עוף בחלב

הבנתי תודה.
הערה מטא הלכתית: אני בכלל לא מבין את המכניזם של ״שמא יבוא ל…״, או של מראית עין ״שמא יראה אחר ויחשוב ש…״. כל ההלכות שבאו מכוח השיקולים האלו נראות לי שרירותיות לגמרי. אחד יגיד חוששים שמא יבוא ל-א, והשני חוששים שמא יבוא ל-ב, והשלישי אינו חושש בכלל, וכו וכו. נראה כאילו הכל סובייקטיבי. בקיצור, איך יודעים מתי יש לחשש שמא יבוא ומתי אין? לפעמים יש מחלוקת הפוסקים, והאחד אומר חוששים והשני אומר לא חוששים, מה יסוד המחלוקת? סתם יש אחד שהוא פסימי והשני אופטימי ?

אז כמה טוב שאדם לא קובע גזירות לעצמו. בשביל זה יש סנהדרין שתחליט. איני חושב שיש קריטריונים כלליים. בכל מקום שרואים בעיה מנסים לפתור אותה.
אגב, כפי שכתב הרב קוק, לפעמים זו הרחבה של הבעיה דאורייתא ולא רק חשש שמא יבוא לעבירה אחרת. כמו שני סוגי השבות בשבת: הרחבת המלאכה דאורייתא או חשש שמא יבוא למלאכה דאורייתא. במקרים מסוימים החשש שמא יבוא לאיסור תורה הוא רק אינדיקציה לזה שגם בפעולה הזאת עצמה יש בעייתיות, שכן היא דומה לפעולה האסורה מדאורייתא.