מוסר ותורה
שלום כבוד הרב.
במהלך שיעור שהיה לי עם חבר התעורר דיון על מוסר ותורה. והוא שאל אותי שאני מקיים למשל מצוה עם קשר מוסרי מובהק כמו 'לא תרצח' או 'לא תגנוב'. האם אני מקיים כי זה כתוב בתורה או שהמוסר אומר את זה. במחשבה ראשונה רציתי לומר לו גם וגם. אבל אני לא בטוח שזה תשובה נכונה. כי זה יכול להתפרש כאילו יש לי 2 אלוהים . אלוהים נותן תורה ואלוהים של מוסר.
הוא הוסיף את ההלכה המפורסמת של הרמב״ם שגוי ששומר 7 מצוות בני נח מפני הכרעה הדעת לא מחשב כבר תושב. וזה לדעתו ראיה שצריך לשמור מוסר רק כי זה כתוב בתורה. ובלי זה אין טעם.
מה דעת כבוד הרב בזה . במיוחד מה דעת הרב לגבי מה צריך להיות המוטיבציה של לא תרצח למשל האם רק בגלל שכתוב בתורה או שזה גם בגלל שזה פשוט לא מוסרי.
המוסר וההלכה שניהם מהקב"ה. המוסר הוא רצון ה' ללא ציווי וההלכה היא הציוויים. אבל את שניהם מקיימים בגלל רצון ה'. לכן אין כאן שניות.
תודה
ולגבי הכוונה\מוטבציה הראויה בעת קיום מצוות האלה (שהם מוסריות) האם יש עניין לכוון לשם קיום התורה למשל אם אני רואה אישה זקנה שנפל לה משא כלשהו וכבד לה ואני עוזר לה – האם אני צריך לחשוב בליבי שאני מקיים את מעשה הטוב הזה בגלל הציוי דווקא או גם בגלל המוסר ?
רק הערה, וכבר קראתי ולמדתי שלפי דעתך , חלק המצוות אע"פ שהם נראות כמוסריות במבט ראשון, אם אני לא טועה, אתה טוען שהם בעצם לאו דווקא בעלי מטרה מוסרית, אז אם כן אני ינסח את השאלה שלי אחרת
מצווה שהיא בעלת הקשר מוסרי מובהק, והיא מופיעה בתורה, אז אם אני מכוון לקיום התורה ואני מקיים רק בגלל שכתוב בתורה, יוצא שאני באותו זמן לא מתחשב בהקשר המוסרי, אלא לשם כוונת הבורא (תהא כוונתו אשר תהא)
זה תלוי. אם על המעשה המוסרי הזה יש גם מצווה, אז ברור: מצוות צריכות כוונה. אבל אם אין על זה מצווה הלכתית וזה רק מעשה מוסרי, אז מה שדרוש כאן הוא כוונה מוסרית ולא הלכתית. לעשות את זה מתוך כבוד/מחויבות לצו המוסרי. אבל סביר שבהקשר המוסרי אין צורך שזה יהיה מודע או שייאמר בפירוש (לשם ייחוד).
כאשר יש גם מצווה אז שתי הכוונות נדרשות. משמעות הדבר היא שכל אחת משתיהן הייתה מספיקה כדי שאעשה את המעשה הזה. גם אם לא הייתה מצווה הייתי עושה את זה כי זה צו מוסרי, וגם אם זה לא היה מוסרי הייתי עושה את זה כי זה צו הלכתי.
המון תודה!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer