על אבולוציה, התפתחות האדם הנבון והפרשנות המודרנית עם "האדם הראשון" שבספר בראשית

קהת, השפה התקיימה הרבה הרבה לפני כן. זה ברור ומוסכם.
הכתב הקדום ביותר המוכר לנו הוא כתב היתדות השומרי מהאלף הרביעי לפני הספירה.

בס"ד ג' באלול ע"ח

לקהת – שלום רב,

ההצעה שהאדם עליו מדובר בתורה, הוא האדם התבוני המסוגל להביע דבריו באמצעות כתיבה, היא הצעתו של הזואולוג פרופ' מרדכי כסלו (פורסמה ב'שנה בשנה' תשס"א, עמ' 329-348), ואכן המימצאים הראשונים של כתיבה הם מלפני כ-5700-5800 שנה.

הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס, מהביא תמצית מדברי פרופ' כסלו (בספרו 'פרשת דרכים – מבט ארכיאולוגי וגיאוגרפי על פרשיות השבוע', עמ' 7-8) מוסיף שיכולת הכתיבה היא המסמנת גם אצל החוקרים את המעבר מפרה-היסטוריה להיסטוריה. תכונות נוספות שהתפתחו באדם באותה תקופה הן: אריגת בגדים, נטיעת עצי פרי ויצירת כלי מתכת.

עניינה של התורה היא היישרתו של האדם התבוני, ולכן ההיסטוריה מתחילה מבחינת התורה עם היווצרו של האדם התבוני.

בברכה, ש"צ לוינגר

מאמרו של פרופ' מרדכי כסלו, 'גיל האדם – התש"ס או מיליון שנה?' (פורסם ב'שנה בשנה' תשס"א), ניתן לצפייה באתר 'דעת' של 'מכללת הרצוג'.

בברכה, ש"צ לוינגר

היי ש"צ, תודה על התגובה.
במאמר שהפנת אותי של פרופ' מרדכי כסלו, הוא מדבר בסוף ע"כ שהאדם החל לעבוד את האדמה עוד לפני 12000 שנים.
לא הבנתי איך הוא מגשר את הפער כאשר ביום השישי שבו נברא האדם מגיע הספירה 5770 .

ידידי גלעד שטרן כתב לאחרונה נרחב ומעולה בדיוק על סוגיה זו. פנה אליו בפרטי ובטח ישלח לך (מייל שלו מסתובב בחלק מן השרשורין באתר. חפש בשרשורים על ארכיאולוגיה)

קהת,
פרק ב בבראשית הוא די בבירור משל (נחש מדבר ועוד). חוקרים גם מזהים כמה מוקדים עצמאיים שונים שבהם התפתחה עבודת האדמה – מקסיקו (תירס), האנדים (תפוח אדמה), סאב סהרה (דוחן), הסהר הפורה (חיטה), סין (אורז), פופאה ניו גיני (בטטה) ועוד כל מיני התפתחויות משנה. החכם ג'ארד דיימונד מרחיב על כך בספרו "רובים, חיידקים ופלדה".

הנקודה החשובה היא שהתורה לא ניתנה בריק תרבותי או בג'האליה (בערות) כפי שרואים זאת המוסלמים. היה אדם הראשון. היה נח (וכרגע לא משנה הרקע העובדתי של המבול אם היה בים השחור או במסופוטמיה). הרב קוק מרחיב על כך ביחס לחוקי חמורבי בספר אדר היקר (הרב קוק היה גירסא מוקדמת של הרב מיכי שחיה בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים). התורה מתנגדת לעבודה זרה, לרצח, לחמס. לא לתרבות האנושית. אם עובדי עבודה זרה זנחו אותה אין מצווה להרוס את הפסלים. אפשר ללכת למוזיאון ישראל עם הילדים ולהינות מתצוגת הארכיאולוגיה. בניגוד לדעא"ש שהרסו את תדמור או הטאליבן שפוצצו פסלים של בודהא היהדות לא מאוימת מתרבות. אני מחכה לרגע שבו החילון יהרוג את הנצרות ואז נוכל לנסוע לאיטליה להנות מציורי מיכאלנג'לו בקפלה הסיסטנית.

בס"ד ג' באלול ע"ח

לקהת – שלום רב,

אם אני מבין נכון, פרופ' מרדכי כסלו מתבסס על דברי חז"ל ש'בכתב והמכתב' נבראו ביום הששי בין השמשות. כפי שהוא מבין שכל ששת ימי הבריאה אינם ימים כמשמעם, אלא תקופות ממושכות – כך הוא מבין שיצירת האדם ביום הששי היא תהליך ממושך שבסופה קיבל האדם את הכתב, ומכאן ואילך התחילה ההיסטוריה.

לפי זה צריך לומר שיש הבחנה בין מניין הזמן שבששת ימי הבריאה שאינו כמשמעו, לבין מניין השנים מאדם וחוה ואילך שהוא כמשמעו. והדבר מסתבר ע"פ דברי הראי"ה קוק (שיום פקודתו ה-83 חל היום) ש'מעשה בראשית' הוא מ'סתרי התורה' שבהם התורה מדברת ברמזים ובמשלים (אגרות ראי"ה צה). לעומת זאת, סדרי הדורות של 'האדם התבוני' שייכים כבר לתחום הנגלה.

בברכה, ש"צ לוינגר

אגב, מדברי פרופ' כסלו עולה שיש אי התאמה בין מדידות הזמן לפי פחמן 14 לבין המדידה לפי טבעות עצים, אלא שיש לחוקרים איזו שיטת 'כיול' להתאמת לוחות הזמנים הסותרים. דומני, שגם מבחינת המדע הדברים רחוקים מלהיות 'נעולים'…

ניתוח מפורט של התייחסותו של הראי"ה קוק לנושא, במאמרו של הרב אלי הורביץ הי"ד, 'גיל העולם על פי התורה', באתר 'רציו – אמונה, מחקר ומדע'.

בברכה, ש,צ. לוינגר

לגבי הצעתו של M לפנות לגיל-עד שטרן שכתב בנושא. הואיל ורג"ש משמש כרכז תחום 'תורה ומדע' ב'מכון ידעיה', נראה שניתן לפנות אליו דרך אתר 'מכון ידעיה'.

M, נשמח אם תפרסם את זה פה

לא בסמכותי לפרסם חומרים של מישהו אחר

בעז"ה הדברים יפורסמו בקרוב ואם יגזור ה' חיים אשים קישור . רק נקודה חשובה לציון;גם אם ימצאו כתב קדום יותר אין זו פרכה. כל המהפכות ההיסטוריות עליהם מצביעה התורה מסמנות רק את אירועי הקצה בהם הפכה האפיזודה לגורם מרכזי בתרבות. פיתוח הכתב והיותו מקפצה לאורינות האנושית ,לזכרון ולמידה, למסחר כלכלה ועיור – ובקצרה לאדם ההיסטורי – חל כמגמה רק באלף הרביעי לפנה"ס. נקודה שניה חשובה: האדם הראשון איננו האוביקטיבי אלא הסוביקטיבי ביחס לזכרון הקיבוצי של האנושות בזמן מתן תורה. גם ישראל וגם אנשי המזר הקדום ספרו שתי סריות של עשר דורות יוחסין כשבהם האישיות האפונימית אדמ/אדמו. מכאן שהוא הראשון ביוחסין ומה שהיה לפניו נשכח כי לא היה היסטורי ולא תועד. מעבר זה מקיום מעגלי לקווי (אכמל) הוא שמציינת תורה בפרק ה כאדם הראשון עם נמצאת הכתב ורשימות היחס. בפרק ב-ד מתור אדם אחר כשם קיבוצי לציידים לקטים במעבר לחקלאות. ובפרק א אדם אחר הקודם אף לכך

בס"ד ד' באלול

לגיל – גיל עד

האדם העומד בראש שושלת עשרת הדורות, ידוע בשמו, בשם אשתו, בשם בניו ובגילו. הוא אינו יצור פרימיטיבי אלא נביא, הוא אשתו ובניו שומעים את קול ה' ומקבלים ממנו מסרים.

בפרק א' מצווה אותם בוראם 'פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים…'. בפרק זה מוזכר ייעודם כמנהיגי עולם החי. בפרק ב' מתוארת בפירוט (כדרכו של כל ספר בראשית 'כלל ופרט') יצירתם והצבתם בגן עדן לעבדה ולשמרה', ואף כאן הם מקבלים מצוות מאת ה' וגערות ועונשים בעוברם על מצוותיו. הם יודעים גם לדבר עם בעלי החיים (מה שלא מפליא כשמדובר בזוג נביאים.

אף בניהם קין והבל באים בסוד ה' ויודעים אם ה' שעה לקרבנם או לא, ולקין אף נגלה ה' ומדבר אליו, תחילה בדברי ניחום 'הלא אם תיטיב שאת…'. אך אכזבתו הנוראה מהריחוק היחסי שנוקט אלקיו כלפיו – הוא קם והורג את אחיו. מריבה נוראה על קירבת האלקים.

אחרי הקלקול הנורה שהביאה בקשת הבואה, ננעלו שערי הנבאה לשנים רבות. אנוש החל 'לקרוא בם ה", להתפלל אל ה' אך מענה אינו מקבל.למך מבקש שבנו ינח את האנושות מעצבון ידה, ובאמת
נח "מתהלך את האלקים', וסמוך למבול הוא שומע את דבר ה', המצווהו לחזור לייעודו המקורי של האדם להנהיג את עולם החי, אך אחרי המבול חוזרת הדממה, והנבואה שבה לאנושות רק בימי אברהם.

האדם המתואר בתורה בוודא שאינו 'צייד-קט (ציד בעלי חיים לאכילה הרי הותר רק אחרי המבול), אבל הוא אינו רק חקלאי או איש תרבות. הוא משהו יחודי: 'הומו פרופטוס'. האם נמצאו שרידים ארכיאולוגיים ל'אדם נביא' קודם אדם הראשון וצאצאיו?

בברכה,, ש"צ לוינגר

מסתבר שה'הומו פרופטו' יופיע אחרי שקרובו ה'הומו ספיינס' יגיע למצב של יצירת 'תרבות', נבואה הרי תלויה בבשילות שכלית כפי שביאר הרמב"ם

פיסקה 4, שורה1:
אחרי הקלקול הנורא שהביאה בקשת הנבואה…

שם, שורה 2:
… אך מענה אינו מקבל. למך מבקש שבנו ינחם…

פיסקה 5, שורה 1:
האדם המתואר בתורה, בוודאי שאינו 'צייד-לקט'…

יש להעיר שהלשון "ויברך אתם אלקים' נאמר גם על בעלי החיים שנבראו ביום החמישי, אך באדם נוסף גם 'ויאמר להם' כדי להדגיש שמדובר באמירה מפורשת שיש לה גם משמעות של ציווי.

בציווי יש כמה יסודות. מחד, 'פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ', ניתן לאדם למשול בעולם החי. ומאידך, ב'ויאמר אלקים' השני, מושווים בני האדם לבעלי החיים בכך שהם רשאים לאכול מהעשב ומפרי העץ, ומכלל הן נשמע 'לאו', שמזון מהחי אסור לאדם ולבע"ח.

ייעוד האדם כמושל עולם החי, הוא לטובת 'נתיניו' ולא לשם כילויים.

בברכה, ש"צ לוינגר