סיאנס

אבל אם מישהו ניגש לזה בספקנות רבה אז זה לא עוד מאגיה. כמו שאם אתכופף להרים משהו שנפל לי ליד עץ, זה לא יהפוך אותי לעובד אלילים. (ניסוח בהשראתך יהיה: "המאגיה היא בגברא ולא בחפצא" [כמובן, רק אם באמת אין בזה ממש])

זהו עיסוק במגיה, אלא שאתה ספקן לגבי מגיה. אבל האיסור הוא לעסוק במגיה, בלי קשר לספקנות. הזכרתי שזו מחלוקת ראשונים האם יש או אין ממש במגיה, אבל אין מחלוקת על האיסור לעסוק בה. הרמב"ם למשל סובר שזו שטות אבל זה גופו האיסור: לעסוק בשטויות.

בהנחה שאין ממש במאגיה, הכוונה לא משנה את מהות המעשה?
נשמע לי סביר שיש איסור לעסוק בשטויות מתוך אמונה בהם. אבל אם אני שחקן בסרט שמשחק עובד אלילים, או שאני חוקר את ההשפעות הפסיכולוגיות של עיסוק דמיוני כזה. נשמע לי שזה מוציא את הרוח מהאיסור (תרתי משמע)
בסיאנס למשל אני רוצה לחוש את האפקט האידיאומוטורי שטוענים שמזיז את האצבעות של המשתתפים. אני בשום צורה או אופן לא מתכוון להתעסק במאגיה, שלדעתי כלל אינה קיימת

זה כבר לא עיסוק בשטויות, זה עיסוק בחקר העיסוק בשטויות

דיברת על הרצון לבדוק את זה אמפירית. זה נקרא לעשות סיאנס. אם אתה רק רוצה לבדוק תופעות פסיכולוגיות שעוברים אנשים בסיאנס יש מקום להתיר. מותר לחקור שטויות. הרמב"ם למד את כתבי הצאבא כדי לדעת מה לענות. ועל כך נאמר בתלמוד "אתה למד להבין ולהורות" (ר"א למד ולימד כישוף על קישואים).