מוסר – מטרת הבריאה?
שלום הרב מיכי,
בשיעורים ביוטיוב על אמונה (ומן הסתם גם ב"מצוי הראשון" שטרם קראתי), בנושא המעבר בין דאיזם לתאיזם, אתה טוען שלא יתכן שאלוהים ברא את העולם בשביל המוסר, כי לא יכול להיות נברא שנברא לצורך עצמו (אגב, הדבר מזכיר לי מערכון נחמד של התוכנית "בלי סודות" שראיתי בילדותי, בו אדם סוחב מזוודה שכל מה שיש בה זה וו לתליית המזוודה).
לאור זאת אתה טוען שחייבת להיות מטרה דתית אחרת שאינה המוסר, ולכן סביר שתהיה התגלות וכו'
ובכן, כדיין אני לא מבין מדוע מבחינתך מוכרח לעבור לציוויים דתיים אחרים, כגון הנחת תפילין (שאלתי – בנפרד מטענתך לעניין הערך שבעצם הציווי עצמו, כמצווה).
הלא כשם שבתפילין יש ערך דתי בלי שנבין אותו, אפשרי שגם במוסר יש ערך דתי בלי שאנחנו מבינים אותו. כלומר, נאמר שהמטרה היא המוסר, אך לא המוסר במובנו המוסרי (לצורך האנשים שנבראו), אלא מוסר במובנו הדתי:
אני מניח תפילין – אני פועל משהו דתי שאיני מבין.
אני עושה מעשה מוסרי – אני פועל משהו דתי שאיני מבין.
נניח שבהר סיני לא היו נאמרים תרי"ג מצוות, אלא "היו מוסריים!" בלבד. גם אז היה לך קשה איך יתכן שמטרת העולם היא פעולות מוסריות?
אם כן, מדוע לא ניתן להסתפק במוסר כמטרה דתית?
אדגיש שוב, שאלתי היא בנפרד ממה שאתה טוען לגבי הערך של הציווי עצמו (גם בזה, שמא אפשר להתייחס לאינטואיציה המוסרית כציווי אלוהי?)
בהחלט יכול להיות. יתר על כן, זה כנראה נכון. והא ראיה שחלק מערכי המוסר נכנסו להלכה, כמו איסור רצח וגניבה וכדומה. רואים שיש בהם גם ערך דתי ולא רק מוסרי. ועדיין דרושה התגלות כדי לומר לנו שיש בזה ערך דתי. ניתן היה להשאיר אותנו לקיים את זה מוסרית ושהערך הדתי יבוא מאליו, אבל מצוות צריכות כוונה, והכוונה היא לצאת ידי חובת הערך הדתי.
מעבר לזה, גם אם זה אפשרי זה לא הכרחי. וכשבאה מסורת שהייתה התגלות וניתנו מצוות אחרות, הוברר לנו שהמטרה לא מושגת על ידי המוסר. הסברתי בספר שהשיקול האפריורי מצטרף לשיקולים האחרים (כמו המסורת).
ואכן, אם בהר סיני היה מתגלה שהמוסר עושה את כל העבודה לא היה לי שום קושי עם זה.
אתה מניח שמצוות צריכות כוונה ולכן לא ייתכן שהמוסר ללא כוונה דתית הוא המטרה אבל בהנחה שהמטרה היא המוסר ואין צורך בכוונה במצוות כי אין תורה אז אין כל קושי
לדעתי בגלל שבמוסר לבד יש דילמות רבות ואין הוראות ברורות מה לעשות ואיך מכריעים בכל מצב מוסרי שאין עליו תשובה ברורה כמו למשל האם הפלה היא דבר מוסרי – מצד אחד יש צער וסבל למי שבטעות נכנסה להריון ומצד שני יש אדם חי בבטן וכל פעולה משפיעה על הצד השני בצורה קשה כך שלא ברור איך פותרים את זה בלי התורה ואם כל אחד יחליט לבד מה לעשות הרי שהסברה שלו היא לא של האדם שסובל ממנה ולמה שהוא יכפה את דעתו על הצד השני? במה הוא יותר טוב? ואם כך יותר סביר שיהיה הוראות מהבורא איך פועלים ובמקביל המסורת החריגה שיש לנו בהחלט מראה שהגיוני לקבל אותה
וצריך לציין שאם אין הוראות מוסר ברורות העולם עלול להגיע לדברים הזויים בשם המוסר וניתן לראות זאת ע"י המוסר של היוונים למשל בעולם העתיק (שכלל הרג תינוקות נקבות ע"י הוריהם סתם כי הם נקבות או צפיה המונית של העם בהרג עבדים\שבויים וכד' ע"י חיות טרף בתור אטרקציה משפחתית וכד')
אך מצד שני רוב העולם הם גויים שלא קיבלו את התורה ולכן אם כבר המטרה היא מוסר ברור ע"י התורה (וקיום מצוות ליהודים) למה רק אחוזון קטנטן מהעולם קיבל את ההוראה הזו וכל העולם צריך לפעול לפי הבנתו? מה דעתך על כך?
זה די מטריד אותי אשמח מאוד אם תיישב לי את העניין!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer