סומך עליהם. הרשימה המוזכרת היא לתלמיד קרוב ששאל והוא בחר (על אחריותו בלבד) לסמוך עלי, ולכן אולי בסגנון הכתיבה יש צליל של קביעת דברים, אבל באין ספור מקומות אני חוזר ומדגיש שחלילה "לסמוך" והכל הוא רק כמו חברותא שמדבר בלימוד ולא כמו רב שפוסק פסקים.
כל טוב
סליחה על האריכות, היו לי עוד דברים בעניין, וזה חשוב מבחינתי.
במה שכתבתי ברשימה המוזכרת על השאלה האם בשימוש בקונדום יש איסור השחתת זרע, הבאתי את הפסק של בעל האחיעזר בעניין זה ועמלתי להבין את דבריו ולבסס אותם. האחיעזר היה גדול הפוסקים בליטא בדור שלפני מלחמת העולם השנייה והוא דמות מרכזית מאוד בעולם הליטאי. מה רפורמי בזה?
.
לפני כמה שנים כתבתי בירור הלכתי ארוך ומקיף שמנסה להוכיח שאין איסור השחתת זרע אצל בחורים לא נשואים. אחרי שזה פורסם קיבלתי מכתב שאמר שאני צריך לחשוש מדינה של גיהנום כי אני מחטיא את הרבים ומתיר להם איסור שהוא הכי חמור בתורה.
בבירור שכתבתי הראיתי, לפי עניות דעתי באופן בהיר, שכמעט כל הראשונים מפורש אצלם ההיתר הזה, והוא כתוב בפירוש בספר עזר מקודש שהוא מהנושאי כלים הכי חשובים ומכריעים להלכה, וכך מדוייק ברמב"ם ושולחן ערוך, והתמודדתי, לעניות דעתי היטב, עם כל הקושיות שהקשו על זה וכל הקושיות שראיתי בעצמי מדברי הגמרא והפוסקים.
לאותו כותב השבתי, שאם זה היה אסור לפי התורה אז בוודאי עלי לחשוש מדינה של גיהנום, אבל אם זה מותר למה שאחשוש, הרי לא התרתי את האסור ולא החטאתי אף אחד. אדרבה החזרתי עטרה ליושנה והעמדתי את התורה על תילה ואמיתתה.
הוא השיב לי שידוע שהשחתת זרע אסורה לבחורים, וכל פלפול לא יכול להתיר את זה.
שאלתי אותו למה זה "ידוע"? על סמך מה? אם כתוב בכל הפוסקים שזה מותר, אז איך ייתכן שאצלך ידוע שזה אסור? תלמד את הסוגיא, תברר את דברי הראשונים והפוסקים בסוגיא, תשלח אלי את המהלך הלמדני שלך ואם הוא ישכנע אותי אודה שטעיתי ואחזור בי ואפרסם שטעיתי ואחזור בתשובה על שהחטאתי את הרבים. אבל אם אתה רק אומר שאתה יודע שאסור ולא מביא לזה שום סימוכין מהתורה וההלכה, ולי יצא אחרי הלימוד שהתורה אומרת שמותר, למה שאקבל את דבריך. מבחינתי, עד שלא יראו לי שטעיתי בבירור המקורות ההלכתיים, הקב"ה שנתן את התורה כתב בה שזה מותר, ואתה מטעם עצמך טוען שזה אסור, במחלוקת בינך ובין הקב"ה איזה צד נראה לך שעלי להעדיף?
זה מה שכתוב במורה נבוכים א' ב' על חטא עץ הדעת, שהאדם נפל מהמדרגה של לבחון דברים לפי שקר ואמת, והוא בוחן אותם לפי המפורסמות, כלומר המבחן לאמת נעשה לא מה שהתאמת בשכל שמתבונן במציאות, אלא מה שכולם אומרים. למה כולם אומרים כך אם זה לא נובע מהתבוננות שכלית של אמת ושקר, מי הראשון שבדה את זה וכולם קיבלו את דבריו והולכים אחריו כעדר עיוור? באמת יש כאן עניין עמוק, יש כאן מציאות של רוח שטות שמתהלכת בעולם כרוח של ציבור (כמו שביאר יפה בספר יד המלך על הלכות מלכים פרק א' עניין זה של הרוח הכללית של הציבור), והיא שורה על האנשים וגורמת לרבים מהם בעת ובעונה אחת להאמין באיזה שקר, ואז צומח מזה שכולם אומרים שכך האמת.
גם בדברי התגובה כאן אני רואה מהלך כזה. המגיב פשוט "יודע" ששימוש בקונדום אסור משום השחתת זרע. אם מראים לו שבלימוד נאמן למסורת רבותינו רואים בעליל שכתוב בתורה שאין בזה איסור, וכן מפורש בבירור גמור בדברי גדולי הפוסקים, כגון הרא"ש המהרש"ל האחיעזר, הוא רואה בזה רפורמיות, כי הוא בעצמו בלי שלמד כלל את הסוגיא לעמקה יודע בוודאות שזה אסור, ומי שמתיר את האסור הוא רפורמי.
אם ההיתר יוצא אחרי בירור למדני שכך פשט הסוגיא הרי לפי הבירור הזה נותן התורה בהר סיני אמר שזה מותר. אם הכותב היה לומד ומראה באופן למדני שטעיתי בהבנת הסוגיא הייתי חוזר בי ברצון, אבל כל זמן שלא סתר את דברי, אני נשאר עם מה שראיתי שכך כתוב בתורה. והרי יש כאן מחלוקת, הקב"ה אמר שמותר ואותו מגיב "יודע" שאסור. על סמך מה הוא "יודע"? סתם כך, פשוט יודע. יוצא שיש מחלוקת בין הקב"ה לאותו מגיב. כדי להימלט מהמצב המסובך הזה הוא טוען שאני רפורמי ושאני מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, וממילא הוא לא חולק על הקב"ה. שוב, אם היה לומד ומגיע מסקנה למדנית שונה משלי היה מותר לו לומר כך, ואפשר שגם הייתי מקבל את דבריו וחוזר בי, כי אני לא רפורמי ומבחינתי מה שעולה מבירור הסוגיא מחייב. אבל אם הוא טוען בלי שום לימוד ושם בסיס, אז מה שאני נוקט כדעת הקב"ה ולא כדעתו זה לא רפורמיות בעיני. אדרבה, לטעון בלי שום בסיס שהתורה אומרת כך וכך, אחרי שמפורש בה להיפך, רק כי זה מתאים לאורח חייו מבחינה חברתית או תרבותית, זו רפורמיות.
שלום רב.
ממש לא הבעתי דעה לגופו של עניין, ולו רק מפני שלא קראתי את הדברים. לכן נדמה לי שנפלה טעות בהבנתך את דבריי.
כפי שכתבתי, איני מכיר אותך (פעם נפגשנו קצרות בזום, ולכן ה"כמעט" בדבריי). דבריי התייחסו לתיאור שניתן בשאלה. מה שכתבתי הוא שאם מדובר ביהודי רפורמי, אין לסמוך על הכרעתו אבל בהחלט ראוי לבדוק עניינית את טיעוניו והצעותיו ולהחליט לבד. זה לגמרי נכון לדעתי.
אם התיאור שניתן לך אינו נכון, אז כמובן דבריי לא רלוונטיים למקרה שלך.
בכל מקרה, כמובן שלא הייתה לי כל כוונה לפגוע וגם לא להסכים לתיאור (וכאמור, גם לא לחלוק על עצם דבריך שלא קראתי). אבל לגבי אדם שזהו תיאורו, תשובתי אכן מייצגת אל נכון את עמדתי.
להרב מיכאל אברהם,
וודאי כדבריך. התייחסתי אך ורק לדברי המגיב dhiv ששאל. וגם בלי קשר לנכונות התיאור אני לגמרי מסכים שאין לסמוך ותמיד מדגיש את זה, ולא רואה בזה שום המעטת ערך.
ניר אתה כתבת את המאמרים בצריך עיון? בשם ניר שטרן?
לגבי צריך עיון, אכן כתבתי שם אבל זכור לי רק מאמר אחד, בנושא פגיעות מיניות.
לגבי כל האריכות שכתבתי כאן, רצוני להתנצל, אני נתקל בדברים כגון אלה בהרבה מקומות וכמעט תמיד אין לי אפשרות לומר את הצד שלי, ולרוב אני מגלה את זה זמן רב אחרי שזה נכתב ומן הסתם יש עוד מקומות כאלה שלא ראיתי. ניצלתי את הבמה החשובה כאן שיש לה הרבה קוראים כדי לנסות להביא את הצד שלי בעניין לידיעת אנשים שמתעניינים בזה, זה לא שיצא הקצף דווקא על התגובה המסויימת הזו.
(לאחרונה ראיתי דברים משעשעים בעניין, מישהו כתב לפני כמה שנים רשימה של אנשים שמכירים את קונם ומתכוונים למרוד בו, וברשימה היו אלישע בן אבויה, אבנר מבורגוס, שבתאי צבי ואנוכי הקטן. זו אולי המחמאה הכי גדולה שקיבלתי, להימנות לצד ענקים כאלה. במקום אחר כתבו עלי "הרב הגאון לשעבר", אשתי כל פעם אומרת: פעם היית גאון אבל כעת אתה סתם עוד טיפש). לאנשים יש בטחון שכיוון שהם משתייכים לחוג הנכון (שונאים, מחבלים, גור א' גור ב' וכיו"ב), לובשים את הבגדים הנכונים עם הקנייטש הנכון, והם היימישע ומצביעים למפלגה הנכונה ומשתמשים בטלפון הנכון, מובטח להם עולם הבא בלי שום ספק ואין נעלה מהם על פני כל הארץ, ואם מישהו מנסה לבחון את זה הם נבהלים מאוד.
אולי הוא לא רפורמי (במובן השתייכות ליהדות הרפורמית/מתקדמת) אבל זה לא רק שהוא לא חרדי, הוא אינו שומר מצוות. והוא עצמו מודה בכך (אם כי קורא לזה "כלפי חוץ" או מביא הסבר למה על פי התורה לפי איך שמפרש אותה או אריסטו אין לו סיבה לשמור מצוות מעשיות או שפטור מהן. גם הרפורמים התחילו כך). הוא טוען שהוא מקיים את דרישות התורה תוך שמצא לעצמו היתרים לא לשמור מצוות, הפך את תורת אריסטו לעיקר היהדות ועקר אותה משמירת מצוות מעשיות. לעיתים תוך שימוש באפולוגטיקה כדי להגן על גישתו. יש הבדל גדול בין לא להשתייך ליהדות החרדית לבין לחיות כך. יש הרבה יהודים שומרי מצוות שלא משתייכים למגזר החרדי אבל כולם נאמנים להלכה ושומרים אותה.
אם זה מה שמאמין בו ולזה הגיע בעיונו אין לי טענות כלפיו, אפילו מעריך את כנותו ואת השימוש בשכלו שחסר אצל הרבה מאוד שומרי מצוות, אבל שלא יציג זאת כאילו הוא שומר מצוות. באופן דומה גם נוצרי יכול לטעון שהוא יהודי שומר מצוות.
אני לא נכנס בכלל לעיונו ההלכתי כאן כי זה לא העניין, ואמת שיש הרבה בעיות בחברה החרדית. אם היה שומר מצוות כפי שפסק לאחרים, היה יכול לקרוא לעצמו שומר מצוות. אבל הוא לא שומר מצוות מעשיות כלל.
אני מצרף קישור שבו הוא מודה בכך שאינו שומר מצוות מעשיות. גם אם קורה לזה בשם אחר לעיתים. אפשר להגדיר כל דבר איך שרוצים אבל בשורה התחתונה כשהוא אומר שהוא שומר מצוות הוא מתכוון למשהו אחר.
הוא טוען שהוא אנוס מבחינה נפשית.
אני לא מכיר אותך, אבל אין לי שום ספק שאם תפשפש היטב תמצא הרבה מאוד הלכות שאתה נכשל בהן תדיר או לא מנסה בכלל לשמור עליהן.
למשל דיני אמן יתומה קטופה וחטופה לכל פרטיהם, הרי זה מהחמורות ביותר שיש בזה קידוש ה' וכבוד ה' ואמונה, וגם אין שום הבדל בין מצווה חמורה לקלה מבחינה זו, והיה עקב תשמרו. לכוון בברכה ראשונה, ויש דינים רבים איך עומדים בתפילה. ביטול תורה. אהבת ה' ויראת ה' הם הלכות מתרי"ג מצוות ולא מידות חסידות.
או למשל דברי חול בשבת, שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול ושיחתך בשבת כשיחתך בחול, לזכור כל יום את השבת, שכל זה אינו מידת חסידות אלא הלכות מעיקר הדין. ושאר חיובי הזכירה.
ובין אדם לחבירו, אונאת דברים שיש בה דקויות גדולות, וכמובן אבק לשון הרע. ומידות ככעס וגאווה חמורות מהלכות וגם הן בכלל ההלכות כמו שכתבו קדמונים. וכל מה שנוגע ליושר נקי בממונות. ומצוות והלכת בדרכיו. ומה שכתב הרמ"א בתחילת שו"ע "שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, […] כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד". אפשר להוכיח בקלות וודאות שזו הלכה ולא דברי מוסר. וכל דיני קידוש ה' הרבים, שמי שהוא בן תורה והתנהג באופן שאינו מקדש את ה' או אפילו רבב על בגדו. ועוד לא הגענו לענייני שמירת עיניים וברית ולא תתורו ומרבה שיחה עם האישה אפילו באשתו.
אפשר למנות עוד ועוד לאין מספר, ואתה כבר תדע מה מכל זה אתה מקיים ומה לא.
יש צד שראוי לכסות פשעיו, ויש צד שראוי להודות ברבים על פשעיו ויש בזה מדרכי התשובה. אני למדתי את הסוגייה הזו והגעתי למסקנה שבמצבי הנכון הוא לגלות פשעיו. אם מסתירים זה לא אומר שהם לא קיימים.
האם זה עושה אותך רפורמי, או שולל ממך את הזכות לשתף אנשים בדבר תורתך?
הכמות של ההלכות שאדם לא מצליח לקיים לא חשובה. חשוב כמה הוא באמת ובתמים, בכנות, באמת רוצה לקיים הכל וזה כואב לו כאב עצום כל רגע ורגע, והוא מתאמץ עד גרגר כוחו האחרון. הטענה היא על חוסר מאמץ ואכפתיות, מי שבאמת מתאמץ אין עליו טענה על מה שלא הצליח.
אתה לא מכיר אותי. אני חולה מאוד, רוב חיי אני רתוק למטה בכאבים עצומים תמידיים ששום תרופה לא מועילה להם. וגם עברתי טראומות מגיל ינקות באופן מזעזע ולא מצוי וזה החליש מאוד את כוחותי הנפשיים.
העניין של כמה הלכות אדם מצליח לקיים נמדד בכמה כוחות יש לו. אם יש לך הרבה יותר כוחות משלי, ואתה פחות כואב ומתאמץ על זה, אז אתה פחות שומר הלכה ממני, גם אם באופן מספרי אתה מצליח לקיים יותר הלכות ממני.
אם זה מה שאני מעיד על עצמי זה עניין אישי ואתה לא מכיר אותי ואין לך שום זכות לומר שאני לא אומר אמת.
כך שבמבחינה זו אם לדעתך מה שאדם אין בכוחו לקיים את כל סעיפי ההלכה לכל פרטיהם זה עושה אותו רפורמי, אינני רואה שאתה פחות רפורמי ממני.
.
לגבי אריסטו, ארבעת הפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה מועתקים כמעט מילה במילה מאריסטו או אבן סינא. כולל גם ההלכות הראשונות שהוא כותב יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו', זה מועתק מאבן סינא כמעט מילה במילה. הרי שאריסטו הוא יסוד התורה לפי הרמב"ם, וכך כתב הרמב"ם בפירוש במורה נבוכים ב' סוף פרק י"א וכתב שם שמה שיש אנשים שזה נראה להם זר כי איבדנו את חכמתנו ודבקנו בדעות ומעשים של רשעי האומות הסכלות. והרמב"ם כתב במורה נבוכים וגם בפירוש המשנה בחגיגה, שמעשה בראשית זה ספר הפיזיקה של אריסטו ומעשה מרכבה הוא ספר המטאפיזיקה של אריסטו. אכן יש שחלקו על הרמב"ם, אבל אם אני הולך אחרי הרמב"ם זה עושה אותי רפורמי? לשיטתך אכן יוצא שהרמב"ם היה רפורמי.
הטענות שלך מופרכות עד כדי כך, שאינני יכול להאמין שהן נובעות מעיון שכלי למדני ועמוק ולשם שמיים בעניין הזה. אבל לא אכנס להשערות מניין הן כן נובעות. תסתכל על זה בעצמך.
אחרי שלהלכה יש מצבים שהדין להודות על פשעיו ברבים משום תשובה ועוד, ואני קיימתי את זה עם כל הקושי שיש בזה, להתגבר על הבושה, להיות חשוף ופגיע, לבוא ולתקוף ולבזות אותי כי אתה לא מגלה את פשעיך וכלפי חוץ נראה שאתה יותר שומר הלכה ממני, זה ממש לא לעניין.
קודם כל לא תקפתי אותך על כך שאתה לומד את אריסטו. גדולים וחכמים ממני למדו אותו, אלא שאתה עושה את זה עיקר היהדות ומזניח את החלק המעשי של המצוות. כמעט כולם יסכימו (וגם הרב מיכי כתב זאת כמה פעמים) שיהדות היא ההלכה. איך אדם מפרש זה עניין שלו וכל אחד הולך אחר סברותיו.
גם לא רשמתי בשום מקום שהרמב"ם רפורמי. יש שיגידו שדעותיו היו רדיקליות, בטח לאותה תקופה, אבל הרמב"ם שמר מצוות מעשיות. איך פירש אותן ומה טעמיהן לא קשור לכאן.
לדעתי אריסטו פחות רלוונטי לימינו, אם כי אין מניעה ללומדו, ואין ספק שהפילוסופים היווניים הניחו את התשתית המחשבתית בכל תחומי המדע והפילוסופיה של ימינו. גם לי ולאחרים ששמעתי יש מחשבות ותפיסות שאנשים יקראו להן אפלטוניות, אך אין לא משנה איך תהפוך את זה, זה לכל היותר תפיסה צדדית ובטח לא יהודית הלכתית אורתודוכסית, עם כמה שאני לא אוהב את המינוח.
יהדות זה קודם כל הלכה. שומר הלכה נשאר בפנים, אחד שלא שומר נשאר בחוץ.
אם שפינוזה היה שומר מצוות תורתו הייתה משתלבת לתוך היהדות. גם אותו לדעתי אין מניעה ללמוד גם אם אדם שומר מצוות.
אבל אדם שיבוא ויגיד שהמצוות לא מחייבות אותו, או שהן על דרך המשל, או שיביא ראיות פילוסופיות מאריסטו, אפלטון, שפינוזה, קאנט, או מעמדות גנוסטיות או פיתגוראיות או אורפיזם או בודהיסטיות, הוא בחוץ.
אפשר לדבר על האם דברים אלו הם אמת או לא אבל מה הקשר בין זה לשמירת מצוות?
מצד היהדות יש לשמור מצוות ואין אף מקור בחז"ל, בראשונים או באחרונים היתר לא לשמור כלום.
אדם יכול להיות אנוס בדברים מסויימים, אבל לזרוק הכל ולא לשמור כלום? אין מצווה אחת שאתה יכול לשמור שלא תפגע בבריאותך?
יש דברים שחולה שאין בו סכנה פטור מהם, יש דברים שנדחים בפני פיקו"נ, יש דברים שאדם במצבים מסויימים פטור מהם וההלכה מלאה במקרים כאלה. אבל מעולם לא שמעתי על אדם שפטור מהכל. הכי קרוב זה הרב מיכי שטען שאצל אתאיסט מצוותיו ועבירותיו לא מצוות ועבירות ואף אם ירצה אינו יכול לקיים, אבל זה לא המצב כאן.
גם אדם שפטור בגלל בעיות נפשיות או רפואיות ממצוות מסויימות צריך לשמור מה שיכול ובפעמים שהוא מרגיש יותר טוב אולי לשמור את מה שפטור ממנו בימים שבהם מצבו לא מאפשר לו לשמור.
אבל לזרוק כך את כל המצוות? רשמת באתר שלך ששמירת המצוות מרחיקה אותך מעצמך. מה עם "בטל רצונך מפני רצונו"?
ובכלל אם כל אחד יגיד שהוא לא מתחבר למצוות או שמונעות ממנו להיות הוא עצמו לא תהיה יהדות. כל אחד יגיד שאיסור כזה או אחר מרחיק אותו מעצמו ומהאני הפנימי שלו.
וזה לדעתי עבודת האדם.
אין ספק שאף אחד לא מושלם ולכל אחד יש מה לתקן ולהתחזק, אבל יש הבדל בין ליפול או להכשל בדברים מסויימים לבין לזרוק הכל ולהגיד שזה לא תקף לגביך.
זה לא שאתה נופל פה ושם אתה מראש מוותר על הכל ואפילו לא מנסה.
מה זה שונה ממסורתי שמאמין אבל נוסע בשבת? גם תגיד שהוא שומר מצוות?
הרב מיכי רשם בכמה מקומות שמצבו גרוע משל אתאיסט.
אין לי בעיה שתחיה איך שאתה רואה לנכון, ואם הינך חושב והגעת למסקנה שהמצוות לא תקפות לגביך אז תעשה מה שאתה חושב, ובכלל דבריי לא רלוונטיים אם זה המצב, אבל להגיד שאתה שומר מצוות זה עניין אחר. אתה באמת חושב שאתה שומר מצוות? לא מתוך רצון להקניט אלא באמת להבין איך זה מסתדר.
אני לא בא לתקוף או לבזות ובטח לא לשפוט, אבל כמו שלא נקרא לחילוני שומר מצוות, למסורתי שומר מצוות ולמוסלמי שומר מצוות לא נקרא לאדם שטוען שהמצוות לא תקפות לגביו שומר מצוות.
ליואב,
כתבת:
"יהדות זה קודם כל הלכה. שומר הלכה נשאר בפנים, אחד שלא שומר נשאר בחוץ.
אם שפינוזה היה שומר מצוות תורתו הייתה משתלבת לתוך היהדות."
הרמב"ם שולל את התפישה הזו בחריפות. במורה נבוכים מבואר שהתכלית האחרונה של האדם היא השגת דעת אלוהים. אם לאדם כואב הראש או שיש גנבים בביתו הוא לא יכול לעסוק בדעת אלוהים. לכן ניתנו המצוות לסדר באופן בריא את חיי המעשה והחברה, כדי שאדם יוכל לעסוק בתכלית.
זה כתוב בהלכה הראשונה של משנה תורה, "יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'". לא כתוב שהיסוד הוא קיום מצוות אלא ידיעת האלוהים.
ובחובות הלבבות ד' ד' כתב:
"והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה, וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר, והוא גמול העולם הבא."
ובמו"נ ג' ל"ד כתב שלפי זה המצוות שהן כמו תרופה לכאב ראש, אז כמו כל תרופה לאחד היא מועילה ולשני מזיקה, ולפי זה יוצא שאכן כל אחד היה צריך לתפור לו את המצוות שלו לפי מצבו האישי המיוחד. וזו האמת והתורה ניתנה רק בדרך כלל כמו שיש דברים שבאופן כללי נחשבים מועילים לבריאות אבל יש יחידים שזה מזיק להם. כמו שהתעמלות ידוע שזה בריא, אבל מי שנשברה לו הרגל צריך לנוח. רק שאם כך כל המסגרת תתפרק ולכן חייבו לשמור בכל אופן.
זה מבואר מהפסוקים וחז"ל באין ספור מקומות, והרבה בספר דברים ובנביאים. האם קריאת שמע שהתקבלה כיסוד עוסקת במצוות מעשיות? והלל הזקן אמר למי שבא להתגייר שהאהבה (לבורא ולאדם שהיא אחת כמ"ש רש"י שם) היא כל התורה על רגל אחת וכל השאר הוא פירושה. ואהבה וידיעה הם אותו דבר.
