מלאכת בונה ומשמעותה הפילוסופית

בלבלתם
הסברא של ממוות לחיים אין עניינה לצירים ולמיטה של טרסיים והיא בחזו"א בגדר "אפשר".
יש לו סברא בסיסית יותר שלפיה העניין הוא ביטול החלקים זה לזה, בתנאים מסויימים גם כאשר זה נעשה לזמן וזו שייכת לסוגיית מיטה של טרסיים. ויש נפ"מ בין הסברות

ביטול החלקים זה לזה הוא אותו עניין כמו ממוות לחיים. ביטולם זל"ז הופך אותם ליש אחר, כמו יישות אורגנית שכל איבריה ופרטיה מתכללים ליישות קולקטיבית אחת חדשה.

כדאי לבדוק בחזו"א בפנים ובהתכתבותו עם הגרשז"א. עולה משם ששניהם לא תלו את הנושאים זה בזה

טענתי אינה דווקא על החזו"א עצמו. זו סברא נכונה ואולי היא גם האינטואיציה )לא בהכרח מודעת( שבבסיס דבריו. הבאתי שם את דברי האבהא"ז במאמר ובספר (שהובאו גם בקה"י, דומני על בניין בכלים) לגבי גדרי מלאכת בונה, שמוגדרת כעשיית בניין שהוא קיבוץ חלקים (אבנים, קרשים) ליצירת חלל. לכן יש שתי תולדות שאין שום קשר ביניהן: אוהל (=החלל בלי קיבוץ חלקים) וגיבון (=קיבוץ בלי חלל). טענתי שזה לכאורה צירוף של שתי דרישות בלתי תלויות (ולכן נוצרת כאן פתולוגיה לא טרנזיטיבית: תולדה א דומה לאב. תולדה ב דומה לאב. אבל אין שום דמיון בין התולדות).
הסברתי שהצעתי מקרבת אותן זו לזו כי שתיהן יוצרות יש חדש (ממוות לחיים במובן שלי). האוהל מקבץ את חלקי החלל שתחתיו (וגם את רכיבי המבנה עצמו) ומאגדם למכלול "אורגני" אחד.
וכך אתה רואה שמהות מלאכת בונה היא ממיתה לחיים. והוא דבר נכון מאד.