להטביות ואמונה

האם לא ברור שהאישה ההלכתית הכוונה אישה ביולוגית?
הייתה אז זהות מוחלטת בין השתיים (אישה מגדרית ואישה ביולוגית), או אולי נכון יותר לומר שלא היו "שתיים" היה רק מין ביולוגי. וההפרדה הסוציולוגית החדשה שיוצרת קבוצה שנותנת מטרייה לאנשים עם מאפיינים שמזוהים בד"כ עם נשים ביולוגיות, לא רלוונטית לאישה ההלכתית כלל.

האם יש קשר אונטולוגי בין טרנסים לאישה ביולוגית?

לי זה ממש לא ברור. להיפך, הסברה נותנת שהאישה בהלכה נקבעת לפי המגדר ולא לפי המין, שהרי מה טעם לתלות דברים הלכתיים במבנה פיזיולוגי? הרבה יותר סביר לתלות אותם במבנה הנפשי שהוא המהותי יותר. גם בסימני בגרות שנתלים בפיזיולוגיה, די ברור שזה רק סימן לסימנים המהותיים (שאותם קשה לבחון ולתת בהם קריטריונים חדים).
אמנם בעבר חכמים לא העלו בדעתם שיש הבחנה כזאת, והיה להם ברור שהמין והמגדר הולכים יחד. אבל בדור האחרון התפתחה ההבנה שזה לא כך. לפעמים יש הפרדה בין המין למגדר (ראה בטור 504). ולכן כעת עולה השאלה במה באמת היה תלוי כל דין בעבר, במין או במגדר.
זהו שינוי הלכתי דומה לדברי המאירי ביחס לגויים. בעבר חזקה על כל גוי שהוא רשע ועובד ע"ז. עם הדורות נוצרה הבחנה בין הפרמטרים, והיו גויים שלא עבדו ע"ז ולא היו רשעים. כעת יש לדון האם היחס ההלכתי לגוים היה תלוי בגויותם או ברשעותם. ניתן היה לשאול זאת כבר אז, אבל כל עוד לא היה פיצול השאלה לא עלתה.
כעין זה גם דיני המנהגים. במקור המנהג היה נקבע לפי המקום. אלא שבעולם העתיק שהיה הרבה פחות דינמי מעולמנו, מנהג האבות ומנהג המקום היו אותו דבר. אנשים חיו בד"כ היכן שאבותיהם חיו. בעולם החדש, הדינמי יותר, חל פיצול והמקום כבר אינו קבוע כל כך. אם כן, מנהג האבות כבר ממש לא חופף למנהג המקום. ולכן נוצרה דינמיקה הלכתית שבה מנהג המקום הוחלף על ידי מנהג האבות. הרב עובדיה טען שבא"י כולם צריכים לנהוג כמנהג המקום (אתרא דמרן), אבל עובדה שזה לא התקבל. כולם נוהגים כמנהג אבותיהם (אשכנזים וספרדים). וכך גם לגבי לא תתגודדו, שיש בו איסור (בפשטות דאורייתא) על קיום שני בתי כנסת בעיר אחת, ואף אחד כיום לא מעלה בדעתו לציית לו. העיר שהיא מקום הפכה להיות פרמטר לא רלוונטי. מאותה סיבה טענתי שניתן להצטרף למניין בזום. הגיאוגרפיה הפיזית כבר לא משמעותית. האתר (הווירטואלי) החליף את המקום (הפיזי).
המציאות המשתנה מחייבת יישום שונה של ההלכות העתיקות. בדיוק כמו בדוגמת בגדי הים.

למה שכתבת על ״לא ילבש״ הוא לא דרישת טעמא דקרא? יש איסור מפורש על גבר ללבוש בגדי אישה, ואתה יוצק במילה תוכן שלא היה קיים אז, ע״פ סברא שלך שהתורה לא תתלה הלכות במבנה פיזיולוגי. אבל המציאות היא שהיא כן תלתה. יכולות להיות לזה הרבה סיבות: אולי לבוש לפי מגדר ולא לפי מין הוא כשלעצמו פריצות. אולי היא לא מכירה באפשרות שיש שוני, קרי: תחושה פנימית של אדם אין לה נפק״מ לגבי ההתייחסות אליו. אולי כדברי הרמב״ם, התורה ידעה שהמצווה לא תהיה ״נכונה״ כלפי אחוז זניח באוכלוסייה, אבל כך זה להרבה מצוות.

אבל עוד לפני זה, יש כאן הנחה לא נכונה. תוכן המילים ״גבר ו״אישה״ לא השתנה, אלא בקרב מעט מזעיר מהאוכלוסייה. רוב האוכלוסייה אמנם מכיר בזכות של אדם בוגר לעשות כרצונו, אבל בדר״כ יתייחסו לאדם ע״פ מינו הביולוגי (לא בפניו כדי לא לפגוע, אבל לא יצרו איתם קשר זוגי לדוגמא). זה לא המצב בעניין הגויים, שם באמת המציאות השתנתה, וגם לא בעניין האתר (שם אני לא מסכים עם מסקנתך אבל מבין את הסברא).

ממש לא. השאלה היא מהי האישה שעליה נסוב האיסור ולא מה טעם האיסור. התורה אמנם אוסרת על גבר ללבוש בגדי אישה, השאלה מהו ה'גבר' שעליו מדברת התורה. אתה מניח שהיא תלתה זאת במבנה פיזיולוגי, ואיני יודע מניין לך כשהסברה אומרת ההיפך. שים לב אני לא משנה מאומה בציווי אלא רק מפרש את משמעותו מעיקרא.
תוכן המילים שעליו אתה מדבר, עוסק במונחים (=מילים בשפה) ואילו אני מדבר על המושגים (מה שהמילים מתארות). להבדיל ממילים, משמעותם של מושגים יכולה להיות שונה גם אם רוב הציבור לא מודע לזה ולא מסכים לזה. אם האמת היא שאישה היא עניין של מגדר ולא של מין, מה אכפת לי אם רוב הציבור לא חושב כך? ואם בהמשך רוב הציבור כן יחשוב כך אז ההלכה כן תשתנה? אגב, אני גם לא בטוח שאתה צודק עובדתית. לא בדקתי. אבל כאמור זה לא משנה.

בהנחה שאתה צודק האם יצא חומרא שיהיה אסור לו/לה ללבוש בגדי גברים משום לא תלבש?

בהחלט. אבל כתבתי שאיני נחרץ בזה והמצב מבחינתי מסופק. לכן יש מקום להקל או להחמיר כך וכך.

בהנחה שהמגדר הוא שקובע מדוע הגמ' דנה בהגדרת טומטום ואנדרוגינוס פשוט נבדוק לאיזה מגדר הם מרגשים השתייכות ובכך נקבע האם הוא גבר או אשה?

שאלה מוזרה. עד שאתה מגיע לטומטום ואנדרוגינוס, שאל מדוע בכלל הולכים לפי סימנים ביולוגיים כדי לקבוע האם זה גבר או אישה. אבל מעבר לזה, הרי כתבתי שיש דינים שלגביהם המין הוא הקובע ולא המגדר. וחוצמזה, ברור שחז"ל לא ראו את זה כך. אני מדבר על שינויי תפיסה, ולא טוען שכך חשבו חז"ל. האם בכדי הבאתי למעלה את הדוגמאות על שינויים בהלכה?

אם הבנתי נכון הסברת שהסימנים הביולגיים מעידים על בגרות נפשית ועל משהו מהותי וזה ממש סביר (גם שם אפשר לשאול מה קורה אחד שיש לו סימנים אבל מבחינה נפשית הוא עדיין קטן?).
אני שואל על טומטום היות וסביר שהם ירגישו שייכות לאחד מהמגדרים (או שמא הם מרגשים שייכות לשני המגדרים יחד?) וא"כ דינם אמור להיקבע לפי השתייכותם?
נניח לגבי זה שאינם יכולים להוציא ידי חובה אחרים כי במצב של ספק
אני הבנתי שאין כוונתך לחלוק על חז"ל רק אמרת שבזמנם לא הכירו מציאות כזאת אבל אם היית שואל אותם כנראה שהיה להם מה לומר

אכן, אבל עדיין אלו רק סימנים. טענתי היא שייתכן שגם הסימנים הפיזיולוגיים לגבריות או נשיות הם רק סימנים לדבר האמתי/מהותי.
עניתי לשאלתך על טומטום ואנדרוגינוס.
בכוונתי לומר את האמת. אם זה חולק או לא על חז"ל זה לא ממש מעניין. כשאינך מודע להבחנה כזאת אין לך עמדה לגביה. השאלה מה הם היו אומרים אם היו מכירים את המידע העכשווי אינה מוגדרת. אם היו מכירים את המידע העכשווי הם לא היו חז"ל אלא אנשים בדורנו. השאלה היא מה נכון לדור העכשווי ולא מה רב אשי או הרמב"ם היו אומרים היום.