מחלוקת ציצת חובת טלית או חובת גברא
שלום כבוד הרב, כתוב במנחות מב ב: בציצית בהא קמיפלגי מר סבר חובת טלית הוא ומר סבר חובת גברא הוא
ועל זה נסובה המחלוקת האם שייך לברך על הטלתן או לא. ועלתה לי שאלה, האם אפשר לאמר שבגלל ששעטנז נדחה בפני ציצת חייב לאמר שמדובר בחובת גברא? בעצם אם זו חובת טלית אז מה המקום לדחות את האיסור מפני עשה של ציצת. עכשיו אפשר לאמר שגם למי שסבר שציצת חובת טלית עדיין יש תנאי שמדובר בבגד שהוא עקרונית ללבישה כדי לקיים בה את המצוה, ולכן חייב עקרונית לדחות את שעטנז על מנת שהוא יוכל לקיים את מצות ציצת במלואה באותה טלית, אבל ממה שאני מבין הכלל עשה דוחה לא תעשה הוא שקיום המצוה בעצמה תדחה את הלא תעשה ואם אני לא מקיים את המצוה במעבר על הלא תעשה אז לא שייך שם הכלל הזה. אפשר לאמר שבכל זאת ציצת הוא מקרה מיוחד כי דורשים זאת מסמיכות פסוקים אבל אני הבנתי שכל מה שהסמיכות הזו באה ללמד היא גופא את הכלל עשה דוחה לא תעשה אז לא שייך לאמר שציצת היא מקרה יוצא דופן וגם בציצת ההיתר של שעטנז הוא מכוח עשה דוחה לא תעשה. אז בעצם אני שואל האם הלימוד שאיסור שעטנז נדחה בהכרח מוביל למסקנה שמדובר בחובת גברא או לאו דווקא?
השאלה האם זו חובת גברא היא מחלוקת אמוראים שם בסוגיא. להלכה אמנם פוסקים שזו חובת גברא, אבל לא נראה שדין עשה דוחה ל"ת יהיה תלוי במחלוקת הזאת. לכן אפריורי לא סביר להוכיח מכאן שזו חובת גברא.
אמנם מסברא היה נראה לכאורה שאתה צודק, שכן אם זו חובת הטלית עצמה מדוע שיבוא עשה וידחה את הלאו על הטלית. וכעין זה כתב הר"ן לגבי הדין ששבועה חלה על נדר, ולכן מי שנשבע לא לשבת סוכה אסור לשבת בה. והקשה הר"ן בנדרים טז מדוע שלא יבוא עשה של ישיבת סוכה וידחה לאו של שבועה? (אמנם יש כאן גם עשה, אבל זה לאו ועשה שישנם בשאלה, ואכ"מ.) ותי' שלא מאכילים אדם דבר האסור לו, כלומר שנדר הוא דין בחפצא ולכן לא נדחה בפני מצווה שחלה על הגברא.
אבל דומני שזה אינו קשור. ראה בטור 230 שהבחנתי בין כמה משמעויות של דין בחפצא ובגברא. ובפשטות גם אם ציצית היא חובת הטלית, זו לא דין בחפצא כמו נדר. אלא יש חובה על הגברא שהטלית תהיה מצויצת. ובזה לא נאמר שעשה לא ידחה את הלאו. ע"ש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer