כמיהה לבית המקדש
הרב, מה עמדתך ביחס לכמיהה הדתית לבית מקדש? לכאורה, אנחנו נמצאים במצב עניינים מתקדם יותר מבחינה דתית, והסרנו קליפות רבות מעל ההלכה. מדוע לא מספיק לייחל לגאולת האנושות, צדק, ושלום עולמי? מה צורך לנו בקורבנות ובבניין, בזמן שהתודעה האנושית התבגרה והשתכללה באלפיים השנים האחרונות?
מה יכולה להיות עמדתי ביחס לכמיהה? למי שיש כמיהה הוא כמה ומי שלא לא. אני אישית אכן לא מתגעגע לקרבנות ולמקדש, ודומני שגם הרב קוק לא התגעגע לזה (בחזון הצמחונות שלו). אבל כבר כתבתי כאן בעבר שזה נאמר מנקודת המבט שלי בזמן הזה שבו אין לנו מקדש, ואולי יש כאן חוסר הבנה מה משמעותם של מקדש וקרבנות. ייתכן שמי שחי את זה מבין משהו שאני לא מבין.
רותם,
אני באופן אישי חושש שהכמיהה הזאת היא סתם אמירות דתיות לא אמיתיות (הונאה עצמית). קשה לי להצביע על אדם דתי (ואני מכיר די הרבה כאלו) ולומר שהוא באמת כמהה לבית מקדש. לפעמים זה סתם רגש אסתטי או דמיונות על אוטופיה רחפנית או "כדי להיות יהודי טוב". זה קצת מזכיר את היהודים שמדברים על כמיהה לארץ ישראל אבל בפועל גרים בחו"ל. יש לי אפילו חשש שאם האיווי שלהם יתממש הם ממש יתאכזבו שאין להם אובייקט להתאוות לו.
שי, אני מכיר כאלה שבאמת כמהים…
כנראה זה תלוי סביב אילו אנשים אתה מסתובב.
ק', אני אמנם לא מכיר אותם ולכן לא יכול לומר עליהם דברים בדוקים. אבל בכל אופן, למה בדיוק הם כמהים ? מה החוסר שאותם הם רוצים למלא ? (זו "כמיהה". מילוי חוסר)
אחר בקשת מחילה מכ"ת, להגיד שהרב קוק לא התגעגע למקדש (ואפי' לקרבנות) זו אמירה מופרכת לחלוטין. ואכ"מ
מחול. דיברתי על הקרבנות ולא על המקדש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer