לימוד תורה

לא שיש בציקלוני משהו להציע אבל אני חושב שלי אישית מאד עזר להקפיד ללמוד גפ"ת מהרש"א בכל סוגיא שלומדים, בין בסדר עיון בין בסדר בקיאות. קודם כל שהנתונים והחשבון ישבו מסודר ואח"כ אפשר להתקדם הלאה. לתחושתי, שקשה לי להנהיר אותה, מהרש"א הוא מגדולי המורים שלמדתי מהם (מסביבי אף אחד כמעט לא פתח מהרש"א. ולטעמי הרבה מהקושיות שלו הן נייר לקמוס מצוין – אם לא מרגישים בהן לבד זה סימן שצריך לחזור שוב טוב טוב על הסוגיא).

אני גדלתי על זה שמהרש"א הוא ראשית העיון (כי זה ליבון הפשט, לפני שנכנסים לעומק למדני). משבגרתי אני פחות בטוח בזה.

מעניין. אני גדלתי על זה שבקושי פעם בדור פותחים מהרשא. אבל קראתי מאמרים של ר' מאיר מאזוז שמפליג טובא בנחיצותו אז טעמתי וראיתי כי טוב (גם בסדרי "בקיאות". לא תמיד היה קל למצוא חברותא שיסכים לבזבז זמן על זה). אבל זה לא רק ליבון הפשט אלא ההרגל להציב דברים מסודרים במקומם. אפשר להפעיל את המהרשאיות גם כשלומדים שערי יושר, בסוף דברים צריכים להשתבץ בתוך המכלול חוץ מהבנת הסברא הטהורה עצמה. מי שמספיק מסודר מחשבתית אולי לא נדרש לתירגול הזה.

תוכל לפרט יותר מה המחשבה המעודכנת שחשבת בבגרותך? ברור שאחרי הליבון של השקו"ט צריך להבין מה בעצם הסברא בעניין ומה המשמעויות וכו'. אגב בספרי התוניסאים כמו משמרות כהונה (וזרע יצחק ושלמי תודה ועוד) הם מתייחסים למהרשא כמו שמהרשא מתייחס לתוספות וממשיכים את דרכו. אבל זה כאילו ערוץ התפתחותי שונה מאשר הערוץ של הפני יהושע והצלח והלאה ללמדנים, ואחרי שניסיתי שנה הגעתי לעצמי למסקנה שזה כבר טו מאצ' התעסקות "בטפל" (לא מצאתי ביטוי יותר מעודן). בפרט שהרבה מהתירוצים שם לא מוסיפים תובנה אלא רק מסירים קמשון קטן. קשה לדסקס מלמעלה בלי כמה סוגיות עם דוגמאות, ואין לי ידע מספיק, אבל גם לשמוע ממך מסקנות בלי ביסוס מקיף זה מעניין.

אגב עוד דבר קטן. חברותא וחבר מאד טוב שלי (שגם למד אצלך אח"כ במכון בבר אילן. ואפילו פעם לפני כן באנו אליך ביחד מהישיבה וקיבלת אותנו במשרד בבר אילן. אבל מאז כבר הרבה גלים התנפצו אל החוף), יהודי שניחן בתפיסה די מהירה, היה בשנה א' כל ערב עובר שעה שעתיים על ספר סיכום רייד כמו "אוהל תורה" – פשוט לקרוא ולהבין מה שיש בלי לחפור שעות. אני לא עשיתי את זה (קשה לי לבלוע מהר ואני גם תופס יותר לאט), אבל הוא מצא בזה הרבה תועלת. יש טיפוסים שזה כנראה מתאים להם, ונראה לי שזה שווה צ'אנס.

קשה לי לכתוב משהו מוגדר. זו תחושה כללית. אין ספק שלימוד מהרש"א על הסדר מאד תורם, אבל לא תמיד בגלל מה שהוא כותב אלא בגלל ההרגל לחשוב על כל שלב בסוגיא או בתוס' וקבלת מבט שיטתי על המהלך. איכשהו בבגרותי קיבלתי תחושה שלפעמים זה חפרני מדיי ושהתירוצים טובים פחות מהקושיות. ומעבר לזה, לפעמים אחרי שגומרים אותו לא מגיעים לחשוב על הרובד הלמדני ונותרים בפענוח המהלך והמו"מ. ואם כן חושבים על הרוב הלמדני אז לפעמים דבריו מיותרים כי עלית על זה לבד.
האתוס הזה ליווה את לימודיי בפי כל מבחינת מה שראוי לעשות. בגלל הקושי מעט מאד אנשים עשו זאת בפועל.
בעוונותיי לא מכיר את ספרי העיון התוניסאים. תלמיד שלי לשעבר (תימני בעצמו) עסק בהם הרבה וגם המליץ לי. לא הגעתי לזה בזמן כנראה.
המלצת החברותא שלך נכתבה על ידי כאן למעלה. (אי כי איני מכיר את "אוהל תורה", פרט לכתב העת של ברנוביץ ואני מניח שהכוונה אינה אליו).

באוהל תורה יש סיכום מתומצת של שיטות הראשונים וחקירות האחרונים בכל הנקודות החשובות בסוגיא. זה כמו קובץ מראי מקומות שלא מסתפק בהפניה אלא גם מסכם מה כתוב שם ומארגן את התמונה.

לא יכול להגיד שעסקתי הרבה בספרי העיון התוניסאים, אבל גם לא כ"כ מעט, ואני מתכבד לא להמליץ. נראה לי שבדיוק את אי הנחת שתיארת לגבי השקעת הזמן בלימוד מהרשא אני הרגשתי לגבי הלימוד בהם (אבל לא לגבי מהרשא עצמו).

והם כולם כאלה? זה מה שמכונה "עיון תוניסאי"? אען שם למדנות במישור דומה לזו האשכנזית?

ממה שאני מכיר כן כולם כאלה. די יומרני מצידי לצאת בהכרזות אבל זה אפילו לא כמו משנה למלך ושאר הטורקיים (מחנה אפריים שער המלך ועוד) וגם לא פני יהושע (אף שמתעסקים בו לפעמים), ובטח לא קרוב ללמדנות האשכנזית המתקדמת. דנים בפשט מקומית ועל כל הערה חשובה אצלם אפשר להתפלא מדוע לא הופיעה במהרש"א.

מה פירוש "אפילו"? התורכים הם ממש למדנות משובחה (כמובן שהלמדנות האשכנזית שנבנתה על גביהם התקדמה הלאה למישורים מושגיים והבחנות דקות יותר). אבל אותי הרשים מאד מזה שנים מה שקרה בתורכיה באמצע העת החדשה.

זה בדיוק מה שהתכוונתי. התורכים התחילו במצווה והאשכנזים סיימו, והתוניסאים אפילו למדרגת התורכים – שאותם הכירו – לא מגיעים, ובמקום להמשיך לחצוב הלאה החליטו להתחפר במקום. חלום חלמתי מזה שנים לנתח שיטות לימוד באספקלריית הסוגיות בצורה צמודה ומפורטת ולבחון סוגי קושיות ותשובות ונושאים ולהתאמץ להגדיר, אבל זה מעל הגובה שלי ומעל הידע שלי והזמן שלי. חסרים הרבה דוקטורטים בנושא.

ואם הפריע ששיבצתי (לענד וכו') את הפנ"י כשלב יותר מתקדם מהתורכים, זאת אולי סתם חוסר ידיעה שלי. אני למדתי פרק המפקיד "בבקיאות" עם מהרשא ופני יהושע על הסדר והרגשתי שממש אורו עיני בזכותו. מאז יש לי חולשה מסוימת אליו בלי שאני יודע לתאר על מה היא מתבססת. נשארו רק התחושות בלי מה שהביא אליהן אז אולי סתם גוזמא. חבל שלנתח שלבים בלמדנות מתוך סוגיות זה כ"כ תובעני ומורכב אז נשאר רק להגג גג על גג.

לענ"ד הוא ממש לא מתקדם יותר מהתורכים. היה כנס עליו בבר אילן, ושם עסקתי בניצנים בריסקאיים במשנתו. אצל התורכים יש יותר מניצנים.

