סיבה ומסובב בהתחלפות הזמנים
מצאנו בכמה דוכתי כי ישנה אפשרות בלומדעס שהסיבה תתחולל לאחר המסתובב (בכל המושג למפרע ועוד סוגיות רבות), והרי נהוג לומר כי סיבה חייבת להתחולל קודם למסובב (אני לא מדבר על קדימה עיונית שבה טורח המדות לחקר ההלכה ליישב שהסיבות קודמות למסוביהם אלא על קדימה זמנית).
הארכתי בזה בספר הרביעי בסדרת לוגיקה תלמודית. אם לא מניחים בסיס אונטי להלכה אין בעיה. היחס הסיבתי הוא הגדרה גרידא ולא מתאר משהו במציאות. אם זה כן אונטי אז נוצרת בעיה. ראה בטור 32-33 על הגדרה לוגית לחזרה בזמן, ולפחות במציאות המשפטית זה אולי אפשרי.
איגלאי מילתא למפרע אינו סיבתיות הפוכה. אפילו מכאן ולהבא למפרע לא ברור אם זו סיבתיות הפוכה, ויש לפלםל בזה בדיני תנאי וברירה. הכל מפורט שם.
האינטואיציה שלי משנותי בישיבה שאנחנו כן מניחים איזושהי מטא מציאות הלכתית (בין בטומאה, ובין שאר מיני ירקות) ולמעשה גם אם זו לא מציאות אונטית, סוף סוף איך הדברים עובדים גם בעולם האידאי של ההלכה.
. יש חקירה קלאסית ביבמות (נראית ממש בראשונים) האם היבום הוא היוצר את הזיקה בין יבם ליבמתו קודם היבום (הצד השני לא רלוונטי), איך ייתכן שיבום מאוחר יוצר זיקה מוקדמת.
במחשבה שניה ניתן לומר שהיוצר לזיקה הוא לא היבום בפועל, אלא בכוח והוא קדם לזיקה.
ברור שהייבום לא יוצר זיקה. מדובר על חובת הייבום שקיימת מעיקרא.
מאי דפשיטא ליה למר מספקא ליה לגברא רבה אחריני, הרצתי באוצר החכמה, הרב עמיאל עצמו מדבר על זה "בסיבה ומסובב" גופא, והוא מבין שהיהום עצמו הוא הסיבה, וממשיך אומר שאין בעיה עם קדימות זמנית.
לעניין הראשון, אין זה פשוט לרב כי ההלכה מניחה מציאות מטאפיזית הלכתית?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer