לימוד תורה בהרהור ובקול

איני חושב שיש כללים בזה. אצל אנשים רבים אני מניח שיש תועלת להשמיע לאוזניהם את מה שהם לומדים, אבל איני חושב שזה קשור (לפחות לא בהכרח) להיגיון בו אתה מאמין. בהיגיון שמעי לא מדובר בשמיעה פיזית. מדובר בתורה שבעל-פה שלא כתובה ולכן היא נאמרת. אבל האמירה היא הכרח (כי זה לא כתוב) ולא מהות. 
——————————————————————————————
שואל (אחר):
בהקשר לשאלה זו, האם לדעתך ניתן לקיים מצוות תלמוד תורה בהרהור בלב, או שחייבים להשמיע בקול?
——————————————————————————————
הרב:
רבו הדיונים בנושא זה, אבל לענ"ד מסברא פשוט שאתה מקים את מצוות תלמוד תורה גם בהרהור. אמנם הפוסקים התלבטו לגבי ברכת התורה על הרהור, אבל בפשטות ההתלבטות היא רק בגדר הברכה ולא בגדרי מצוות תלמוד תורה (ובפרט אין לזה מקום אם ברכת התורה אינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח). וראה את דברי הגר"א שם שכתב זאת בפירוש אפילו על הברכה.
ומצאתי חבר לשיטתי בדברי הרב עזריה אריאל כאן: http://www.yeshiva.org.il/ask/84965
יש להאריך בזה טובא, ואכ"מ.
——————————————————————————————
שואל:
בהמשך לשאלה הזו, האם יש עניין להימנע מהרהור בדברי תורה ללא כיסוי ראש, או לפני נט"י שחרית, או לפני ברכת התורה שחרית? לגבי כתיבת דברי תורה במחשב האם זה שווה להרהור או שאולי יותר חמור ולכן צריך אולי כיסוי ראש/נט"י שחרית/ברכות התורה שחרית?
——————————————————————————————
הרב:
לכאורה זה תלוי האם הרהור כדיבור או לא. גם אם אתה מקיים בהרהור מצוות תלמוד תורה, נט"י וכיסוי ראש אינם בהכרח תנאים לקיום מצוות תלמוד תורה אלא כבוד לתורה עצמה. ולכן יש מקום לחלק ולומר שגם אם בהרהור אתה מקיים את המצווה אין חובה לכיסוי ראש או נט"י עד שאתה מדבר בדברי תורה. אבל בהחלט יש גם מקום לחייב. דומני שיש מקום להחמיר בזה. 
 
כתיבה זה חמור יותר כי יש דעות שכתיבה כדיבור. והרי הרהור ודאי יש בכתיבה. דומני שבזה די ברור שצריך נט"י וכיסוי ראש.
——————————————————————————————
שואל:
השאלה מה יהיה הדין לגבי מי שמתעורר לפעמים בלילה, ומהרהר בד"ת במיטתו עד שנרדם שנית. האם יש להחמיר ליטול ידיים ולשים כיסוי ראש במצב כזה? כמו כן, האם יש להימנע מהרהור בד"ת לפני שמברכים את ברכות השחר (והתורה) בבית הכנסת?
 
לגבי כתיבה, אני לא מתכוון לכתיבה תורנית רצינית, אלא לכתיבת נקודות קצרות שעלו לך (נניח כשמתעורר באמצע הלילה) כדי להימנע מלשכוח אותן.
——————————————————————————————
הרב:
אינטואיטיבית נראה לי שתזכורות זה משהו אחר. ודאי יש מקום להקל כדי לא לשכוח ולאבד את הדברים (הרי זה ודאי לא כבוד התורה, ולכן סביר שלא דבר כזה אם מטרתנו בנט"י וכיסוי ראש היא לכבד אותה). ואולי אפשר לומר שתזכורות אינן בגדר תלמוד תורה אלא מכשירי מצווה. ובכלל, נראה לי שאקראי שאני. זה לא כמו להתיישב וללמוד.
——————————————————————————————
שואל:
האם גם בשירותים יהיה מותר הרהור אקראי בדברי תורה?
——————————————————————————————
הרב:
הרהור בד"ת אסור אפילו בהל' בית הכסא עצמן (ראה שו"ע או"ח סי' פה ס"ב).
אמנם כמה פוסקים סייגו זאת במצב שבו עולים לו הרהורים. לדוגמה, רבנו מנוח שהובא בב"י. ראה עטרת צבי שם שכתב:
כתב ב"י על שם הר"ר מנוח [ק"ש פ"ג ה"ד] דוקא לכתחלה לשום מחשבתו ולבו לחשב בדברי תורה אסור, אבל אם היה תלמודו שגור בפיו והרהר לאנסו מותר ע"כ: 
וכן בעולת תמיד שם:
ואפילו להרהר וכו' בדברי תורה וכו'. וכתב הר"ר מנוח [ספר המנוחה ק"ש פ"ג ה"ד] בשם הירושלמי [ברכות פ"ג ה"ב] דמותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא, ולא פליג אגמרא דילן, דכי אמרינן אסור להרהר הני מילי לכתחלה כלומר לשום מחשבתו ולבו לחשב בדברי תורה, אבל אם היה תלמודו שגור בפיו והרהר לאונסו מותר עכ"ל. וקצת מזה מבואר ג"כ בגמרא שלנו בפרק טבול יום [זבחים קב ע"ב] אמר רבה האי דינא גמירנא מר' אלעזר ברבי שמעון בבית הכסא. כתב בספר חסידים [סי' כח] דאם בא לו בבית הכסא הרהור עבירה, מותר להרהר בדברי תורה כדי לאפרושי מאיסורא:
ובמ"ב שם סק"ח כתב:
וטעם איסור ההרהור בכל אלו המקומות משום דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא [שבת קנ"א] כתב ב"י מי שתלמודו שגור בפיו והרהר בבה"כ ובבית המרחץ לאונסו מותר יש אומרים דכיון דאנוס הוא בהרהורו יכול אפילו לבטא בשפתיו וכן משמע מזבחים ק"ב ע"ב אבל בספר ברכי יוסף מסיק דהדבור אסור בכל גווני והראיה מהגמרא יש לדחות כמש"כ שם הרב ברכת הזבח וצאן קדשים עי"ש ומה שכתב דאם הרהר לאונסו מותר היינו ר"ל דאם הרהר לא עבד איסורא מאחר שהיה לאונסו ברם לכתחילה חובת גברא לדחות ההרהור וכ"ש דהדבור אסור וכ"כ בספר ישועות יעקב דהדבור אסור:
ולכאורה קשה מה מקום לדון אם מדובר שהרהר בזה לאונסו: גם אם הדבר אסור מאי נפ"מ, וכי זה בידו? ואיך אסר הברכ"י להוציא בפיו אם הוא אנוס? ומה מקום להתיר הוצאה בפה לכתחילה לפי הב"י? לכן נראה שכוונתו אין צורך לעשות השתדלות מיוחדת לזה שההרהור לא יעלה. אם ההרהור מגיע מאליו זה מותר (ולב"י אף להוציאו בפיו). אבל לא ישים לבו לכתחילה להרהר בד"ת.