מעלין בקודש ואין מורידין

ננסה אחרת:

1. האם שייך לטעון מעלין בקודש מיום אחד למשנהו / במצוות נפרדות?

2. האם בתוספת מצווה יש דין של מעלין או מורידין ?

1. הימים השונים אינם בהכרח מצוות נפרדות. להיפך, בפשטות הם חלק ממצווה אחת. במה זה שונה מתפילין של יד ושל ראש שהן לפי הרמב"ם שתי מצוות נפרדות (שאפילו נמנות לחוד), ולגביהן נאמר מעלין בקודש? ומה לגבי מכירת רחובה של עיר שלוקחים בדמיו בית כנסת? וכי הרחוב ובית הכנסת הם עצם אחד?
2. למה לא? בנרות חנוכה זהו המצב, ואיני רואה שום סיבה להניח אחרת.

בפשטות הימים הנם כן מצוות נפרדות כמו שהגמ' אומרת אודות הברכה, 'נס בכל יום איתיה'
לגבי תפילין הגם שהם ב' מצוות אך הוא עושה אותם ממש בסמיכות (וכמו שעטיפת הטלית קודמת לתפילין מהי טעמא ) ולא כמו נרות חנוכה שהם מיום אחד לאחר.
ולגבי רחובה של עיר, הרי הקדושה חלה על הממון בו נקנו הדברים ו'עליו דייקא נאמר מעלין בקודש'
עיין בפנ"י מגילה שם שכתב שעיקר דין זה נאמר בגוף החפצא, ולא כהדין בב' שולחנות בעניין לחם הפנים.

גם על ספירת העומר יש ברכה בכל יום ובפשטות זו מצווה אחת (גם לפי תוס' ודלא כבה"ג).
אתה מניח הנחות לגבי אופי המצווה ולגבי הכלל מעלין בקודש, ושתיהן לא מוכרחות. בקיצור, דבריך הם בגדר יש להקשות בדוחק. אל תניח הנחות ואל תקשה.

לא כתבתי שאם מברכים זה מוכיח שזו מצווה נפרדת, אלא דייקא לגבי ברכה על נרות חנוכה דזיל בתר טעמא שמברכים כל יום.
לא הנחתי כולם! רק שאלתי האם טעם מעלין בקודש נאמר במצוות שונות, או בתוספת מצווה, וא"כ מנין לנו.
על פניו העיסוק ב'מעלין בקודש' נדמה שזו איזו תוספת מעלה, או הידור, והרי הוא חיוב ממש כמו שכתב רש"י בסוגיין שזהו לימוד מקרא מפורש.

אך נדמה לי שמצינו. תודה.