התנהגות החרדים בימי הקורונה

אני לא עוקב קבוע באתר ואולי לכן לא ראיתי. למה אתה חושב שאני לא עושה משהו בעניין? אני עושה מה שאני חושב שנכון. שאלתי את זה באמת מתוך התעניינות ורצון להבין ולא מתוך קנטור ואם יש לי בעיה בהבנת מה שכתבת אין לי שום בעיה לעמוד על טעויותיי. כמובן שלי חבל שלא תענה, כך לא אוכל לבחון את דבריי שוב לאור מה שאתה חושב. לגבי טענות סנגוריה אשמח לדעת מה לא נכון במה שכתבתי. לתחושתי גם אתה התעלמת מחלקים בתוך מה שכתבתי.

צביקה, מדוע אתם החריידים כל כך רגישים לביקורת, מדוע אתם תמיד מחפשים ללמד סנגוריה על הליקויים אצלכם, האם נחשפת לכפייתיות שכזאת בהצדקת עוולות אצל ציבור אחר ?

שלום בנימין. על שאלתך מדוע אנחנו כל כך חרדים לביקורת לא אתייחס כרגע למרות שאני חושב שאתה צודק והציבור החרדי כציבור חושש מביקורת. אמנם, אם קראת את תגובותיי מדוע אתה לא מתייחס לגופם של דברים? מה שאתה מעלה זה נושא חשוב מאוד אבל לא עונה לי. גם מיכאל אברהם בעצמו לא ענה אלא הפנה את תשומת לבי לחוסר הבנת הנקרא שבה אני לוקה. מדוע לא לענות? אגב, אם אתה חילוני, אתה חושב שהציבור החילוני היה מקבל בשלוות נפש ביקורת דומה? לניסיוני האישי עם פרטים מציבור זה אני יכול לומר לך שיש את אותה התנגדות לביקורת.

צביקה, אנא שים לב לדבריך בארבעת השורות האחרונות, אני חושב שלכך כיוון הרב מיכי בשתי השורות האחרונות בתגובתו, אין טעם לנהל דיון כאשר מראש ברור שהתגובה תהיה, "אצל החילונים גרוע יותר" (אגב, אני חולק על כך מכל וכל, אצל החילונים בכל זאת המצב טוב בהרבה, ראה ערך "אמשינוב"), באופן כללי יש לשים לב שתגובות סוציומטיות וסוציופטיות מעידות על הפרעת אישיות אנטי סוציאלית כך שמראש מתיתר הצורך בדיון אצל הצד שכנגד. אין בדברי כל כוונה אישית אלא סה"כ להוכיח לך מדבריך על "פזמון ציבורי חוזר" ועל השפעת אותו פזמון על חוש הביקורתיות של הפרט המשתייך לחברה המדוברת.

צביקה, יש טורים מפורשים בהם הוא עונה על כל השאלות.
בקצרה, הוא טוען שאם כבר יש תועלת היא תקרה עכשיו. כשיש כעס ויש שהתעוררו במגזר החרדי. לדעתו ישנה יותר השפעה עכשיו מאשר בעתיד כשישכחו מהעניין, ויש בזה מידה רבה של צדק.
שנית, הוא טוען שההתנשאות הזו מצד הציבור החרדי, כאילו הם תמיד הצודקים, לא מצדיקה התחשבות הדדית וסלחנות.
הוא הכליל את כל האלה שעדיין מצדדים לדברי ההנהגה ונותנים לה לגיטימציה. כל עוד אתה חלק מאותה קבוצה, הביקורת היא גם עליך.

לבנימין אני לא מבין על מה אתה מדבר. אני לא רואה שטענתי שאצל החילונים גרוע יותר. אם אתה מכוון לגבי מה שכתבתי שראיתי אצל מרצים באוניברסיטה זה היה בשביל לשאול מה שאחר כך. הפריע לי מה שהוא כתב לגבי פוגרומים ואני רציתי לומר ששום דבר לא מצדיק את זה ולא גורם לי להתפעל מאלה שלא מגיבים בפוגרום. לגבי תגובות סוציומטיות וסוציופטיות לא הבנתי למה אתה מתכוון ואשמח אם תסביר. בכל זאת כמובן שאשמח לתגובה לתוכן הדברים ולא לניתוח סביב אישיותי האישית או האופן שבו הושפעתי על ידי החברה (גם זה חשוב).

