חלוקת ירושה כשאחד היורשים היה חייב כסף לנפטר

אכתוב ראשי פרקים שעולים בראשי כרגע בלי לבדוק לעומק.
הכלל הוא שאחים שחלקו הם כלקוחות (ולא כיורשים): ראה רמב"ם הל' שכנים פ"ב הי"ב ופי"א משמיטה ה"כ וטושו"ע חו"מ סי' קעג ס"ג. זה אומר שלפני החלוקה הרכוש כולו שייך לתפוסת הבית (כל רכוש לפי חלוקת הירושה נחשב עדיין כרשות של המת). לכן יש היגיון בדרישה לפרוע לפני החלוקה שכן החוב הוא לתפוסת הבית ולא ליורשים, ועוד שמה שיש לאותו אח בתפוסת הבית הוא עדיין ראוי ולא  מוחזק ולכאורה אינו יכול לפרוע את חובו ממנו. זה לפחות אם כבר הגיע זמן הפירעון. אם לא הגיע, אז יש מקום לראות את המצב בזמן הפירעון עצמו, ואם כבר הייתה חלוקה המצב משתנה לפירעון חוב רגיל.
מה הדין אם החוב והפירעון הוא ליורשים? אז הלווה יכול לפרוע בכסף או שוו"כ, וחלקו בבית הוא שוו"כ (מיטב). כעת עברנו לדון האם בחוב רגיל יכול הלווה לכפות את המלווה לקבל פירעון בקרקע במקום כסף. ראה חו"מ סי' עד ס"ו וס"ה שם ובנוה"כ, שנראה שאינו יכול. אמנם כאן המלווה הוא בר מצרא, כי יש לו חלק באותו בית, ולכן אולי מידת סדום מצדו לא לקבל עוד חלק מהבית כפירעון, אף שיש לדחות.
אמנם אם הלווה במצוקה, רלוונטי כאן לדון בדין מסדרין לבע"ח, כי בעצם יש כאן ויכוח בין היורשים ללווה האם הוא יפרע להם בכסף או בנדל"ן, ואם אין לו כסף אפשר לכפות עליהם לקבל חלק בבית במקום זה. אבל דין מסדרין זה רק כשאין ללווה כסף.