מרתק! יש את זה (בכתב או וידאו)? כאן מצאתי רק כותרת קצרה בטור 230.

לא יודע. ניסיתי לחפש הקלטה ולא מצאתי. אבל אולי לא חיפשתי טוב.

יש מצב במטותא לשיחרור ראשי פרקים ולו בקצרה רבה?

כעת אני רואה שזה היה ב-2006. די מזמן. אעתיק לכאן ראשי פרקים, אף שאיני יודע עד כמה זה מובן.

על הניתוח הדיכוטומי נוסח בריסק ומה שמעבר לו, במשנתו של בעל הפני יהושע. נראה ניצוצות מניתוח כזה דרך דיון בשתי דוגמאות: מהותו של איסור אשת איש. קניין ללא פירות בעבד. ולבסוף נראה סינתזה דרך איתור הגורם המחייב בנזקי ממון (הרשלנות או הבעלות) במשנת הפני יהושע.

1. אי תפיסת קידושין בשפחה חרופה (המחלוקת עם האב"מ בסי' מ"ד): שני דינים.
2. מושג הקניין במעוכב גט שחרור (גיטין מ"ב ע"ב): הפשטה והכללה.
3. בחקירת המחייב בנזקי ממון: סינתזה דיאלקטית.

כחמש דקות יוקדשו להקדמה על הבעייתיות בהיסטוריה של הרעיונות (מי בעל זכות היוצרים על רעיון או דרך חשיבה). לאחר מכן אגדיר את הלמדנות הבריסקאית המודרנית, ואת האופי המשפטני-אנליטי שלה, לעומת צורות הלימוד הקדומות יותר.
כחמש דקות יוקדשו לנושא 1, ועוד חמש לנושא 2, וככל שיותיר הזמן אעסוק בנושא 3 (שם גישתו היא מורכבת להפליא, ונראה שהוא הולך אל מעבר ללמדנות המודרנית, לכיוון הפוסטמודרני. הוא מאחד את שני קצוות של החקירה הישיבתית הדיכוטומית). סה"כ 25 דקות.

דף מקורות: ניצוצות של למדנות נוסח בריסק בתורת הפני יהושע

א. מעוכב גט שחרור: קניין בלא זכויות

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מב עמוד ב
איבעיא להו: מעוכב גט שחרור, יש לו קנס או אין לו קנס? +שמות כ"א+ כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו, אמר רחמנא, והאי לאו אדון הוא, או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור – אדון קרינא ביה?…
ת"ש: הפיל את שינו וסימא את עינו – יוצא בשינו ונותן דמי עינו; ואי אמרת יש לו קנס וקנס לרבו, השתא חבלי ביה אחריני יהבי ליה לרביה, חבל ביה רביה גופיה יהיב ליה לדידיה?

תוספות מסכת גיטין דף מב עמוד ב
חבלי ביה אחריני יהבי ליה לרביה – אע"ג דמעשה ידיו לעצמו כיון דקנסא לרבו חבלה נמי לרבו דמה לי קטליה כולו ומה לי קטליה פלגא.

פני יהושע מסכת גיטין דף מב עמוד ב
תוספות בד"ה חבלי ביה אחרינא יהבי ליה לרביה. אע"ג דמעשה ידיו לעצמו כו' דמה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא עכ"ל. וקשיא לי אכתי מי דמי בשלמא קטליה כוליה דחיוב שלשים של עבד הוי קנס דאפילו אינו שוה אלא שקל נותן שלשים סלעים ולא מחייב אלא מגזירת הכתוב א"כ יש לספק שהתורה זיכתה לאדון זה הקנס אע"ג שאין לו עוד שום זכות ממון בזה העבד מ"מ כיון דעדיין נקרא אדון לענין הגוף ממילא זכה בקנס מגזירת הכתוב אבל בקטליה פלגא כגון בחובל או סימא עינו שהחיוב הוא חמישה דברים וכולם ממון גמור לכל הפוסקים זולת הרמב"ם ז"ל שסובר דנזק וצער הוי קנס כמו שאפרש בסמוך וא"כ מהיכא תיתי יזכה בו הרב כיון שאין לו עוד שום זכות ממון…
והנראה דבאמת לא מקשה הש"ס הכא משבת וריפוי ובושת וצער אלא מנזק לחוד כיון שהגוף עדיין לרבו נראה לש"ס דכיון דגלי קרא בשלשים של עבד שהוא לרבו כל היכא דנקרא אדון ה"ה לנזק דמה לי קטליה כוליה כו'…
ולפי מה שכתבתי נתיישבו לי שתי לשונות הרמב"ם ז"ל שסותרין זה את זה…
ומה שכתבתי נראה לענ"ד נכון בעז"ה והרבה דברים מאלה וכאלה יש לי בזה בישוב לשונות הרמב"ם ז"ל ואין להאריך ודוק היטב:

ב. נישואין בלא איסור לעולם

פני יהושע מסכת גיטין דף מג עמוד א
שם אמר רב חסדא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה כו' ואין אני קורא בה אשת שני מתים כו'. וקשיא לי דאכתי משכחת אשת שני מתים בשלא נשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון דנהי דקדושי ראובן תפסי בה מ"מ כיון שאין חייבים ע"י קידושין הללו אלא אשם כדמשמע מפירש"י ז"ל וכמ"ש הרא"ש ז"ל [סימן ל"ז] א"כ נראה דקדושי שמעון נמי תפסי בה דהא קי"ל קידושין תופסין בחייבי לאוין והכא ליכא אפילו לאו אלא אשם גרידא. (מהדורא בתרא מהמחבר נ"ע. כל זה שייך בלשון התוספות בד"ה ואין אני קורא דמשמע להו דלא אשכחן כלל זיקת שני יבמין מדאורייתא והוצרכו לפרש דאשכחן לה בעלמא ואהא קשיא לי שפיר דמשכחת לה בהאי גוונא דשמעתין כשלא נשתחררה וע"ש לקמן בלשון התוספות ודו"ק). ונראה לענ"ד ליישב דהא דקי"ל בעלמא קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו חייבי לאוין דעלמא אבל ע"י קידושין לא ובלא"ה לא משכחת קידושין אחר קידושין דכיון שתפסו קידושין של ראובן הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קידושין מאחר, כן נראה לי:

ג. הגורם המחייב את בעל הממון המזיק בתשלומים: דוגמא לא מפורשת

1. בספק רשלנות של המזיק:
חזו"א ב"ק ז, ז: חובת הראיה על המזיק.
פנ"י ב"ק נו ע"ב ד"ה 'בגמרא לימא תיהוי': חובת הראיה על הניזק.

2. בבעל כלב ששיסה את כלבו שלו:
פנ"י ב"ק כד ע"ב וחזו"א ב"ק ה, ז: על הצד שהמשסה כלב חברו בחברו פטור גם בעל הכלב וגם המשסה – אזי גם כשהמשסה הוא הבעלים עצמו הוא פטור על הנזק.

אוף אני באמת לא מצליח להבין. למרות שהסוגיות קצת מוכרות לא הצלחתי להבין מה מצאת שם מיוחד. אכמין את עצמי פה בצד עד שיום אחד יופיע הנושא הזה. [הבנתי את הרעיון שחלות אדון מקנה נזקים אף שהם ממון. ואת הרעיון שבקידושין אחרי קידושין מנוע לא מחמת האיסור אלא מחמת המושג שאין מקום לשניים. זה יפה אם כי אני לא מזהה את העוקץ המיוחד. חובת הראיה על הניזק אני צריך לעיין בפנים כדי להבין מה מיוחד בזה].
אגב, האם אפשר להעלות שאלה שבה אטען בהרחבה לגבי הפני יהושע במשסה כלבו [שלדעתי לדעתו למסקנה משסה כלבו חייב] או שזאת מסכתא אחריתי כרגע.

במבט עכשווי אין כאן עוקץ מיוחד. אבל אלו חילוקים דומים מאד להבחנות הבריסקאיות.
אם תרצה, עדיף בשרשור נפרד.