מכניזם אפשרי שיכול לאפשר בחירה חופשית

אמנם זו תופעה שאנחנו לא מבינים אותה, אבל היא יכולה לתת פתח להשפעה לא דטרמיניסטית בטבע. כלומר, אם תמונת העולם המדעית שלנו הייתה כזאת שישנם רק ארבעה כוחות טבע וכולם דטרמיניסטים, אז היה קשה להסביר בחירה חופשית, כי לא היינו יכולים להסביר אותה עם אף כוח טבע. אבל אם תמונת העולם המדעית שלנו פתאום מגלה תופעה שלא מוסברת עם אף כוח טבע, זה אומר שיש משהו מעבר לארבעת כוחות הטבע הדטרמיניסטים, וזה כבר פתח להשפעות לא דטרמיניסטיות במציאות.

לגבי משתנים חבויים, זה מה שקיבלתי מGPT:
התזה של משתנים חבויים לוקליים נדחתה ברוב הקהילה הפיזיקלית בעקבות ניסויים אמפיריים, בעיקר ניסויי בל (Bell tests), שהראו שהתאמה בין תוצאות המדידות של חלקיקים שזורים מפרה את אי-שוויון בל, דבר שלא אמור לקרות אם קיימים משתנים חבויים לוקליים.
משתנים חבויים לא לוקליים (כמו במכניקת בוהם) עדיין לא הופרכו אמפירית. הם מקבלים את ה-spooky action כאמיתית, ומניחים השפעה מיידית למרחק.

לגבי העברת מידע, אני יודע שאי אפשר להעביר כך מידע במהירות על אורית, אבל עדיין יש פה השפעה פיזיקלית שקורית במהירות על אורית (למרות שאי אפשר להעביר על גביה מידע).

בדיוק זו הנקודה. משתנים חבויים לא לוקליים מתארים השפעה דטרמיניסטית (רק לא לוקלית). מעבר לזה, רצון חופשי לא מתיישב גם עם תורת הקוונטים שאינה דטרמיניסטית. ולבסוף, אם אי אפשר להעביר כך מידע, אין לזה שום יכולת להסביר תופעות שכן קשורות למידע.

אוקיי, אז גם או שהתופעה מוסברת עם משתנים חבויים שאינם לוקליים, או שהתופעה מוסברת בלי משתנים חבויים, אבל גם באפשרות הזו הלוקליות מופרת. מכיוון שארבעת חוקי הטבע שאנחנו מכירים פועלים באופן לוקלי, האם לדעתך זה אומר שיש פה חוק טבע חמישי כלשהו שפועל באופן שאינו לוקלי?

זה לא חוק טבע אחר. הגרסה הקוונטית של החוקים הללו אינה לוקלית.

לגבי מה שאמרת לעיל:
"רצון חופשי לא מתיישב גם עם תורת הקוונטים שאינה דטרמיניסטית".

רציתי להציע מנגנון שבו תורת הקוונטים יכולה להסביר בחירה חופשית אבל באופן שונה ממה ממה שהצגת בספרך מדעי החופש:

בספרך אמרת שבגלל שההתפלגות הסטטיסטית של פונקציית הגל היא אקראית ולא ניתן לשלוט עליה, בעצם אי אפשר להכניס פה בחירה חופשית, אלא רק "בחירה" אקראית. אבל, מה שכן ניתן לשלוט עליו הוא על עצם הבחירה אם להקריס או לא להקריס את פונקציית הגל. לדוגמא, נניח שבתוך המוח שלי היה מעין מנגנון דמוי ניסוי שני הסדקים, שבו יש זרם של אלקטרונים שעוברים דרך שני סדקים, כאשר הרוח מחליטה אם לבצע מדידה של האלקטרונים לפני כניסתם לסדקים (או לא לבצע). ההחלטה שתתקבל במוח היא בהתאם לתבנית ההתאבכות שתופיע על המסך. אם הרוח החליטה למדוד, אז תבנית ההתאבכות תהיה של חלקיקים ולא של גלים, ולכן המוח יבצע החלטה א', ואם הרוח החליטה לא למדוד, אז תיווצר תבנית התאבכות של גלים, והמוח יבצע בהתאם החלטה ב'. אתה יכול לשאול במה זה שונה מהשפעה של הרוח ישירות על האלקטרונים, והתשובה שלי היא שקריסת פונקציית הגל היא לא בדיוק תהליך פיסיקלי בניגוד להזזה של אלקטרון. כלומר, אם הרוח מחליטה להקריס פונקציית גל של אלקטרון מסוים, היא לא צריכה להשתמש בשום כוח כדי לעשות זאת (שהרי כפי שראינו לעיל, ניתן להקריס את פונקציית הגל של חלקיק שזור קוונטית באופן לא לוקלי). מה דעתך על האפשרות הזאת?

