נורה עם חיישן תנועה
שלום הרב, התארחתי השבת אצל חברים. בגינה של שכניהם יש מנורה שנדלקת כשהיא מזהה תנועה לידה. הבעיה היא שהיא נדלקת גם כשעוברים בגינה שלידה (איפה שהתארחתי) השאלה היא האם מותר לעבור במקום שאני יודע שהיא תידלק? אגב, אני לא נהנה מזה שהיא נדלקת, האור שלה כמעט ולא משפיע על החצר שלי.
לדעתי מותר (אמנם יש לפלפל כאן מדיני מתעסק ופסי"ר, ובפרט שכאן הוי פסי"ר באיסור דרבנן ויש פוסקים שמתירים – מג"א ותרומה"ד, ואכ"מ). זכור לי שיש תשובה של הרב ווזנר על חיישני תנועה וזכור לי שהוא מתיר. הסברא הפשוטה שלי להתיר גם בלי קשר לדיני מתעסק ופסי"ר הוא משהו כעין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. לא ייתכן שמישהו ישים משהו בחצרו ובכך לא יאפשר לי להשתמש בחצרי. זו אמנם סברא בהלכות שכנים ולא בהל' שבת, ואכתי היא נראית לי נכונה. אם נאסור זה מאפשר לשים נורות כאלה בחצרות סביבי ולהדק אותי באינדרוניא.
בנוגע לסברה הגאונית של הרב, אני בד"כ גם מרחיב אותה לעניני יו"ד – שעטנז למשל (לא יתכן שיצרן בגדים המערב פשתן בצמר יכריח אותי לעבור ללא רצוני, רק משום שאני לובש את הבגד
אני לא יודע האם זו בדיחה על חשבון הסברא שלי או שזה נאמר ברצינות, אבל הדוגמה לא דומה. היצרן הכשיל אותך בעבירה אבל בגלל שקנית זו אכן עבירה. ואם מצאת שם שעטנז דרוש את הכסף בחזרה. מה עניין זה לנדון דידן?
וכבר חילקו כמה פוסקים שכשהאיסור הוא בחפצא אדם אוסר דבר שאינו שלו (למשל כשמישהו ערבב בשר שלך עם חלב שלך). ראה מאמרי במידה טובה פ' חקת (מופיע באתר).
האם אפשר להסביר כך את דעת הרשבא לגבי סוגר את ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו?
אני מניח שתצמצם את הסברא רק למקרה של גרמא שניתן לראות את מציב החיישן ואת החיישן כמבצע הפעולה ולא את ההולך לידה ולא למקרה שהפעולה שלי היא ישירה.
🙂 בדיחה כמובן
הרשב"א כותב בפירוש: אלא אם נתכוון לנעול אף בעדו קאמר, ולומר שאילו צריך לנעול בעדו מותר אע"פ שמתכוון שיהא הצבי ניצוד בתוכו.
רואים שזה לא בגלל שהצבי לא יכול להכריח אותך לעבור עברה, כי מותר אפילו להתכוון לצוד אותו
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא שייך לכאן. כי הוא לא החיל איסור על משהו שלך. פשוט לך אסור לעשות מלאכה, ואם זו מלאכה – זו מלאכה.
ד'
איני רואה קשר לצבי. האם הצבי לא יכול לגרום לי לעבור עבירה? הצבי אינו בר דעת והסברא הזאת לא שייכת בו. ובכלל סברת הרשב"א הזה כידוע זכתה לכמה הסברים באחרונים, ואכ"מ.
דניאל,
כתבתי שזה כעין סברת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ברור שזה לא זה ממש.
לא ברור לי מה זה "כעין" סברת אין אדם אוסר וכו'.
או שהמעשה הזה הוא מלאכה/מוליד – ואז הוא אסור.
או שהמעשה הזה אינו מלאכה/מוליד – ואז הוא מותר (והוא אולי אינו מלאכה כי הוא גרמא/נעשה מאליו + לא ניחא ליה).
לא יכול להיות שזו מלאכה ושיהיה מותר רק מפני שזה מאפשר לשים נורות כאלה בחצרות סביבי ולהדק אותי באינדרוניא. לא מצאנו שמלאכה תהיה מותרת בגלל אפשרות של ניצול לרעה על ידי אחרים.
אלא אם כן כוונתך לחדש שזו רמה חזקה יותר של "לא ניחא ליה", או שכוונתך שאין זו מלאכה מדאוריתא, ולא גזרו חכמים על כעין זה מפני שזה מאפשר ניצול לרעה (מהיכא תיתי? צריך ראיה לכך).
שיעור 40, חקת
כבר הסברתי את דעתי. רק אעיר על בקשת ראיה. אם יש סברא לא דרושה ראיה (למה לי קרא סברא הוא). וגם אם הייתי מביא ראיה מהרשב"א, האם היית שואל אותו אם יש לו ראיה? אז למה לרשב"א מותר להעלות סברא ולי לא? יש סברות כאלה לרוב בהלכה, ובד"כ הן באות מכוח סברא ולא מכוח ראיות. לכן הפניתי אותך למאמרי לפ" חקת שלונקק כאן. בפרט שמדובר באיסור דרבנן וגם צירפתי לכאן עוד שיקולים (כמו פסי"ר באיסור דרבנן)
בהמשך לשאלה הזו, הזכרת את הסברא שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. מה יהיה הדין אם אני מבקר חבר חילוני בשבת שבכניסה לבית שלו יש עין אלקטרונית (לד שמהבהב כשעוברים לידו) ופנס שנדלק אוטומטית. האם יהיה מותר לבקר את החבר כי זה נכנס תחת אותו היתר של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, או שבמקרה הזה בגלל שמדובר בחצר ששייכת לחבר והוא גם הבעלים של הפנס, אז הוא אוסר על עצמו ועל כל העולם מעבר ליד הפנס והעין?
אכן הסברא הזאת לא שייכת על חצרו של האדם עצמו. אבל יש את שאר ההיתרים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer