מניין מגיע כוחו של המנהג
שלום הרב,
מאיזה גדר הלכתי מגיע כוחו וסמכותו של המנהג?
הרי הוא לא תקנה מבי"ד הגדול וכד'. אז למה אנחנו צריכים להקשיב לו?
הגמרא בתחילת פ' מקום שנהגו לומדת זאת מהפסוק "אל תיטוש תורת אמך". יש מהראשונים שתלו זאת בדין נדר.
רא הדיון כאן: http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maamarim/tokpam-2.htm
[אף שמוזר בעיניי שלא הביא את שני המקורות שהזכרתי שהם הבסיס לכל הדיון]
שם מדובר על מנהג לגבי שאלה הלכתית… האם המקורות של הרב אינם קשורים יותר למנהג שאינו הלכתי, הנהגה (כמו להיבטל ממלאכה וכו')?
לא חשבתי על החילוק הזה, אבל איני רואה לו מקור. מה ההבדל? בפרט אם מדובר בנדר מאי שנא מנהג הלכתי ממנהג אחר?
באמת אם המקור הוא נדר, אז אין שוני (רלוונטי לשני המקרים). אבל המקורות שמובאים במאמר מדברים יותר על תוקף המנהג ככלי בהכרעת הלכה (לא כמשהו שנותן תוקף לנוהג שאין חולק שאינו מחויב הלכתית).
נו, אז מה? גם אם הוא עוסק במנהג בהכרעת הלכה עדיין המקורות שהבאתי רלוונטיים. אם נדר רלוונטי למה אל תיטוש לא יהיה רלוונטי?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer