ועכשיו, מה?

שו"תקטגוריה: כלליועכשיו, מה?
שמיניסט ממוצע שאל לפני 8 חודשים

להרב מיכאל שלום. 
אני שמיניסט, ועומד כרגע בפני התלבטות לא פשוטה, שנהוג לכנותה בשם המאיים "שנה הבאה". אשמח לשמוע את דעתך.
ברור לי שאני רוצה להשקיע בלימוד תורה, ושזה יהיה חלק משמעותי בחיי, בסדר היום שלי, ובע"ה בבית שאקים (בעתו ובזמנו), אז אני די מקובע על לימודים בישיבה. השפעת עלי מאוד בגישתך שעיון הלכתי־תלמודי הוא עיקר לימוד התורה, ובו אני רוצה להשקיע את מירב מרצי ומאמציי בפרק הזמן בישיבה. חשוב לי שהרמה הלימודית־העיונית בישיבה תהיה גבוהה, ושרוב הדגש בה יהיה על התחום הזה; ואני לא רוצה ישיבת 'קו', אז כרגע אני בכיוון של גוש־ירוחם (מניח שכבר אינך מצוי בסצנת הישיבות בארץ, אבל אשמח להמלצות נוספות אם יש:).
עד כאן החלום הורוד, אבל יש איתו כמה בעיות.
מבחינת צה"ל – יש לי פרופיל עורפי, מה שאומר שלא אתגייס כנראה במסגרת הסדר. התפקיד שאליו אני מכוון כרגע בצה"ל הוא מסלול באורך תשע שנים, ומאפשר דח"ש (דחיית שירות) של שנה אחת בלבד. הוה אומר, להיות בישיבה רק שנה אחת, ועם סבירות מינימלית לחזור אליה אחרי השירות. יש עוד בעיות עם המסלול (למשל, להתחתן ככל הנראה תוך כדי הצבא) אבל גם יתרונות גדולים (אפשר לעשות שם הרבה טוב למען עם ישראל, במחילה על הפשיזם הקל; ואני גם יוצא נשכר מבחינת השכלה אקדמית וניסיון לשוק העבודה). 
מבחינת ההורים – אני מגיע מבית לא דתי במיוחד, שלא לומר, כלל ועיקר – אז לא פשוט לשכנע את ההורים במסלול ארוך־שנים בישיבה. 
בקיצור, יש עלי לחץ גדול ללמוד בישיבה רק שנה אחת, לכל היותר. זה מספיק בשביל לפתח מיומנות עיונית? או שמא לא צריך כלל ללמוד בישיבה? ואיך ממשיכים את הלימוד גם אחרי התקופה בישיבה? (גונבה לאוזניי איזו שמועה שיש לך ניסיון בזה :))

תודה עצומה מראש. 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 8 חודשים

שלום רב.
כמה שיקולים שכדאי לקחת בחשבון.
1. לא אלמן ישראל. התרומה שאתה תיתן בתפקיד שאותו אתה מיועד לבצע תוכל להינתן גם על ידי בחור מוכשר אחר. כך שהערך המוסף שלך דווקא אינו בהכרח כה גדול (גם אם אתה מאד מוכשר). לעומת זאת, בניין הקומה התורנית שלך לא יוכל להיעשות על ידי אחרים.
גם התרומה של המסלול הזה לך (מעבר לתרומה לכלל) אינה קריטית. אדם מוכשר יכול להתקדם ולהתפרנס ולהצליח יפה גם בלי הבוסט הזה בהתחלה. מי שמתקבל למסלולים הללו הוא בד"כ מוכשר ולכן דווקא הוא לא באמת צריך אותם (אם כי זה כמובן עוזר גם למישהו כזה, ולו ברמת הקשרים וההכשרה). זה לפחות לא קריטי מבחינתו. ואת ההפרש הזה בהחלט שווה לשלם למען התקדמות בתורה.
2. לעשות למען עם ישראל אינו פשיזם, גם לא קל. אבל מאידך אני גם לא מצדד בבניית תכניות שעניינן לתרום לעם ישראל. אדם צריך לעסוק במה שהוא אוהב ומוכשר לו, ובמסגרת זאת לנסות ולתרום לסביבתו ולעם ישראל ככל שיוכל. קריירות שעניינן תרומה זה בד"כ מרשם לכישלון.
אם תהיה מתוסכל בהמשך אם תחליט לא ללכת לתפקיד הצבאי ההוא (וזה בעיקר בגלל תרומתו של התפקיד לך, לא לכלל ישראל), אז לא כדאי לוותר. התסכול הזה יכול להיות הרסני להתקדמותך הרוחנית. תהיה לך תחושה שהתורה אילצה אותך לוותר על דברים שמאד חשובים לך.
3. קשה מאד לבנות יכולת עיונית לא במסגרת ישיבה, גם אם לא יום שלם. גם אני עשיתי זאת בלימוד חצי יום כל יום בישיבה ליד התארים המתקדמים באוניברסיטה (התחלתי באוניברסיטה בצהרים).
4. אם אתה הולך למסלול הצבאי, הייתי מקפיד ללמוד ברמה טובה כמות שעות מסוימת. לכן כדאי להגיע לרמה של לימוד ברמה טובה לפני שאתה מתחיל את המסלול הזה. בדרך כלל שנה בישיבה לא מספיקה לזה. משהו כמו שלוש יספיק יותר. לא יודע אם זו אופציה. אפשר כמובן להתחיל ללמוד מהשנה השנייה במסלול הארוך הזה, ולדלג על שנה. אבל כדאי לוודא שיש לך אפשרות לעשות זאת.
5. לציווי ההורים אין תוקף כשהם רוצים להכתיב לך את מהלך חייך ו/או למנוע ממך פעולות שחשובות לך (ראה מאמרי על כיבוד הורים ושיקולי טריטוריה). מאידך, כל עוד הם מממנים אותך יש להם בהחלט say לגבי מה שאתה עושה. לא סביר ליפול עליהם לנטל כלכלי אם הם עצמם לא רוצים בזה.
6. לחזור  לישיבה אחרי תשע שנים זו לא תכנית ריאלית. אולי זה יקרה, אבל לא נכון לבנות תכנית כזאת כבר היום.

השאר תגובה

Back to top button