יציאה לחו"ל
מהי דעתו ההלכתית של הרב על טיולים בחו"ל?
במקורות מפורש שיש איסור אא"כ לג' דברים (רמב"ם), או לכל צורך מצוה (תוס') ואפילו לראות את חברו (שו"ע).
אך יש טוענים ש'טיולים' שלנו בכלל אינם בכלל האיסור שנובע מביטול מצות ישוב ארץ ישראל (האם זה מכון, או יש תקנה מיוחדת?), וטיול אינו סותר את דירתנו בארץ אלא כך גרים במקום בד"כ. פעם אפילו ליציאה עראית היה משמעות של עקירת מקום, אפילו אם זמני. האם יש בסיס לחלוקה זו לפי הסברא (לדעתי כן) ולפי המקורות (לא כל כך ברור, הרי שו"י מדבר על מי שיצא לטיול והגיע לחול המועד, האם אפשר לחלק בעין טיול של פעם לטיול של היום?).
עוד לא ברור לי מה נקרא 'צורך מצוה' (כמו לראות את חברו). יש שהזכירו 'לראות נפלאות הבורא'- יש בסיס לסברא זו (לא נראה לי?). אך מה הדין למי שקשה לו להשתחרר בארץ בגלל אוירת הלחץ, ובכלל מרגיש חנוק ומצומצם (גילוי נאות- אני עולה מחו"ל, ואכן האוירה והצמצום המסוים חונקים אותי קצת, ובכלל הייתי רגיל לנפוש במקומות שהייתי מצליח להשתחרר בצורה שאיני מצליח לעשות בארץ)…