והרמב"ם ביסודי התורה סוף פרק ד' כתב שמעשה מרכבה, שזה המטאפיזיקה של אריסטו לפי דבריו, זה "דבר גדול"ף והוויות אביי ורבא זה "דבר קטן"
ברור שכל מה שהבורא גילה לבריותיו הוא יסוד והוא מחייב והוא חיוני ואי אפשר כלל להקל בו וכל שכן להוציאו מפשוטו וכל שכן לוותר עליו. והמצוות המעשיות כלולות בזה, ואחרי שהבורא חייב אותנו וכרת איתנו ברית הר סיני על זה, זה חיוב מוחלט, ויש בזה גם חכמה אלוהית וקדושה אלוהית, וחלילה אינני בא לומר שמותר לכל אחד להחליט לבד אם ומה הוא מקיים, ולעשות כך זה מרד וכפירה גמורים. ובדברי אלוהים אין לנו רשות לקבוע מה יותר עיקר וחשוב ממה. אבל הבורא עצמו כתב בתורה (הרמב"ם מבחינתי הוא תורה) שיש בדבריו יסוד ויש ענפים, והיסוד הוא השגת דעת אלוהים ואהבתו ולא המצוות המעשיות. ואם שפינוזה טועה בהשגת דעת אלוהים הוא מחוץ ליהדות מכח זה כי הזה העיקר וגם אם היה מדקדק בהלכה כגדול החזונאישניקים זה לא היה מועיל לו.
גם כתוב שהעושה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו כו', וכל ההיתר לעשות שלא לשמה הוא משום שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כלומר השלא לשמה יש לו ערך לא מכח עצמו אלא רק כי הוא מביא למשהו שונה ממנו. מי שעושה מעשים שלא לשמה, ולא יודע למה הוא עושה אותם, ואומר רק שזה רצון ה' ואין להרהר ולא חשוב אם נבין, הרמב"ם במורה נבוכים ג' כ"ה-כ"ו תוקף מאוד את הגישה הזו.
ראוי הוא הרמב"ם ללכת אחריו גם במקום שיש חולקים, אבל בזה לענ"ד לא ראיתי שום חולק. כי המקרא וחז"ל מלאים בזה בדברים מפורשים. הדעה שעיקר היהדות הן המצוות המעשיות חודשה על ידי פרופ' ליבוביץ והדומים לו ואין לה שום מקור נאמן. וזו תעודת עניות שכל כך איבדנו את היותנו עם חכם ונבון וכל כך דבקנו בדעות ובמעשים של רשעי האומות הסכלות (כמ"ש במו"נ ב' י"א) שנשאר לנו רק הקיום המעשי כמעשה קוף בעלמא.
כוונתי שהמצוות הן יסוד וחיוב מוחלט אלוהי רק כשהן ביחד עם כל חלקי התורה שהעיקר שלה הוא השגת דעת אלוהים, לא כדבר מנותק לעצמו. כמו שגם השגת דעת אלוהים כשזה מנותק מהמצוות אין לזה מקום. הבורא גילה תורה שהיא כמו עץ, יש שורש וגזע ויש ענפים, השורש הוא לידע שיש שם מצוי ראשון. אנשים קוראים את זה ומייד ממשיכים, טוב את זה אני כבר יודע. אם היו מתעכבים בעיון על לשון הרמב"ם שם היו רואים כמה שאלות יש שם בזה וכמה לימוד זה מצריך. הדעה שהעיקר זה המצוות המעשיות היא הפיכת העץ על פניו, עושים מהשורש ענף ומהענף שורש, ומקטינים את התורה להתנהגות תמוהה שאין בה חכמה.
כתוב שההולך לעשות מצווה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. זה כמובן רק אם באמת רצה בכל נפשו ומאוד לקיים. אתה טוען שלא ייתכן שאין לי יכולת לקיים גם לא מצווה אחת ואני לא באמת רוצה. אני לא רוצה לחזור על דברים שוב, אבל איך אתה יכול לדעת יותר טוב ממני מה יש לי כח ומה אין לי? זה עניין אישי שלי, אני אתן על זה דין וחשבון מול בוראי, האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב. אם תראה יולדת שביקשה שידליקו לה מדורה בשבת תתווכח איתה: מה, באמת כל כך קר לך? מעיל לא יספיק לך? אם תראה אדם שהתרסק לגמרי בתאונה ורועד כעלה נידף במיטת טיפול נמרץ ולא מקיים שום מצווה, תתווכח איתו: אבל אתה יכול להתאמץ חמש דקות להניח תפילין. אם תראה אדם מאושפז בבריאות הנפש שסובל מהתקף פסיכוטי חריף ולא מקיים שום הלכה תתווכח איתו שהוא יכול בכל זאת להתאמץ לקיים הלכה אחת. אם תראה אם שכולה שנפשה התרסקה והיא ממררת בבכי נורא ולא מקיימת כעת שום מצווה, תנזוף בה, כי מעולם לא שמעת על אדם שפטור מכל המצוות. איזה מין התנהגות זו?
רוב שנותי עברו עלי בקיום מצוות מהודר. זה לא שאני פוטר את עצמי כעקרון. ושום דבר לא השתנה בדעותי מאז. כשיכולתי יכולתי וקיימתי. היציאה שלי מהמסגרת החרדית הייתה מתוך התמוטטות עצבים שיש בה פיקוח נפש ישיר, היה לי דחף שאי אפשר לעמוד בו שדוחף להתאבדות. כשאני אומר שהלכות יכולות להרחיק אותי מעצמי, כוונתי שהרצון לחיות שביר מאוד אצלי, שזה אצלי מייד מגיע לדיכאון קליני שיכול לגרום להתאבדות והוא נחשב למחלה יותר מסוכנת מסרטן. רצונו של הבורא שפיקוח נפש דוחה הכל ושאנוס רחמנא פטריה, ולא שייך כאן בטל רצונך מפני רצונו. רצוני שלי הוא לקיים מצוות ורצונו שלו שאשמור על חיי, ואני מבטל את רצוני מפני רצונו.
