יחס לקביעות מטפיסיות של חז"ל

יואל שלום.
אני מעודי לא אהבתי את הפרשנויות הללו, ולא רק בגלל הבעייתיות המוסרית אלא בגלל שאין לי ראיה שאכן הקב"ה פועל כך. זה מסוג הניתוחים המיסטיים שנראים לי ספקולציה חסרת בסיס. אני חושד שהם הומצאו כדי לדרבנן אותנו לעשות מצוות (אם אני אקל בהלכות שבת דרבנן שוליית האופה בפריז יעבוד עבודה זרה, כמו שמביאים בשם רבי חיים מבריסק).
וגם אם חז"ל אמרו זאת, זו לא ערובה לכך שזה נכון. הם טעו לא מעט, וחשבו לפי מה שהיה מקובל בזמנם. בדיוק כמונו כמובן. כך גם לגבי הציטוט שהבאת ממסכת שבועות (שכמובן נראה יותר סביר מוסרית). וכך גם לגבי שבת לב-לג.
ישראל ערבין זה בזה יכול גם להתפרש ברמה העובדתית, שלמעשיך יש השלכות שעלולות/עשויות להשפיע על זולתך. זה ודאי נכון (בתלות ברמת הקירבה). אני לא חושב שיש הכרח לפרש זאת כפעולה אקטיבית של הקב"ה שעונש את זיגוד על חטאו של טוביא.
——————————————————————————————
שואל:
 
תודה על התשובה.
לא ממש הבנתי את דבריך אודות חז"ל שטעו לא מעט. אני מבין שבנוגע למדעי הטבע אנו יכולים לקבוע שטעו, אבל מאין לנו לטעון כך כלפי דבריהם בנוגע לאופן הנהגת ה' את עולמו? האם נתקבל משמים איזשהו עדכון לאחר חתימת התלמוד?
 
——————————————————————————————
הרב:
האם לחז"ל היה איזה עדכון שמיימי לפני חתימת התלמוד? הם הפעילו את השכל הישר וכלי הפרשנות שלהם, וגם אנחנו יכולים וצריכים לעשות זאת. אם צריך עדכונים משמיים אז גם הם צריכים, ואם לא – אז גם אנחנו לא צריכים. פשוט להפעיל את ההיגיון.
——————————————————————————————
שואל:
זאת אומרת שאם חז"ל אמרו שראובן לוקה בעוון שמעון, ובעיני רעיון זה נראה הזוי, כשר וישר הוא שאקבע כי הם טעו?
——————————————————————————————
הרב:
כשר וישר שתחשוד ותחשוב פעמיים לפני שאתה מגבש עמדה. ואכן לגיטימי גם להגיע למסקנה שהם טעו. מה הבעיה בזה? וכי חז"ל לא היו בני אדם?
——————————————————————————————
שואל:
ודאי שהיו בני אדם וודאי שיכלו לטעות, הבעיה היא שאם במדעי הטבע יש לי עוגן יציב להישען עליו כדי להבין מדוע סבורני שהם טעו ואילו אני יודע את האמת – מאחר ולא היו להם כלי בדיקה ומדידה כפי שנתחדשו לאחריהם, בהבנת דרכי הנהגת הקב"ה על סמך מה אני יכול לטעון אחרת מהם? איני יכול לחשוב שאני משתווה אליהם, לא בחכמה ולא בקרבת ה'.
——————————————————————————————
הרב:
בעוונותיי אני מבין את סמכותו של התלמוד אחרת ממך. היא לא נובעת מזה שמחבריו היו חכמים עצומים יותר מכולנו (או בעלי רוח הקודש) אלא מקבלתנו אותו כטקסט מחייב. בעצם זה החוק, ולכן יש לציית לו (ראה כס"מ רפ"ב מהל' ממרים). גם בחוק המדינה הוא מחייב לא כי חברי הכנסת הם החכמים הכי גדולים אלא כי כך קיבלנו על עצמנו. לכן איני רואה מניעה לחשוב שנפלו שם טעויות. אני אפילו לא בטוח עד כמה חובת הראיה עליי, כלומר כמה עליי להיות משוכנע אם אני סוטה מדרכם של חכמי התלמוד. כשחכמים אומרים משהו משיקול דעתם אין מניעה שגם אני אפעיל את שיקול דעתי. אם הם מעבירים אליי מסורת זה משהו אחר. על כך כבר נאמר: אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה.
——————————————————————————————
שואל:
 
לו יהי שסמכותו של התלמוד אינה נובעת מחכמתם של מחבריו, האם אתה חולק על דברי הגמרא האלה: 
אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל – ואנו כמלא נקב מחט סידקית. ראשונים – רבי עקיבא, אחרונים – רבי אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי: ראשונים – רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים – רבי אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית. אמר אביי: ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא: ואנן – כי אצבעתא בקירא לסברא, אמר רב אשי: אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה. (עירובין נג.). 
[או שאתה סבור שזהו חלק מקשר אימפריאליסטי כלשהו?]
——————————————————————————————
הרב:
יואל שלום. ראשית, אם עקרונית אני מוכן לחלוק על חכמי התלמוד מדוע שלא אחלוק על קביעה זו שלהם? שנית, גם אם יש מישהו גדול איני נוהג לקבל את דבריו רק כי הוא אמר. ראה על כך ברא"ש סנהדרין פ"ד סי' ו באורך. ושלישית, יש אמירות תלמודיות שלא באות להעביר מידע אלא לקבוע התייחסות נכונה. כך אמירות על כך שכל מה שבידינו הועבר למשה בסיני כוונתן לא לומר טענה היסטורית אלא לקבוע את היחס הנכון לחידושים שמתחדשים בכל עת, שיש לראותם כאילו ניתנו למשה בסיני. אולי גם כאן זה כך, שיש להתייחס לראשונים כאילו היו במאה דרגות מעלינו ולהיצמד לדבריהם, אבל לא בהכרח יש כאן קביעה עובדתית. ורביעית, איני יודע האם הכוונה היא לעקרונות מחשבתיים או לסברות בהלכה. דבריי נסובו לא על הלכה (וגם לגביה איני מקבל זאת כפשוטו. ראה הערתי הקודמת). כך שנכון, זו אכן מזימה אימפריאליסטית.