מיתת בי"ד

ערב נעים
כפי שהתרשמתי כבודו לא חובש לא כובע רבני ולא כובע דוקטורני ובהחלט אין לי עניין בשאלה זו לפנות לאי מי מן הכובעים המטאפוריים הללו כי אם לפן הלמדני של כבודו.
אודות יכולות הריפוי, יש לומר שכשם שהמוסכניק 'מרפא' כלי תנועה כך כבודו 'מרפא' אנשים מבעיותיהם האמוניות ( מבוסס אודות דברי כבודו שהעיד על עצמו בעת הוצאת הטרילוגיה שאכן יש אנשים שאמונתם מתחזקת עקב משנתו הפילוסופית של כבודו).
כבודו מכיר את סוגיית עשה דוחה לא תעשה ויודע שרק לאו גרידא נדחה מפני עשה ואילו לאווים חמורים אינם נדחים ( מלבד אלו המפורטים בגמ' שנלמדים בפרטות) וע"כ לא מן השייך לומר שהלאו נדחה אלא שמעיקרא אינו נאמר בכה"ג. ועל כן שאלתי מנין לנו רז זה שפרח לו האיסור ואינו מתקיים מלכתחילה. ועל הדוגמאות יש להשיב אך אנו עוסקים בקטגורית עיון תלמודי.
תודה רבה וחודש מרובה שמחה ( :

אין שום קשר לעשה דוחה לאו או כללי דחיה אחרים. כאן התורה אומרת בפירוש מחלליה מות יומת ובזה בטל איסור רצח במקרים אלו. כלליי דחייה נאמרים רק היכא ששני העקרונות בתוקפם והם מתנגשים זה עם זה. במקום שהתורה עצמה הכריעה אין שום רלוונטיות לכללי דחייה.

כללי הדחיה נלמדים ומונפקים ממה שהתורה אמרה. כמו שהגמרא רצתה ללמוד לדחות איסור כרת, מפסח תמיד ומילה. צודק כבודו שאין רלוונטיות לכללי הדחיה שהם 'תולדה' מדיני התורה אך עצם ביטול איסור רציחה ילמדנו מה הם כללי הדחיה. ואילו בגמרא אין שום התייחסות לכך.
חשבתי אולי יותר בכיוון שתוס' תירץ שיבום היא מצותה בכך ולכן אינה מלמדת לשאר מקרים ולכאורה אף מיתת בי"ד היא מצותה בכך. אך תוס' אינו מזכיר כלל להקשות ממיתת בי"ד.
תודה רבה ויום טוב