לא הבנתי. תוצאת הקריסה מוכתבת על ידי ההתפלגות הקוונטית. אם אתה רוצה להתערב בזה אז זה בדיוק מה שדיברתי עליו.

אכן תוצאת הקריסה מוכתבת, אבל לא אכפת לי מתוצאת הקריסה, אלא מעצם העובדה אם הייתה פה קריסה או לא הייתה. השאלה הזאת בעלת השלכה פיסיקלית על המציאות כמו שמודגם בניסוי שני הסדקים, ולכן ניתן לקודד על גביה מידע של החלטות.

אתה מניח בחירה ולא מוכיח אותה. אם אני יכול לבחור האם למדוד או לא אז ניתן לטעת את הבחירה בפיזיקה. אני גם לא מבין מה הקשר ללוקליות. האי לוקליות גם היא דטרמיניסטית.

אני לא מנסה להוכיח שישנה בחירה, אלא להעלות אפשרות למכניזם פיסיקלי שיכול לאפשר אותה מבלי להפר את הדטרמיניזם של ארבעת חוקי הטבע הידועים. כלומר, להציע מקום ומנגנון מפגש סביר בין הפיסיקה והמטפיזיקה (או הרוח והחומר). לשיטתך, בראשית שרשרת האירועים של בחירה, יש אלקטרון כלשהו שזז מבלי שפעל עליו כוח. מה שאני מנסה להציע הוא שבראשית שרשרת האירועים של בחירה יש קריסה של פונקציית גל. לדוגמא: אם אלקטרון כלשהו במוח שלי קורס, אני אבצע פעולה א', ואם הוא לא קורס, אני אבצע פעולה ב'. שים לב שלא משנה מהי תוצאת הקריסה, אלא רק השאלה אם קרתה קריסה או לא. היתרון של מנגנון כזה הוא שאין פה אלקטרון שזז בלי כוח שפועל עליו (כלומר הפרה של חוקי הטבע).

אבל השאלה אם תקרה קריסה או לא תלויה בהחלטתי למדוד. מעבר לזה, גם אם הקריסה קורית אקראית (והיא לא) אז זו אקראיות ולא בחירה. איני מבין מה אתה מרוויח.

האי לוקליות של מכניקת הקוונטים רק מהווה אינדיקציה (לא הכרחית כמובן) לכך שפעולת המדידה או קריסת פונקציית הגל היא תהליך לא פיסיקלי (כי תהליכים פיסיקליים הם בדר"כ לוקליים). יש לכך אינדיקציה נוספת מניסוי שני הסדקים במקרה שבו מציבים גלאי בכניסה רק לסדק אחד (נניח השמאלי), והחלקיק עובר דרך הסדק הימני, כלומר הוא לא עובר אינטראקציה פיסיקלית עם הגלאי, ועדיין קורית קריסה של פונקציית הגל שלו, ותבנית ההתאבכות על המסך משתנה בהתאם.

נכון שהקריסה תקרה רק אם אני מחליט להקריס, בדיוק כמו שהאלקטרון יזוז רק אם אני מחליט להזיז אותו במודל שלך.הקריסה לא קורית אקראית, היא קורית אם אני מחליט להקריס אותה, כמו שבמודל שלך האלקטרון יזוז רק אם אני מחליט להזיז אותו.

לגבי השאלה שלך מה אני מרוויח:
היתרון של מנגנון כמו שאני מציע הוא שאין בו אלקטרון שזז בלי כוח שפועל עליו (כלומר הפרה של חוקי הטבע).

ודאי שיש. אתה מחליט להקריס. ההחלטה הזאת עצמה גם היא תוצאה של החלטה קודמת להקריס? לגבי הלוקליות כבר כתבתי למעלה שלא מדובר בכוח אחר.

ועוד לא דיברנו על כך שתזוזה קוונטית של אלקטרון נמרחת בסקלות הגדולות ובטמפרטורות שלנו.

רגע בוא נעשה סדר. גם לפי שיטתך, וגם לפי הצעתי, כל שרשרת אירועים שמתחילה בבחירה מתחילה מהמימד המנטלי או הרוחני, ובהמשך מתגלגלת למימד הפיסיקלי. לפי שיטתך, אין צורך במכניקת הקוונטים, ואפשר לתלות את הממשק בין המימד הרוחני לפיסיקלי בתזוזה של אלקטרון שמושפעת מהרוח באופן לא פיסיקלי (אלקטרון זז בלי כוח פיסיקלי שפועל עליו). לפי הצעתי, אני מחליף את תזוזת האלקטרון בלי כוח שפועל עליו, בקריסת פונקציית גל של אלקטרון. עצם הקריסה של פונקציית הגל של האלקטרון יכולה לגרום לשינוי מקרוסקופי פיסיקלי במציאות כפי שרואים בניסוי שני הסדקים. באופן סטטיסטי, יש הבדל בין זרם אלקטרונים מוקרסים ולא מוקרסים שעוברים דרך שני סדקים עקב התאבכות של כל אלקטרון עם עצמו. התיאור הזה נשמע לך הגיוני?

לא עשית לי סדר. אני חוזר על אי הבנתי את דבריך. איך הסיפור מתחיל? בהחלטה של האדם למדוד? אז איך תסביר אותה? שם יש קריסה בלי פעולה אנושית, אז חזרת להסבר שלי. איני רואה שום רווח.

ההבדל בין ההסבר שלי לשלך הוא בכך שאצלי אין הפרה של חוקי הטבע. קריסה בלי פעולה אנושית לא נוגדת את חוקי הטבע, ואילו תזוזה של אלקטרון בלי כוח כן נוגדת

קריסה בלי פעולה אנושית כן נוגדת. קריסה היא תוצאה של מדידה.

או עכשיו אנחנו מגיעים לליבת הדיון. עכשיו אם נחזור לחלקיקים הקוונטיים השזורים, שם אפשר לראות שמודדים חלקיק אחד, והחלקיק השזור אליו קורס גם הוא מיידית, למרות שהוא מאוד רחוק. גם בניסוי שני הסדקים אפשר לראות שפונקציית הגל קורסת גם במקרה שבו מציבים גלאי בכניסה לאחד הסדקים (נניח השמאלי), והחלקיק עבר בסדק הימני, כלומר למרות שלא הייתה פעולה של מדידה בגלאי, עדיין פונקציית הגל של החלקיק קרסה. משני אלו אפשר לראות שקריסת פונקציית הגל היא תהליך לא פיסיקלי, ולכן קריסה "משום מקום" של פונקציית הגל לא מפרה שום חוק טבע.

אני מתנצל, אבל ה"ליבה" הזאת של הדיון נדונה כאן כבר מזה זמן. אני פשוט לא מצליח להבין על מה הוויכוח. לתחושתי הסברתי היטב מדוע הצעה זו לא אומרת שום דבר שונה ולא מוסיפה לדיון. אני עוצר כי איני מבין על מה אנחנו מדברים.