ספקות

בחדר שדלתו פתוחה יושב גם נדב שנרב https://woland.ph.biu.ac.il/?download=611

לא התפרצתי לשום דלת, רק רציתי לדעת מה דעתך בעניין.
לא הבנתי למה להקשיב לרב האישי למי שאינו יודע את הסוגיה נחשב אנוס. כוונתך רק במקרה בו השואל אינו יודע שיש רבנים שחולקים? הרי אם הוא יודע שיש רבנים שחולקים הוא יודע שיש פה מה לברר בכלל.
בקשר ללא תסור כלפי מרא דאתרא עיין ריטב"א על שבת קל. (אם אני זוכר נכון זה על זה שהיו עושים כמו רבי אליעזר לגבי מכשירי מילה בשבת, והוא מביא בשם הראב"ד את זה שיש לא תסור בזה ולכן היה מותר להם לעשות כמו ר' אליעזר למרות שחלקו עליו רבים).
לא מדובר רק על חכמים שעשו בהוראת בי"ד. עיין רמב"ם שגגות בנושא ואת פירושו למשנה תחילת הוריות. גם יחיד עם הארץ גמור לא נפטר מחטאת אם לא רוב ציבור עשו ע"פ ההוראה.

אתה כנראה לא מבין את משמעות הביטוי התפרצת לדלת פתוחה. הכוונה שהעמדה שאותה הבעת היא עמדה שאני מביע אותה כבר מזה זמן.

אם האדם אינו ת"ח הוא לא בר הכי להכריע בין חכמים ולכן כשהוא שומע בקול רבו הוא אנוס.

לגבי לא תסור, זה נאמר רק על בי"ד הגדול, כמפורש בפסוקים עצמם. יוצא מן הכלל הזה הוא החינוך שכותב זאת על חכמי הדורות המאוחרים, אבל דבריו תמוהים מאד. בריטב"א שהבאת אין ראיה מוכרחת נגד זה, שכן ייתכן שהוא מתבטא במינוח הלכתי כדי לדבר על שמיעה בקול חכם ולא בהכרח יש כאן לאו דלא תסור. מעבר לזה, הריטב"א שם כותב שזה שמתו בזמנם בא ללמד את השכר על לא תסור, ולא שהשמיעה בקול ר"א יש בה לא תסור. ובכלל, ייתכן שהלימוד הוא דווקא בגלל שכלפי ר"א לא היה לא תסור ומה שמתו בזמנם הוא רק בגלל ההלכה לא הוכרעה. אם ההלכה הייתה מוכרעת אז שמיעה בקולו הייתה מביאה למוות שלא בזמן.

לא כתבתי שמדובר על חכמים שעוש בהוראות בי"ד, אלא שכשבי"ד הגדול מורה הוראה, אז היא נתונה לכלל הציבור ובתוכו יש חכמים. ואם אדם פשוט שומע בקול בי"ד במצב כזה הוא יכול לשמוע את דעת החכמים האחרים ולכן אינו אנוס. משא"כ לגבי הוראה של חכם פרטי לאדם פרטי.

בשולי דבריי, רק אבהיר את מה שכתבתי בהודעה הקודמת: לדעתי אתה מערבב בין שני סוגי פטור מחטאת: 1. אתה פטור כי זה לא נקרא שחטאת (שהרי עשית כהוראת בי"ד). 2. אתה פטור כי היית אנוס ולא שוגג.

בהוראה של חכם פרטי לאדם פרטי הוא בהחלט יכול לשמוע בקול החכמים האחרים. לא הבנתי מה פשר הדבר שהוא אינו בר הכי, ודאי שהוא אינו בר הכי. אז שיחמיר! בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל כמו הרמב"ם בממרים. או שלפחות יהיה בר הכי.
זה גם מה שבא לתרץ הריטב"א, הרי ברור שההלכה לא הוכרעה בשלב זה. כל הריטב"א בא לתרץ איך הם יכלו לעשות כדעתו ולא הלכו אחר המחמיר כי מדובר בשל תורה. ודאי שיש כאן לא תסור אם כל העניין זה ללמד על השכר של הלא תסור, ממש לא הבנתי את העניין. וכי יש מצווה לשמוע בקול סתם חכם פרטי?
אם היית אנוס היית אמור להפטר מחטאת, וכל עוד לא נפטרת זה אומר שאתה לא אנוס. עיין רמב"ם שגגות פרק ה' הלכה ו'. מכיוון שהרב שלי לא פוטר אותי מחטאת (גם אם אני עם הארץ) משמע שאני לא אנוס במצב זה וזה הגיוני לגמרי.

אנחנו חוזרים על עצמנו. גם מי שבר הכי צריך לציית לסנהדרין. כשאין סנהדרין אם הוא בר הכי אינו צריך לציית לאף אחד, ומי שאינו בר הכי יכול לסמוך על חכם שמורה לו הוראות ולא חייב ללכת עם דיני ספיקות. אמנם אם הוא יודע שיש כמה דעות אז באמת סביר שעליו ללכת לפי דיני ספיקות.
בריטב"א הסברתי. הוא לא בא להסביר את הציות לר"א אלא את החיים הארוכים. והטענה היא שזה שהוא שמע לר"א ופעל שלא כהלכה היה צריך להתחייב מיתה מוקדמת, ורק בגלל שההלכה עדיין לא נפסקה הוא חי כרגיל. וזה מלמד את שכרו/עונשו של "לא תסור".
אני חוזר שוב: לדעתי יש שני סוגי פטור מחטאת בהקשר של הוריות: 1. אם פעלת כדין תחת הוראה אז לא חטאת וממילא אין קרבן חטאת. 2. פעלת שלא כדין, אבל אתה אנוס. ברמב"ם שהזכרת אין רמז על ההבחנה הזאת, ולא כתוב שם שאין פטור מחטאת כשאינך אנוס.
מיציתי.

בר הכי אינו צריך לציית לסנהדרין אם יודע שהם טועים, זה בדף ב:. מי שחושב שהוא צריך לציית לסנהדרין כשהם טועים נקרא "שוגג במצווה לשמוע דברי חכמים". אמנם, אסור לו *להורות* להיפך.
בקשר לריטב"א באמת אני צריך לבדוק את העניין. שכויח לעת עתה
כתוב ברמב"ם שאתה נחשב "שוגג" רק כשהיית יכול לבדוק ולדקדק ולא להגיע לידי שגגה, ומי שנפטר זה מי שאין לו יכולת כזו. מכאן משמע שדיני ספיקות, שבפשטות אינם פוטרים מחטאת (במיוחד במצב של "רוב הפוסקים" כמו שאנו עושים בימינו), אינם מביאים את האדם למצב שלא תהיה כלפיו טרוניא כלפי שמיא. זה מה שמעניין אותי.
אבל יכול להיות שאנחנו באמת מסכימים בתכל'ס.

רק אעיר שבדין טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים נאמרו המון שיטות, ואכ"מ.