כפיית טיפול רפואי

החוק נזקק לטענה אמפירית שניתנת להפרכה סטטיסטית (אם נניח ש"יסוד סביר" הוא 15% אז נצפה ש15% מהמטופלים יתנו הסכמה למפרע. ואחרת הוועדה תצטרך להיות נוקשה יותר בהיתרי הטיפול). זאת כוונתך גם אתה או שאפילו אם כל המטופלים יעמדו על דעתם עדיין יש מקום לאמוד את דעתם האמיתית ולסבור שהם לא אומרים לנו את האמת הנוכחית (שהם שמחים שנתנו להם טיפול) מטעמים אנושיים שונים. בגט לא שמעתי שצריכים לחכות תקופה עד שהבעל (או אחוז מסוים מכלל הבעלים) יודה בבושת פנים שרצונו האמיתי היה להסכים לגט.

שאלת אותי? לדעתי דעה לא מודעת אינה נחשבת.

לא בטוח שהבנתי. הדעה תמיד מודעת לבעליה אבל לא תמיד לסובבים. החוק מאפשר לוועדה לעשות אומדן פסיכולוגי (האם יתחרט) אבל אומדן כזה שניתן לתיקוף סטטיסטי בדיעבד. ואם גם לאחר זמן כל המטופלים יתעקשו שהעדיפו למות אז מעתה והלאה יחדלו מלטפל. בהלכה של כופין אותו יש אומדן פסיכולוגי (האם כשאומר רוצה אני הוא 'באמת' רוצה) שלא עומד לשום מבחן. האם ההבדל הזה נכון?

על טיפולים בכפיה ביהודים בניגוד לרצונם אך לטובת האנושות הקפיד הדוקטור המהולל הידוע.

התורה נתנה רשות לרופא לרפא. רשות בלבד.

1. הדעה לא תמיד מודעת לבעליה. לפחות לא בזמן אמיתי.
2. אני לא בטוח שגם בחוק מישהו טורח לעשות תיקוף סטטיסטי.
3. בהלכה גם אפשר לנסות לעשות תיקוף כזה (לשאול אנשים אחרי שכפו אותם לתת גט האם ניחא להו בהכי). אבל אני מניח שאף אחד לא עשה את זה גם כאן.

אפשר בבקשה הפנייה למקום בו הרב מסביר בפירוט את דין כופין עד שיאמר רוצה אני? אם יש כמובן

למשל כאן: https://mikyab.net/posts/61377#_ftnref4