צביקה, התכוונתי לדבריך דלהלן "אגב, אם אתה חילוני, אתה חושב שהציבור החילוני היה מקבל בשלוות נפש ביקורת דומה? לניסיוני האישי עם פרטים מציבור זה אני יכול לומר לך שיש את אותה התנגדות לביקורת".
כתבתי מפורשות שבדברי אני מתייחס לכלל החברה ולא לפרט כזה או אחר, ודו"ק.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA

לא התכוונתי לומר שאצלם יותר גרוע וכבר בתחילה כתבתי לך שהבעיה הזו קיימת והיא משמעותית. בכל זאת כתבתי כדי לעורר את המחשבה בנוגע לקבוצות לקבל ביקורת קולקטיבית המעמידה את כל תפיסתם תחת אותה ביקורת. בנוגע להפניה: אני עובד בתחום בריאות הנפש ואני מכיר את התופעות המתוארות ופוגש אנשים הנושאים המאובחנים באבחנות אלו. מכאן אני מנסה לשער את כוונתך. אם התכוונת לאופן שבו הציבור החרדי תופס את הציבור החילוני כציבור הקיים בשביל לשרתו ולספק לו את צרכיו (זה בכל מקרה לא קשור לתופעות שציינת אלא יותר לתחום של פסיכולוגיה חברתית) אז אני מציע נקודה להתבוננות. כפי הנראה לעיניים (לא ראיתי מחקרים בעניין) בציבור החרדי פנימה יש סולידריות עמוקה האחד עם השני. אנשים עושים חסד (לא מתייחס כרגע לרמת הארגונים) באופן פרטי. מצוי מאוד גם שאנשים רודפים אחרי זה. זאת אומרת שלא ניתן לומר עליהם שהם לוקים בהפרעות אלו. אם מה שציין מיכאל אברהם ונראה שאתה מסכים על ידו, זה נכון, נראה לי שזה שייך לתחום אחר ולא להפרעות אלו.

צביקה, בדיוק הפוך, התכוונתי לאופן שבו הציבור החילוני / הכללי תופס את הציבור החריידי, התפיסה של הציבור החריידי כל ציבור אחר חסרת משמעות לדיון, אדרבא היא הנותנת, זה שישנה קבוצת מיעוט שמתעקשת לחיות את חייה תוך התעלמות מופגנת ואגרסיבית מסביבתה הקרובה והרחוקה היא הפרעה אנטי סוציאלית כללית (מתוך התייחסות לחברה כגוף אורגני, כיחידה אורגנית).

נ.ב: באופן כללי, התפיסה כי הרוב בחברה נתפס כ"קבוצה" היא טעות סוציאלית, אמנם "קבוצות" מרכיבות חברה, אך הרוב הוא הקובע את הטון, כך היה לעולמים וכך יהיה לעולמי עד.
מכאן שהרוב יכול להעניק לפרטים המרכיבים אותו את הפריווילגיה להתנהלות אישית כפרטים בעלי אישיות נפרדת ולא חלק מקבוצת אם, לכן ביקורת קולקטיבית אינה אפשרית כלל, כל אחד מהפרטים נתון לביקורת אישית ונותן דו"ח על מעשיו שלו, ושלו בלבד, לדוגמא, אין כל זהות והזדהות בין חילוני אחד לחברו, בבחינת "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד".

הלהתייחס אל חברה כגוף אורגני ולהחיל עליה הפרעות שמוגדרות ומותאמות למקרה המתאר היחס של הפרט כלפי הסביבה (בעיקר הסביבה בה הוא חי) זוהי טעות. אי אפשר לומר במקרה הזה הפרעה אנטי סוציאלי כללית במיוחד כי היא נסתרת מהתנהגותם של פרטים, רוב רובם של הפרטים באותה חברה. צריך כאן הסתכלות סוציולוגית שאולי תוכל להסביר את התופעות שאתה מתאר. בכל מקרה אני מבין שזו רק לשון מושאלת כדי להבהיר טוב יותר את כוונתך אז לא אתעכב על זה. כדי להגדיר אישיות אנטי סוציאלית צריך לראות את נקודת מבטו של האדם הנושא אבחנה זו. ולכן, אם התייחסת לציבור החרדי כיחידה אורגנית (שוב, שזה לא נכון לעניין זה) אתה חייב לראות איך הוא תופס את הציבור הכללי ולא מעניין אותי איך ציבור אחר תופס אותו. לדוגמא – אם אתה תופס אותי כאחד שמנצל שרואה בך רק אובייקט למילוי צרכיי זה לא מעניין. אבל אם אני תופס אותך כאובייקט למילוי צרכיי אפשר להסביר את זה בזה שאני סובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלי. עמוד לא מופיע לי במלואו ואני נאלץ לחתוך התגובה.

לגבי ההתעקשות לחיות את חייהם בלא להתחשב בסביבה – איני יודע למה אתה מכוון אבל אם כפיה דתית היא בין אותם דברים שאתה מכוון אליהם אז למרות שאין לי בזה עמדה אני חושב שמי שמצדד בזה עושה זאת מתוך תפיסה ערכית ולכן למרות שזה קשה ומעצבן זה לא שייך להפרעה כזו או אחרת.