אני כל הזמן כואב מאוד ומתגעגע עד כלות הנפש להתרוממות הנפש העצומה, לאור ולהנאה מעין עולם הבא, שהיו לי בציצית ותפילין וקידוש וכל המצוות. שום דבר לא גורם לי הנאה שמתקרבת לזה ולו במעט. הייתי רועד מרוב התרגשות ואושר כל פעם מחדש. החיסרון של זה מחשיך לי את החיים, ואני נכסף לזה בכל נימי נפשי ומקבל את חוסר יכולתי כייסורים קשים. רק שהמצוות דורשות כוחות נפש מסויימים שאצלי פשוט אינם וזה מסוכן לי.
המשך של התגובה,
אחרי מחשבה החלטתי לא להימנע מלהוסיף:
בנעורי היה לי נסיון התאבדות רציני, ולולא עבר אדם במקום שומם שלא היה מסתבר כלל שיעבור שם מישהו, והזעיק עזרה, לא הייתי חי עכשיו. אני לא סתם מדבר על סכנה.
הרבה כתבו עלי שמדובר באדם משוגע, חולה נפש, ולכן אין להתייחס לדבריו.
ההגדרה של חז"ל ששוטה אין בו דעת, לא חופפת כלל להגדרה של חולי נפש. כתבו טענות משכנעות שמכתבי רבי נחמן רואים שהיתה לו מחלת נפש קלינית. אותי זה לא מעניין כמו שלא מעניין אותי אם היתה לו סכרת. רואים מכתביו בוודאות שהוא לא היה שוטה שאין בו דעת לפי הגדרות חז"ל. אני לא משווה אבל רק טוען שהדברים צריכים להיבחן לפי תוכנם ולא לפי תווית "משוגע" שמדביקים לאדם במילה אחת, ואדם שלא מכיר ולא מבין ברפואת הנפש לא יכול לאבחן ולדעת על מה הוא מדבר.
סליחה, רק עוד הערה שבעיני חשובה
יש הרבה מאוד הלכות שנמנות עם תרי"ג המצוות (תרי"ג המצוות כולן הן ההגדרה של "הלכה") שאני כן מקיים כי אני יכול. לפחות יכול להתאמץ לנסות. כל חובות הלבבות שהן הלכות גמורות מתרי"ג מצוות, כגון אהבה ויראה וכו'. לימוד תורה, זהירות קיצונית מביטול תורה, שזה גם שייך לחובות האיברים. וכל המצוות שבין אדם לחברו, שזה הרבה יותר מהכלל של מה ששנוא עליך ויותר גם מואהבת לרעך כמוך, אלא יש הרבה מאוד מצוות מהתרי"ג, עם הרבה פרטים הלכתיים שנוגעים למעשה. למשל חשוב שאיסור לשון הרע זה איזשהו עניין חסידות, ושבחמש דקות אפשר לדעת מה מותר ומה אסור, עד שבא החפץ חיים והראה שזה שולחן ערוך שלם ולמדני עם הרבה סעיפים. כך יש עוד הרבה מאוד עניינים דומים ואני עוסק בהם ומקיים אותם ולא רואה את עצמי פטור, כי לזה כן יש לי יכולת. למשל אם יש על המדרכה קשיש או נכה שהולך יותר לאט ממני אני לא עוקף אותו, שלא תהיה לו חלישות דעת. זו הלכה דאורייתא מפורשת ומעשית לא פחות מכשרות או שמירת שבת, שלא הרבה יודעים ולא הרבה מקיימים. אני לומד ומקפיד מקיים גם למעשה את זה ואת כל הדברים מהסוג הזה שהם רבים מאוד. ואני עושה את זה לא מתוך רגש אנושי בלבד אלא כמצווה ועושה מכח שזו מצווה בתורה שאני מחוייב בה. אני גם מאוד עובד בקיום הלכות לשון הרע וחושב לפני כל מילה שאני מוציא.
גם בדיני ממונות אני מאוד נזהר, גם בדברים שאנשים לא יודעים ולא עושים, או חושבים שזה מידת חסידות ובאמת זה מצווה מדאורייתא מהתרי"ג. או למשל רבינו יונה אומר שכל פעם שגורמים לאדם לעשות משהו שהוא לא רוצה מצד עצמו עוברים על לאו דאורייתא של לא תרדה בו בפרך. למשל אם הילד שלי מתבייש להראות את הציור שלו לדודה שבאה לבקר, ואני אומר לו: אל תתבייש תראה לה, אני עובר על לאו דאורייתא הזה. ועוד הרבה מאוד כעין זה. כוחות הנפש הם לא מובנים ואין לי הסבר למה יש מצוות שאני עושה כמצווה ועושה מכח ההלכה וזה כן מתאפשר לי מצד היכולות שלי. אני לא מכיר אותך אבל סתם לדוגמה, אולי אתה כן עוקף קשיש במדרכה כי אין לך סבלנות ללכת בקצב שלו. ויוצא שבזה אני יותר מקיים הלכה ממך. אז נתחיל לספור מה אני מקיים שאתה לא, ומה אתה מקיים שאני לא. ולפי זה נחליט מי פה יותר רפורמי מהשני. בעקרון אני בא לומר שזה בכלל לא נכון לומר שאני לא מקיים בכלל שום הלכה. המחשבה שאני לא מקיים שום הלכה נובעת מהצמצום שחל במושג של הלכה שזה חורבן התורה. אומרים שאם היה כתוב ברמ"א "נהגו שלא לגנוב" אז באמת היה מפסיק להיות שכמעט בכל קרן צדקה יש גניבות ומעילות. ואני מוסיף שאם היה סיפור צדיקים שבעל הבני יששכר התגלה לו אליהו הנביא ואמר לו לא לגנוב, או שהיו מספרים על הרב מבריסק שלא היה גונב, גם זה היה מועיל יותר מסתם פסוק בעשרת הדיברות והלכה מהתרי"ג שקוראים בשבת בטעמי המקרא ואף אחד לא מתייחס לזה. במשנה ברורה סי' קנ"ו כתוב שהשולחן ערוך לא מחזיק את כל ההלכה בשלמותה. והרי הלכות לשון הרע לא נמצאות בשולחן ערוך, ולא הלכות אהבה ויראה וכיו"ב. ואלה סעיפים הלכתיים כי הם נמנים בתרי"ג, והשולחן ערוך לא עוסק בכגון אלה. הצמצום הזה של מושג ההלכה מנתק את מקיים ההלכה מנותן ההלכה על הר סיני וזה חורבן גדול. וללא הצמצום הזה זה פשוט לא אמת לומר שאני פוטר את עצמי מכל המצוות, ולא שאתה מקבל על עצמך את כל המצוות (אני לא אומר עליך אישית, אינני מכיר, זו אמירה כללית על רוב בעלי הדעה שהבעת).
