מטא סטביליות בהלכה

שלום הרב,
נתקלתי היום במקרה מעניין בב"מ מג. :מותרין ישתמש בהן כו'. אמר רב הונא: ואפילו נאנסו. – והא אבדו קתני! – כדרבה, דאמר רבה: נגנבו – בלסטין מזויין, אבדו – שטבעה ספינתו בים. ורב נחמן אמר: נאנסו לא. – אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך דאמרת נאנסו לא, אלמא לא הוי שואל עלייהו. אי שואל לא הוי – שומר שכר נמי לא הוי! – אמר ליה: בהא מודינא לך, דהואיל ונהנה מהנה, בההוא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רווחא זבן בהו, הוי עלייהו שומר שכר.
לשיטתו של רב נחמן, צריך לחלק בין הזמן שעד שלא השתמש השולחני במעות המופקדים, ובין הזמן שאחרי השימוש. לגבי הזמן שלפני השימוש, רב נחמן רואה בשולחני כשומר שכר מכיוון שההנאה שייכת גם לשולחני וגם לבעל המעות (השולחני נהנה מהפוטנציאל העתידי להשתמש במעות, ובעל המעות נהנה מזה שהשולחני מקבל עליו אחריות מגניבה ואבידה). אבל לאחר השימוש במעות, נוצר מעין מעגל מטא סטבילי שבו השולחני בהתחלה הופך להיות שואל כי תוספת ההנאה מהנה רק אותו. אבל מתוך זה שהוא נהיה שואל הוא מקבל אחריות גם על אונסין, ולכן נוצרת פה הנאה נוספת גם לבעל המעות, ומכיוון שיש הנאה גם לבעל המעות, אז למעשה השולחני כבר לא נעשה שואל כי הוא לא הנהנה היחידי, והמעגל חוזר חלילה. בסופו של דבר רב נחמן מעמיד את המעגל הזה על המצב שבו השולחני נעשה שואל. ולכאורה קשה, שהרי גם בעל המעות מקבל הנאה ע"י זה שהשולחני אחראי באונסין, ואם כן השולחני אינו הנהנה היחידי ולמה שיחשב כשואל? למעשה כל מצב שבו נבחר יהיה בבעיה דומה. מזכיר קצת שער NOT שיציאתו מחוברת לכניסתו. אם כן, איך פותרים מצב כזה, ולמה רב נחמן פתר דווקא לפי המצב של שואל?