בס"ד ראשון לשאילת גשמי נדבות תשפ"ג
לני"ר – שלום רב,
מדבריך אני מתרשם שרוחך נבעתת דווקא ממצוות בין אדם למקום, אך ממצוות בין אדם לחבירו – אין לך ביעותים וסיוטים.
עלה בדעתי, הבלתי-מקצועית לחלוטין, שאולי לא תסבול מסיוטים אם תקיים אי אלו מצוות או הנהגות, לא לשם המצווה אלא כדי לעשות נחת רוח למשפחתך, שמסתמא מרגישה מאד לא נוח עם הנהגתך. אולי למצוות המקויימות לשם משפחתך – לא יהיה קטרוג מצד הרוח המבעתת, הרי הן 'בין אדם לחבירו'.
בברכת רפואה שלימה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי
הרציונאל מאחורי הצעתי הוא שיש אנשים שדקדוקי ההלכה מביאים אותם ללחץ נפשי, ועל אחת כמה וכמה שמי שמודע לכל צדדי הספיקות בכל מעשה, שעלול להגיע ל'לחץ אטומי', יש מצב, איפוא, שקיום המצווה בקלילות, כהנהגה המביאה נחת רוח לסביבתך ולא כתביעה אלוקית מחייבת – עשויה להקל את הלחץ הנפשי בעת קיומן. וכמובן עצתי מהווה רק העלאת כיוון למחשבה ולהתייעצות עם איש מקצוע מוסמך.
אגב בעקבות השרשור הזה , זה עתה התברר לי שניר שטרן המדובר הוא בעל הבלוג " תלמוד מוסבר ומאמרים" שקראתי אותו לפני כעשור ( ותהיתי תמיד מי הוא) . אולי א"א לסמוך עליו להלכה אבל לפחות בעברו הוא היה תלמיד חכם ( ואם תלמיד חכם הוא רק שם לחכמה ולא כולל יראת שמים אז גם היום הוא כזה. ואולי אף היום הוא ירא שמים ( כדבריו) ולכן הוא גם היום תלמיד חכם ( ששייכים בו דיני תלמיד חכם) .
אני מכיר עוד מישהוא שאולי דומה לו שהיה מקפיד מאוד על קיום תורה ומצוות והוא היה ( ואף היום) בעל תודעה דתית עמוקה ( והוא אף בחור מוכשר ואינטליגנט שלמד לא מעט תורה) והיום לא מקיים לא בגלל כפירה או עצלנות אלא מפאת בעיות נפשיות ( והוא אומר על עצמו שהוא לא פטור מדין שוטה אלא בגלל שקיום מצוות לא שייך בו במצב הנפשי שלו ( הוא לא יודע אבל כנראה זה פטור של אונס) . אין לי ספק שהוא אכן פטור. כי אם הוא צודק אז הוא פטור כדבריו ואם הוא טועה אז בוודאי יש לו בעיה בתפיסת המציאות והוא שוטה. כי הוא באמת בעל יראת שמים ובאמת ובתמים מאמין שהוא פטור. יש לציין שהוא אובחן כחולה בסכיזופרניה ( ואכן ראיתיו בהתקף פסיכוטי של מחשבות שווא) אך הוא לא מודע לזה וטוען שאין לו מחשבות שווא (הוא לא באמת יודע מהי סכיזופרניה ומהן מחשבות שווא) ) . גם אצלו הבעיה היא בעיקר במצוות שבנאדם למקום
אני יצאתי מאישפוז עם מכתב שחרור שאומר שאין לי שום אבחנה פסיכיאטרית קלינית. אני מבין המעטים שיכול להוכיח מדעית חד משמעית שהוא נורמלי ויש לו אישור כתוב על זה (:
למשל אשה שעברה אונס או אשה ששכלה את בנה יחידה או חייל שעבר קרב קשה, יכולים להיות פגועים נפשית באופן קיצוני, לפעמים צריכים אישפוז, אבל מבחינת מחלות פסיכיאטריות כגון סכיזופרניה הם בריאים לחלוטין. הם מגיבים תגובה נורמלית למצב מאוד בעייתי. כמו שמי שנדרס בתאונה הוא לא חולה באותו מובן של חולה סכרת. כך שאכן אני פגוע אולי באמת יותר מהממוצע, אבל מבחינת בריאות נפשית בסיסית אני בריא לגמרי, עם ביקורת מציאות, קוהרנטיות וכו'. זה לא רק דעה שלי, אני יכול להראות על זה אישורים רפואיים.
זהו נושא דק שלגופו של אדם יכול להעיד עליו רק יודע תעלומות. אך כדרך, ברמת הראוי , בוודאי שהאדם צריך להתאמץ בכל כוחו לשמור מצוות בכל מצב. עובדתית מהיכרותי עם חולי נפש רבים המאובחנים בסכיזופרניה , אין אף לא אחד מהם שהצליח לשמור את המצוות כפי שהיה יכול לפני שחלה. היכולות הקוגניטיביות יורדות ואיתן המוטיבציה והקשב.
זה דיון מעניין מאוד בםניי עצמו , בדומה לנושא של דיני עונשים באדם פגוע אורגאנית שבדיני עונשים במשפט הישראלי הוא ייחשב רק בעל הקלות בענישה אך כן עובר איסור ויקבל עונש(תמוה אבל כן). לעומת פסיכוטי שנחשב פטור .
יצא ספר בנושא שנקרא נפשי בשאלתי
(אם כי כתב אותו מישהו עם כיפה סרוגה, שהחזו"א אמר עליהם שהם לא מאמינים ב13 עיקרי אמונה(לפי מה שכתוב בטור של ניר שטרן) אז אולי אי אפשר לקרוא את הספר)
שלום ניר אגיב לך אך גם על הדרך זה מעין לימוד לכלל בענין בדבר שאני מכיר מקרוב, נראה שאתה סובל בכללי מכפייתיות חזקה וכשמתבטאת בלימוד תורה והשכלה, כפי שאתה מעיד שמדקדק בביטול תורה ולימוד תורה בצורה קיצונית, בא לנגדך שמתיש כוחך והתורה מתשת כחו של אדם כפי שגם ניכר עמלך בתורה ולא נשאר לך כוחות נפש לשאר מצוות שבין כה קשים עלייך מאד כיון שנעשים בקיצוניות ואולי בכפייתיות, ואולי אתה נכנס בגדר אנוס נפשית כי אם תמשיך תאבד לגמרי דעתך וחלילה יגיע למקומות אפלים..ואתה מרגיש חובה לעצור ולא לקיים, וזו המציאות שאתה נעול בה ואין לך איך לצאת ממנה..עצתי בענין היא..תפסיק ללמד במיידי! ותן לראש להשתחרר! תהיה בעל בית פשוט איזה תקופה במובן שמקיים מצוות בפשטות ללא עמקות מחשבה כלל ותשקיע כוחותיך במצוות שקשה לך לקיים עכשיו ותהיה שומר מצוות, אולי היה ראוי לייעץ שרק תקבע עתים לתורה שעה או משהו וזהו והשאר תקיים מצוות ואל תהיה מעיין בשאר היום אף לא באלוהות רק בסיס פשוט, תתחפש ליהודי פשוט בלי קיצוני ליטאי קנאי או חילוני חוקר, יש ביניים דברים באמצע..תהיה ספרדי..:).. שיהיה לך כוח לשאר מצוות, אבל במצבך אולי אף תפסיק לגמרי לימוד לתקופה ובשעת הדחק עיין ברמ"ו יורה דעה איך לצאת..ראיתי כדומה באגרות החזון איש שכך כתב למישהו ששבועיים לא ילמד, וכך ראיתי כמדומני על הרב מבריסק שרופא ציווה לו לא ללמד שלש שנים..ראוי לנסות ואל תפחד בין כה אתה מבטל מצוות מסויימות עתה אז לא יקרה כלום אם תבדוק ותקיים לימוד תורה בשעת הדחק לבדוק התוכל לקיים שאר מצוות, וגם להגרא שחייבים ללמד כל עת פנוי כשיכול, הרי אתה כנראה לא יכול..(זה מסביר גם שאר מצוות בין אדם לחברו שתלויים במידות ולפי טבעך אין בהם קושי נפשי למה קל לך לקיימם גם עם דקדוק הקיצוני..מעולם לא ראינו כפייתי שבא לעזור למישהו שנפל שמרים ומפיל אותו חזרה כי לא כיוון טוב..וכדומה), זה מה שנראה בענין וכעין מה שכתב הגרא לפרש מיעוט שיחה שהתורה נקנית בו היינו לשוחח מעט חולין כי אם לא תטרף דעתו של אדם..בהצלחה ואשמח לתגובה כדרכך בדיון חשוב זה בין על הדין בין על הנידון אף לטובת הכלל..אך לא לעיין בזה הרבה..! :)..באהבה עמנואל..
עמנואל, איך אתה נותן אבחנה או פסיכואנליזה לאדם שאתה לא מכיר ? ההגדרה של "כפייתיות", לפחות לפי הקטלוג המקובל בפסיכיאטריה, רחוק מאוד ממה שיש לפניך. ובכלל, קשה מאוד להבין מבנה נפשי של אדם ללא היכרות מעמיקה איתו.
עמנואל, לדעתי לא כדאי לך לתת לו עצות בגרוש בשביל הפרומקיות. החשבון שלו הוא ישיר מול אלוהים. או שאלוהים יקבל את הטענות שלו או שלא. אנחנו לא צד בעניין.
שי לא נתתי אבחנה, גם הדגשתי מראש זה לגם ללימוד הכלל, רק מה שנראה לי, גם הדגשתי שיגיב לגבי הדין והנידון ולתת כיוון ליהודי שנמצא בצרה. .י.ד. לא הבנתי מה זה פרומקיות אבל החשבון של כולנו מול השם בכל זאת מותר לעזור ליהודי בצרה, בפרט שנראה שהוא מעוניין בזה שמודיע צערו ברבים..
לדעתי ככל שאדם יותר פגוע, כך הוא יכול להיות מטפל יותר טוב. בתנאי שיש לו מודעות לפגיעה שלו, דבר שדורש עבודה עצומה מול מטפלים ועם עצמו. פגיעה יכולה להפריע לאדם להיות מודע בגלל שכואב לו, ואז הוא גם בעייתי ביחסים עם אחרים, אבל היא גם יכולה לפתוח לו את הלב והשכל ולגרום לו להיות מבין יותר מאחרים אם הוא אמיץ ולא נרתע מהסתכל על המציאות כמו שהיא. אם לומדים לא להתבייש בדברים כאלה, זה יכול להוסיף מאוד.
המטפלת הכי טובה שפגשתי היא אשה שעברה מילדותה דברים מצמררים, שאי אפשר לומר, שגרמו שיהיו לה 22 אישיויות שונות בנפש שפועלות בלי תיאום ולפעמים לא יודעות זו על זו.
כמסקנה מזה אני מזמין את מי שקורא לכאן:
https://jewishpsychotherapy6.wordpress.com
לי.ד. ידידי היקר,
תודה על התמיכה שלך, כאן ובכלל.
אבל אני מודה לך עמנואל, כל דעה ומחשבה יכולות להיות פוריות כחומר למחשבה והסתכלות נוספת ועוד זווית של מבט. תודה על השקעת המחשבה והאכפתיות. כל עצה בסופו של דבר האחריות היא רק על המקבל אם לקבל או לא, לפי השיפוט שלו בלבד, כך שאין סיבה לחשוש מלשמוע עצות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer