על יהדות חילונית
מבעד לחילון – מענה לרב מיכאל אברהם
למרות שבדרך כלל אני נמנע מלהיכנס לעובי הקורה בדיונים ספציפיים, הן מטעמי זמן והן מחשש לשעמם את חצי תריסר קוראיי הנאמנים. אבל לפעמים אני מרגיש חובה להיכנס לדיון כזה, גם בשל חשיבות הדיון עצמו, וגם בשל היכולת להדגים כיצד נראה דיון ראוי (כלומר מכבד, ישר אינטלקטואלית וכו׳).
בתור יהודי חילוני, קראתי את הספרון של הרב ד״ר מיכאל אברהם ״מדוע אין דבר כזה יהדות חילונית״. כמובן, לא נעים לגלות שיהדותך אינה קיימת, ועוד מספרון קצר כל כך. זה גם בעיניי חשוב כי אם יש סגנון דיון שאני לא מחבב הוא ויכוחים הגדרתיים מילוניים, כי הם לרוב מחביאים מאחוריהם את הדיון האמיתי. חשבו לדוגמא על שאלות כמו ״האם יש עם פלסטיני״ או ״האם טרנסיות הן נשים״ – לרוב הדיון הזה מסתיר מאחוריו את השאלה האמתית שעל הפרק (היחס לפלסטינים ולטרנסיות) ואני לא מאד מחבב את חוסר היושרה הזה. אבל דווקא לכן, ומתוך הערכתי הרבה למיכי, אז אשמח לענות מהי יהדות חילונית.
לפני כן, כמה נקודות של הסכמה. ראשית, עובדה היא שישנם יהודים חילוניים, כלומר אנשים שמוצאם האתני-לאומי הוא יהודי, והשקפת עולמם היא חילונית, השאלה היא במה מתבטאת יהדותם החילונית אם יש כזו. כהשוואה – ייתכן יהודי קומוניסט, אך אין קשר בין השקפותיו הקומוניסטיות ומוצאו היהודי. אם יטען שיהדותו היא קומוניסטית, אזי ידרש להסברים נוספים. שנית, כל הגדרה, כדי להיות הגיונית, צריכה להיות בעלת תוכן חיובי ולא מעגלי. לכן אמירה כמו ״יהדות חילונית היא יהדות שלא מכירה בקיום האל״ אינה הגדרה טובה – היא בחלקה מעגלית (״יהדות חילונית היא יהדות…״) בחלקה היא שלילית (״לא מכירה בקיום האל״). שלישית כדי שלמושג יהדות חילונית יהיה פשר היא צריכה להיות מובחנת ממינים אחרים של יהדות (אחרת היא לא חילונית, היא סתם יהדות) אך עדיין להיות קשורה אליהם מבחינות אחרות (אחרת היא לא יהדות, היא סתם חילונות).
עם ההסכמות הללו ניתן להתקדם. מיכאל מביא 4 כיוונים מקובלים ליהדות חילונית – ריבוניות (מונח מקובל בהגותו של ארי אלון), זיקה היסטורית, ערכים ותרבות. לא אתעכב על השניים הראשונים כי הם פחות מעניינים אותי, אבל בהחלט אתעכב על השניים הבאים.
ראשית לגבי ערכים יהודיים. הטענה של מיכאל היא שהערכים היהודיים שנוטים לייחס ליהדות – עזרה לזולת, פלורליזם וכד׳ – אינם ערכים יהודיים, אלא ערכים אוניברסליים, כלומר כל אדם מוסרי מחזיק בהם. מכאן, שהם אינם ערכים מיוחדים ליהדות, וודאי שלא ליהדות חילונית. בניסוחו של מיכאל ״הגדרות על בסיס ערכים דומות להגדרת יהודי על בסיס זה שהוא לובש בגדים או שיש לו שתי רגליים״. נכון שאמנם יש אנשים שרואים את אותם הערכים האוניברסליים כנטועים בארון הספרים והמסורת היהודית – תיקון עולם, ואהבת לרעך נניח – אבל גם הם באו עם הערכים מהבית. הם אינם גוזרים ערכים מארון הספרים. כך לדוגמא, כשנתקלים במצוות מחיית עמלק הם לא גוזרים את המסקנה הערכית שרצח עם זה בסדר, כפי שמשתמע מהכתוב, אלא מתחמקים או דוחים בגלוי את המסקנה הערכית שלא מתיישת עם ערכיהם האמיתיים.
כאן אני חולק על מיכאל. קודם כל, הערכים היהודיים הם אלו שהפכו אוניברסליים. לא אשמתינו שהנצרות והאסלאם התפתחו מתוך היהדות, ואז הפיצו את אותם ערכים בכל העולם. לכן זה אולי לא מייחד את היהדות משאר העולם מבחינה ערכית, אבל זו כבר בעיה של העולם, לא של היהודים.
יתר על כן, אני לא בטוח שאפילו זה נכון. ישנם ערכים שממש לא תפסו בכל העולם, נניח הדאגה לגר שחי עמך (בניגוד לדאגה לזולת, שהוא לעיתים קרובות גם שייך לקבוצת הפנים שלך) או ההתנגדות ללשון הרע. כמובן, גם יש גם גויים שדואגים לגר או ללשון הרע, אבל אני לא חושב שזו ציפייה סבירה שהערכים היהודיים יהיו משותפים רק ליהודים, באותו אופן שהעובדה שגם לעמים אחרים יש חגים שבהם מתחפשים לא הופך את פורים לחג פחות יהודי.
זאת ועוד, אפילו אם הערכים משותפים לכולם, התעדוף שלהם לא בהכרח כזה. לדוגמא, אם מקבלים את הציווי על ״ייהרג ובל יעבור״, אזי אפשר לומר שהיהדות בהחלט שמה מדרג ערכי שונה משל אחרים, שבראשו ההמנעות משפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה, ובהחלט ניתן לחשוב על עמים אחרים שבהם זה לא המצב.
לבסוף ערכים זה לא רק מוסר. חשבו למשל על שאיפה למצוינות, התפתחות אישית, יצירה. כל אלו אמנם לא ערכים מוסריים, אבל הם ערכים אנושיים, ובעיניי בהחלט יש ערכים כאלו שהם יותר יהודיים – היהדות, לדעתי, כאידאולוגיה דוגלת בערכים של אמת, יצירה ומחלוקת. הערכים הללו, שאינם ערכים מוסריים גרידא, הם מאפיינים מובהקים של היהדות בעיניי. לראיה – אין זה מקרה שיהודים מיוצגים במיוחד בתחומי המדע, האמנות והמשפט.
כמובן, אלו רק מראים שמדובר בערכים יהודיים. אבל איפה החילוניות פה? במה נבדלים היהודים החילוניים מהיהודים הדתיים אם ככה? תשובתי תהיה – בסט הערכים הספציפיים, בתעדוף ביניהם ובמימוש שלהם. במקומות רבים מדי ביהדות הדתית הדאגה לגר נרמסה עד עפר, שפיכות דמים הותרה בשם ציוויים דתיים אחרים, ויש דיכוי של יצירה שנתפסת כ״לא תואמת את ערכינו״. בנקודה זו נכנסים יהודים חילוניים ואומרים – זו אינה היהדות שלנו. האם הם יהודים חילוניים, או יהודים ליברליים? פה כבר נכנסים להגדרות מילוניות בעיניי. הנקודה החשובה היא שבהחלט ניתן ליצוק תוכן של משמעות למושג יהדות חילונית – יהדות שדוגל בערכים x תעדוף y ובמימוש z.
ומה עם האתגר השני של מיכי? האם הערכים האלה באמת יונקים מהיהדות? האם אנשים לא לוקחים את ערכיהם ממקור אחר ואז מחפשים אותו בתוך היהדות בדיעבד? לטעמי לא. קודם כל, במקומות שבהם מדובר בערכים יהודיים ייחודיים, כפי שציינתי, מנין יקחו אותם אם לא מארון הספרים היהודי? שנית, תעדופים מוסריים ידועים כבעיות קשות במיוחד, שאין להם פתרון טוב גם עבור מי שחושב שיש לו מקור סמכות קבוע. לכם, הגיוני שבמקרים כאלו אנשים מחפשים השראה ומוצא יצירתי בתוך מורשת עמם. במובן זה הערכים אינם ״נשאבים״ מארון הספרים היהודי, אבל הפתרונות לדילמות בהחלט עשויים לצוץ, כפי ששיחה עם חבר טוב עשויה לסייע לי לקבל החלטה, מבלי שאותו חבר יהיה ״מקור סמכות״. לבסוף, ראוי לציין שהדרישה הזו מרגישה לי קשוחה. גם יהודים דתיים לטעמי לא באמת שואבים את הערכים שלהם מתוך היהדות, אלא לעיתים קרובות מלבישים אותה בדיעבד. לכן יש שתי אפשרויות – או שמוותרים על הדרישה הקשוחה לקחת את הערכים מתוך הקאנון היהודי, גם כשהם לא נוחים, או שמחילים את הדרישה אבל מקבלים שאף אחד לא עושה את זה באמת ואז לא ברור מה הטעם בדרישה הזו.
אגב, ברור לחלוטין שחלק גדול, אולי אפילו רוב, מאלו שמגדירים עצמם יהודים חילונים לא שותפים לדעותיי בנושא כלל ועיקר. זה כמובן בסדר גמור. מיכאל לא אומר שמידת התקבלותה של היהדות החילונית בקרב היהודים החילונים היא תנאי לקיומה, (ובצדק). אבל זו כבר הבעיה של היהודים החילוניים, לא של היהדות החילונית.
יחד עם זאת, את עיקר ספרו מקדיש מיכי לשאלה התרבותית, כלומר האם ישנה יהדות כתרבות חילונית. בהתאם, אקדיש לשאלה זו כולה את הפוסט הבא שלי.
חן חן על התגובה. אתייחס בקצרה יחסית.
אני חושב שיש לך אי הבנה יסודית של התזה העיקרית שלי (אולי אחסוך לך את הפוסט הבא). אלו לא ארבעה כיוונים ליהדות חילונית, אלא ארבעה מישורים שבהם אפשר לבחון את התזה שיש יהדות חילונית. זה ניואנס חשוב, מפני שמסקנתי היא שאין שום מניעה לדבר על יהדות חילונית במובן האתני, וגם במובן התרבותי (משום מה נראה לי שהבנת מהחוברת שלטענתי אין דבר כזה. לכך תקדיש את הפוסט הבא שלך). טענתי העיקרית היא שאין יהדות חילונית במובן הערכי (וכמובן הריבונות אינה רלוונטית בכלל לדיון). לכן מכאן והלאה אתמקד רק בזה.
אחלק את הדיון לשני חלקים בעקבות החלוקה שלך: א. ערכים אוניברסליים שמקורם ביהדות. ב. ערכים שנותרו ייחודיים רק ליהדות (לא התפשטו).
אני טוען שסוג ב אינו קיים. אבל אדון בעיקר בסוג א ואעיר על סוג ב.
גם אם מקורם של ערכים מסוימים הוא ביהדות (מה שאני לגמרי לא מסכים עובדתית), השאלה הרלוונטית האם אתה מאמץ אותם בגלל היותם יהודיים. גוי שיפעל לפי הערכים הללו יהיה יהודי לטענתך? נשמע מאד מוזר. יהדות אינה רק אוסף של ערכים (גם אם היו כאלה, ולדעתי אין), אלא גם המוטיבציה שמחמתה אתה מחויב להם. אם אתה דוגל ביחס ראוי לגר, מה שלטענתך הוא ערך יהודי, ובעיניי ממש לא. האם אתה דוגל בזה בגלל שזה ערך יהודי או בגלל שלדעתך הוא ערך ראוי? אז במה שונה ממך גוי שחושב גם הוא שזה ערך ראוי? אתה יהודי והוא לא? לכל היותר אתה גוי בן דת משה (מטפורית. כוונתי ליהודי אתני. כלומר גוי בתרבותו שהוא יהודי אתני). לעומת זאת, אני מקיים את ערכי ההלכה בגלל שזו ההלכה ולא בגלל שהם נראים לי נכונים. לכן אני יהודי גם ברמה הערכית.
אבהיר באשר לערכים שהפכו אוניברסליים, שאיני עוסק בכלל בשאלות של אשמה. ברור לי שעובדתית ערכים שמקורם ביהדות ובתורה התפשטו כיום ברוב העולם, ואף אחד לא אשם בכך שהעולם נעשה מוסרי יותר. להיפך, אני מאד שמח על כך. אבל לומר שאתה יהודי בגלל שאתה מתנהג מוסרית ומקורו של המוסר ביהדות זה מגוחך ברמה הלוגית. ייתכן שיהודי המציא את המכנסיים, ואולי אפילו פעם רק יהודים הלכו עם מכנסיים. אז לכן אם אני הולך היום עם מכנסיים אפשר לראות בזה יהדותי?
אם כולם מתחפשים בפורים אז פורים אכן אינו חג יהודי. הוא יהיה יהודי רק אם התחפושת שלי בפורים נעשית בגלל (לא מדובר בגרימה פסיכולוגית, אלא בשיקול ערכי) היותי יהודי, ובזה אני שונה מהגויים. אבל אם אני מתחפש מאותן סיבות שאחרים מתחפשים, ובמקרה אני יהודי אתני, לא הייתי מגדיר את עצמי כיהודי ערכי (וגם לא תרבותי) בגלל שאני מתחפש.
ההבדל בין ערכי מוסר לערכים אחרים נדון אצלי באתר בהרחבה כמה פעמים (דיברתי על ערכים אסתטיים למשל, או על מימוש עצמי וכדומה, כערכים לא מתחום המוסר). אלא שגם אם יש ערכים כאלה הם לא יהודיים בשום מובן פרט אולי למקורם (וגם לגבי זה אני בספק רב. רובם ממקור פרוטסטנטי, כפי שכתב בצדק מקס ובר). זאת בגלל טענותיי מלמעלה, שתקפות גם ביחס לערכים כאלה: השאלה האם הם יחודיים לנו, ברור שלא. ואם הם לא ייחודיים, תוכל להשתמש בהם להגדיר יהדות שלך רק אם המוטיבציה שלך אליהם היא היותך יהודי ומחויבותך ליהדות, מה שכמובן לא קורה במקרה שלנו. אתה מחויב להם כי אתה מזדהה עמם, ממש כמו כל גוי שיזדהה עמם ויקיים אותם. חזרנו לדיון הקודם.
הדוגמאות שהבאת לגבי ההבדל בין יהודי דתי וחילוני הן הכללות גסות שלא עומדות במבחן המציאות והלוגיקה. גם אם לדעתך דתיים רבים רומסים את המוסר (אני בספק אם יש שם בעיה קשה יותר מאשר אצל חילונים), אז אתה יכול להגדיר יהדות חילונית כיהדות שנאמנה למוסר? אלו הבלים. וכי אין דתיים שנאמנים למוסר? אז לדעתך הם יהודים חילוניים? ואם יש גויים שנאמנים למוסר גם הם יהודים חילוניים?
אני לגמרי מסכים לדבריך בסוף שאין דרישה שכל החילונים יסכימו אתך. די היה לי בכך אם היית מצליח להעמיד הגדרה עקבית ולא ריקה ליהדות חילונית שהיא שלך (גם אם אינה מוסכמת על כל החילונים). הבעיה שלי היא רק שלא הצלחת בזה.
כל טוב,
היי מיכאל ותודה על התשובה,
אכן המצב לגבי המובן התרבותי הוא מורכב יותר, לכן גם רציתי לדבר על זה בנפרד בפוסט הבא (בין היתר, על היחס שבין תרבות לבין ערכים בהקשר הזה).
אענה על השאלות שאתה מציג, אבל ככלל אני חושב שראוי קודם כל לענות לגבי יהדות באופן כללי לפני שצוללים ליהדות חילונית ספציפית. אתה שואל: ״גוי שיפעל לפי הערכים הללו יהיה יהודי לטענתך?״ תשובתי היא שאינו יהודי, אבל ערכיו יהודיים. כפי שאתה אומר בעצמך, השאלה מיהו יהודי ומהי יהדות אלו שתי שאלות שונות, כי אחת היא שאלה אתנית-היסטורית (וככזו לא מעניינת בעיניי) והשנייה היא שאלה על השקפה או אידאולוגיה. אין כאן סתירה כלל. וכן על אמירתך: ״במה שונה ממך גוי שחושב גם הוא שזה ערך ראוי? אתה יהודי והוא לא?״ היא מוזרה – ודאי, אני יהודי מבחינה אתנית ובערכיי, והוא גוי מבחינתה אתנית-היסטורית ו(אולי) יהודי בערכיו. אין כאן שום קושי לוגי. הבלבול הזה מגיע לשיא באמירתך: ״לכל היותר אתה גוי בן דת משה (מטפורית. כוונתי ליהודי אתני. כלומר גוי בתרבותו שהוא יהודי אתני).״ אין קשר כאן לתרבות כפי שביססנו, אבל אולי התכוונת לומר ״אתה יהודי אתני שהוא גוי בערכיו״ ובזאת כמובן אני חולק, שכן ערכיי הם יהודים, ואם גוי רוצה לחלוק בהם, יתכבד ויחלוק. אותה התשובה רלוונטית גם לגבי אוסף השאלות בסוף – ודאי שישנם יהודים חילוניים ודתיים מוסריים. אבל בנקודות בהן ישנן מחלוקות בין ערכים יהודיים דתיים וערכים יהודיים חילוניים, או בין מימוש חילוני לבין מימוש דתי של ערכים יהודיים באופן כללי, שם מתגלעים ההבדלים שבין יהדות דתית ויהדות חילונית.
אשמח שתשיב לי לגבי קיומם של ערכים יהודיים כלל וחילוניים בפרט. כי נדמה לי שגם אתה מודה שהוא קריטי. אתה כותב: ״השאלה האם הם יחודיים לנו, ברור שלא. ואם הם לא ייחודיים, תוכל להשתמש בהם להגדיר יהדות שלך רק אם המוטיבציה שלך אליהם היא היותך יהודי ומחויבותך ליהדות, מה שכמובן לא קורה במקרה שלנו״. כלומר, למיטב הבנתי, אתה מקבל שאם הם כן ייחודיים לנו, שאלת המוטיבציה אינה רלוונטית. אם כך אשמח לדעת מדוע אינך חושב שישנם ערכים ייחודיים ליהדות, בדגש על מה שאמרתי בפוסט: שגם אם סט הערכים הכללי הוא אוניברסלי, הייחודיות באה לידי ביטוי בתעדוף שלהם ובביטוי הפרקטי שלהם. כך לדוגמא – חירות היא ערך אוניברסלי, אבל הדגש על חירות מעל לכמעט כל ערך אחר (כפי שהיא באה לידי ביטוי בפדיון שבויים) היא תעדוף ערכי יהודי (או אולי בימינו יהודי חילוני) והבחירה לממש את זה בתליית כרזה עשויה להיות מימוש חילוני, בעוד מימוש דתי יהיה נשיאת תפילה לשלום החטופים. גם כאן איני רואה כאן שום בעייתיות לוגית.
אם כן לגבי ערכים אוניברסליים שמקורם ביהדות:
אתה טוען שהדבר החשוב הוא השאלה המוטיבציונית: האם אני ״מאמץ אותם בגלל היותם יהודיים״ כדבריך. הטענה הזו מוזרה בעיניי בשני מובנים. ראשית הדיון היה באם ישנם ערכים יהודיים. מדוע המוטיבציה להחזקה בערך רלוונטית לטיבו של הערך? אם מתן צדקה לזולת היא ערך, מה זה מעניין האם אנשים עושים זאת מטעמי מס? ניתן לומר (תחת הנחות אתיות מסוימות) על אותם אנשים שהם אולי לא מחזיקים בערך הנ״ל, אבל למה זה אומר משהו על הערך עצמו? באותה מידה, ייתכן שיהודים חילוניים וגויים מקיימים את הערכים הללו מסיבות שאינם יהודיות, אין זה אומר דבר על הערכים עצמם. למעשה אני מסווג ערך כיהודי או לא לפי מקורו, ואתה מסווג אותו כיהודי לפי המוטיבציות לקיים אותו. זו תפיסה הרבה פחות קוהרנטית לוגית לטעמי. אם מחר מדינת ישראל תשנה את חוקי המס שלה הסיווג הערכי של מתן צדקה לזולת ישתנה? זו לא רק דוגמא היפותטית – יש מדינות בעולם בהם יום שבת הוא יום מנוחה, ומדינות שבהן הם לא. האם הערך של לא לעבוד בשבת נהיה יהודי או לא לפי המדינה בה אתה נמצא? ודאי שלא. המוטיבציות של אנשים משתנות מזמן לזמן ומקום למקום, הערכים נותרים קבועים (נדמה לי שאמרת לי בשיחתנו הקודמת שאתה פלטוניסט ביחס למוסר, לכן נדמה לי שתסכים איתי בשאלה זו). באותה מידה אענה בחיוב לגבי המכנסיים – לו ללבישת מכנסיים היה מקור יהודי, לבישתם הייתה מנהג יהודי שכל באי עולם אימצו. אין כאן שום קושי לוגי.
שנית, ואולי חשוב יותר – אתה מכניס כאן דרישה בדלת האחורית. אתה טוען שכל מה שאתה רוצה הוא להעמיד הגדרה עקבית ולא ריקה ליהדות חילונית. זה כמובן לא קשה כלל ועיקר – הנה אחת: ״יהדות חילונית היא המחויבות לסט הערכים לפיו אדם מחויב להילחם בעבודה זרה, ושפיכות דמים ובגילוי עריות, אך לא לחמץ בפסח״. פשוט, עקבי, ולא ריק. האם ההגדרה הזו מוסכמת על כל החילונים? על כל היהודים? על כל האנושות? ודאי שלא, אבל אמרת בעצמך שזו אינה דרישה. הבעיה שלך עם ההגדרה הזו אינה עקביות לוגית, היותה ריקה או מעגלית, אלא הבעיה שלך עם ההגדרה הזו היא בשאלה האם סט הערכים הזה הוא יהודי, וספציפית האם הוא יהודי חילוני. טענתי היא פשוטה – אם ישנם ערכים יהודיים – ולא משנה תחת איזו הגדרה – קל לייצר תת-קבוצה של ערכים על מנת לתת הגדרה עקבית ולא ריקה של ערכים יהודיים חילוניים. אפילו אם אתה לא מקבל שישנם ערכים יהודיים כלל, אלא תרצה להגדיר יהדות מבחינה פרקסיס בלבד (הגדרה עם בעיות משלה, אבל ניחא) – קל לייצר תת-קבוצה של פרקטיקות על מנת לתת הגדרה עקבית ולא ריקה של ערכים יהודיים חילוניים. ההגבלה כאן אינה לוגית, אלא לכל היותר פסיכולוגית-סוציולוגית, קרי ״האם אתה מרגיש בנוח לכנות גוי ששותף לאותם ערכים יהודי חילוני״ – וכאן תשובות מעולם הפסיכולוגי-סוציולוגי מספיקות גם הן (הוא לא מאותה קבוצה אתנית, אין בינינו ברית גורל/ברית ייעוד וכד׳).
בהערכה רבה כתמיד,
אם בעיניך גוי שיפעל לפי הערכים הללו יהיה יהודי ערכית אז הוויכוח הוא סמנטי בלבד. אתה טוען שיהדות היא כל מה שהיהדות הביאה לעולם בעבר, בלי קשר למעמדו הנוכחי. לשיטתך מי שפועל בהתאם הוא יהודי (כלומר ערכיו יהודיים). לבריאות. הגדרת מושג יהדות באופן אחר. אני יכול גם לומר שערכים יהודיים הם כל הערכים שמתחילים ביו"ד. בקיצור, אין לנו ויכוח. פתחת את התגובה הראשונה שלך בזה שאין עניין בבירורים סמנטיים כשלעצמם. השאלה מהי ההשלכה.
אם היו ערכים שייחודיים לנו, שאלת המוטיבציה עדיין הייתה חשובה, אבל הייתי מוכן לקבל מי שאומר שלדעתו זה לא חשוב. עדיין הוא יכול לדבר על ערכים יהודיים באופן שהוא מובן וברור. הדגש על ירות מעל כל ערך אחר אינו יהודי בשום מובן. זה דגש אישי שלך, בלי שום בדל קשר ליהדות. אגב, שותפים לו רבים, יהודים וגויים כאחד.
לגבי ערכים אוניברסליים שמקורם ביהדות, אתה חוזר לדיון סמנטי. כוונתך להגדיר אותם כערכים יהודיים. אין לכך שום משמעות וזו רק סמנטיקה.
רק אסביר מדוע לדעתי המוטיבציה מאד חשובה. מי שנותן צדקה בגלל שהוא רוצה להתפרסם, או כי הוא רץ למען בריאותו ונפלו לו כמה מטבעות בדרך לידיו של איש עני, אינו אדם מוסרי למרות שהוא פועל בדרך שנראית מוסרית. לגבי מערכות ערכים ומחויבות אליהן, דווקא המוטיבציה היא הקובעת (או לפחות מהווה תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק). אם המוטיבציה שלו היא לעשות זאת בגלל שזה המעשה המוסרי אז הוא אדם מוסרי. אם הוא עושה זאת ממוטיביה אחרת הוא לא אדם מוסרי. הוא הדין לגבי מחויבות ליהדות. מחויבות ליהדות היא פעולה לפי מה שהיהדות אומרת בגלל שהיהדות אומרת זאת. אם אתה עושה במקרה את מה שהיהדות אומרת מסיבות זרות, כלומר הקורלציה היא מקרית, זו לא מחויבות ערכית ליהדות. בעיניי לא רק שזה לא מופרך אלא זה ממש טריוויאלי.
לגבי הצעתך ליהדות חילונית לא מוסכמת, למשל מחויבות לתת צדקה ולשמור שבת וזהו, זו הצעה דתית למהדרין. אלא שהדת שעליה שומרים היא רק חלק מהדת שאני שומר עליה. אז מה? אתה יכול כמובן להציע הגדרה פורמלית-טכנית כמו: יהדות חילונית היא למחויבות לא לייצר נעלים עם מספר מסמרים אי זוגי. זה עקבי, גם אם לא מוסכם. ברור שאיני מתווכח עם זה שהדבר אפשרי, אני רק אטען שזה מהלך פורמלי ריק. כי גם אתה עצמך לא חושב שזו יהדות. יש הבדל בין לומר שאיני רואה בהסכמה רחבה דרישה מחייבת לבין ההנחה המובנת מאליה שההגדרה צריכה להיות סבירה ולא סתם פורמליזם ריק. אתה באמת חושב שכל הגדרה עקבית לכל דבר עלי אדמות יכול להיחשב כיהדות חילונית, כי הוא עקבי גם אם אינו מוסכם? זו נשמעת לך פרשנות סבירה למה שאמרתי? טענה מאד מוזרה. יש דברים מובנים מאליהם שגם אם לא אומרים אותם ברור שהם ברקע. גם לא כתבתי שההגדרה צריכה להיות בנויה ממילים.
היי מיכי,
אוקיי, אז אם כך אשמח להבין מהי בעיניך הגדרה ליהדות (חילונית או באופן כללי) שאינה סתמית או סמנטית בלבד. מוזמן כמובן להשתמש ביהדות הדתית.
אתה טוען שהדגש על חירות הוא דגש אישי שלי בלי בדל קשר ליהדות. אני אטען שהדגש שלך על ההלכה היא דגש אישי שלך, בלי בדל קשר ליהדות. כיצד אתה מציע להכריע? כאמור אני חושב שנתתי הגדרה סבירה, שאינה ריקה, לפי יהדות כלל ויהדות חילונית בפרט באה לידי ביטוי בתעדוף ערכי ספציפי (יהודי חילוני) ובפרקטיקות ספציפית (יהודיות חילוניות). אשמח להבין מדוע זו אינה הגדרה סבירה, כי לי היא נשמעת סבירה ביותר.
לגבי מוטיבציה – כאמור הסכמתי שמוטיבציה היא חשובה כדי לומר משהו על המחויבות הערכית של האדם. עדיין איני מבין מדוע היא חשובה כדי לומר משהו על טיב הערך עצמו. אתה שוב ושוב מחזיר את הגדרת היהדות בעצם לשאלה מיהו יהודי, שהיא שאלה נפרדת. אם לפי הגדרת היהדות שנתתי יש גוי שהוא יהודי מבחינה ערכית, לי אין שום קושי בזה ואני לא רואה בזה פרכה, באותה מידה שאני יכול לדבר גרמנית ולא להיות גרמני. ממילא גם הסכמנו שלשאלה הסוציולוגית מי הוא יהודי אפשר לתת תשובה אתנית/לאומית/היסטורית, אז למה בשאלה הערכית צריכה גם היא לכוון לשאלה הסוציולוגית מיהו יהודי?
לזה יש תשובה מאד פשוטה: אין הגדרה כזאת. זוהי בדיוק טענתי בחוברת.
אפשר לטעון שהסנדלרים הם המתמטיקאים האמיתיים, וזה שהמתמטיקאים חושבים שדווקא מה שהם עושים זו מתמטיקה זו סתם סמנטיקה, כלומר ויכוח שקול בין שני צדדים. אין לי מה לעשות עם דיון מוזר כזה.
על כל השאר עניתי היטב להערכתי. לא רואה מה אני אמור להוסיף.
גם ההבחנה בין הערך עצמו לבין המחויבות אליו היא סמנטית. אתה יכול להגדיר גם יהודי שמקיים תרי"ג מצוות סתם כי בא לו (אחד העם) כיהודי חילוני. זה עקבי, ובמקרה זה אפילו נכון שערכיו הם אכן ערכים יהודיים. אלא שאין יהודים כאלה. ואילו אנשים שמקיימים ערכים אוניברסליים שמקורם ביהדות יש מכל הגוונים והסוגים, ואם אתה קורא לכל אלו יהודים יבושם לך. אם אמשיך את האנלוגיה, הפיזיקאי יכול לטעון שהוא מתמטיקאי שכן הוא משתמש במתמטיקה במחקריו. אבל זהו שלא, הוא פיזיקאי ולא מתמטיקאי, למרות שמקורם של 'ערכיו' (כלומר הכלים שבהם הוא משתמש) הוא אכן במתמטיקה.
אם אין הגדרה של יהדות ככלל אז ודאי שכל הדיון על יהדות חילונית ספציפית חסר ערך. אשאל שוב ישירות – האם יש בעיניך הגדרה של יהדות שהיא בעיניך קוהרנטית? נדמה לי מבין השורות שאתה חושב שיהדות היא המחויבות לקיום ההלכה, ויהודי הוא מי שגם מרגיש מחויב וגם עושה זאת בפועל, אבל לא הייתי רוצה להכניס לך מילים לפה. מן הסתם אם ההגדרה שלך ליהדות היא דתית, אז כל הויכוח הוא סמנטי כי אתה מגדיר יהדות כדת ואני לא מגדיר יהדות כדת, אבל אז למה לכתוב ספר שלם?
אם להשתמש באנלוגיה שלך אם המתמטיקאי מתעקש שהוא מתמטיקאי בלי להגדיר מתמטיקה, זה אכן דיון עקר. לטעמי ההבדל כאן הוא יותר כמו מתמטיקאי תיאורטי שטוען כלפי מתמטיקאים יישומיים שהוא ורק הוא עושה מתמטיקה אמיתית והם עושים משהו אחר שאולי קשור אבל הוא לא מתמטיקה, ואני פשוט טוען ששניהם מתמטיקאים. באותה מידה – בעיניי אינטואיטיבי לומר שהיהדות היא תעדוף ערכי ופרקטיקות, ויהדות חילונית היא תעדוף אחר ופרקטיקות שונות. עדיין לא הבנתי מה בעייתי בהגדרה הזו. דווקא פה אני חושב שפורמליסטיקה תעזור – מה הם בעיניך התנאים להגדרה טובה של יהדות מסוג X, ובאילו מהתנאים ההגדרה שלי לא עומדת?
יחד עם זאת, אני רואה שאתה שוב חוזר לשאלה של למי קוראים יהודים (לא הבנתי למה, חשבתי שהסכמנו שזו הגדרה אתנית/לאומית/היסטורית ולא ערכית), אז אשאל גם הפעם ישירות – האם ההגדרה של יהדות תלויה במה עושים יהודים? אם כן, מה טיב הקשר הזה בעיניך? קורלטיבי? סיבתי?
זו בדיוק טענתי. אפשר להציע הגדרות פורמליסטיות וריקות לכל דבר. אז מה? זו הגדרה בעלמא. אף אחד לא יתווכח איתי שהגדרתי ליהדות היא הגדרה בעלת תוכן ולא פורמלית ריקה. גם אם אתה חילוני ואינך מסכים לה, אתה תודה שהיא כזאת. לעומת זאת, האלטרנטיבות הן ריקות. זו טענתי העיקרית בחוברת. זו טענה ולא הגדרה. להיפך, האלטרנטיבות הן סתם הגדרות. הדיון אינו חסר ערך, אלא אחרי שהגענו למסקנה שאני מציע. אחריה אכן שום דבר לא יכול להצליח. השאלה האם אני צודק שאין בנמצא אטרנטיבה שיכולה להצליח. לדעתי לא, אבל על כך אפשר לדון.
האנלוגיה למתמטיקה היא מושלמת. הבעיה אינה שלמתמטיקאי אין הגדרה למתמטיקה. ולו רק מפני שבאמת אין לה הגדרה. אבל לכולם ברור שמה שהוא עושה זו אכן מתמטיקה. כעת בא מישהו אחר ומציע אלטרנטיבה. עליו להראות שזו אכן אלטרנטיבה שראויה לאותו שם. כלומר שהיא מאותו סוג ובכל זאת שונה. זה בדיוק המצב אצלנו. גם אם אין לי הגדרה (ויש לי), זה לא ממש משנה. מה שהיה קרוי יהודי עד עכשיו הוא ודאי מה שאני מתאר ולא מה שאתה מתאר. כעת אתה מציע הגדרה שונה. עליך נטל הראיה להראות שזה משהו אחר ובכל זאת מאותו סוג. איך קוראים לו זה באמת לא חשוב. עניין סמנטי גרידא.
לכן גם השאלה למי קוראים יהודים או מתמטיקאים היא רלוונטית, הגם שאיני מוכן לתת לה סמכות מוחלטת בדיון. זה קובע מה משמעותו המקורית של המושג. מכאן והלאה כל מי שמציע אלטרנטיבה עליו נטל הראיה. אצלנו, כפי שהסברתי, לי ודאי כולם יסכימו שקוראים יהודי. כעת נטל הראיה עליך.
אני חושד שאיני מבין אם כך מה כוונתך הגדרות "ריקות" או ב"עלמא". ההגדרה שלי נשמעת לי בעלת תוכן ולא פורמלית ריקה, לא פחות מההגדרה שלך (שעדיין לא סיפרת מהי ולכן לא ניתן לדון על טיבה במישרין) ליהדות. אני באמת לא מצליח להבין. אפילו אם נשים את ההגדרה שלי בצד ונתמקד האלטרנטיבות בספרך, באיזה מובן האלטרנטיבות שאתה מתאר בספרך הן "סתם הגדרות" או "ריקות" ואילו ההגדרה שלך אינה "סתם הגדרה"?
כמובן הגדרות אף פעם אינן מושלמות, אבל זה לא אומר שהדבר אינו קיים, בדיוק כמו שהקושי להגדיר מתמטיקה לא אומר שאין דבר כזה מתמטיקה. או אם תרצה לומר שיהדות חילונית קיימת באותו אופן בו המתמטיקה קיימת, הרי די לי בכך. נדמה לי אבל שלא היית תמה מדוע כל כך הרבה אנשים משקיעים ממרצם וזמנם על מתמטיקה, אז אין גם מה לתמוה על כמות בתי המדרש החילוניים ודומיהם.
אגב גם לגבי מתמטיקה אני לא מבין את כוונתך. ודאי שקשה להגדיר מתמטיקה באופן מלא, ועדיין יש הגדרות קרובות יותר ורחוקות יותר. מי שמגדיר מתמטיקה על העיסוק במספרים ויחסים קרוב יותר בהגדרתו ממי שמגדיר מתמטיקה כנוזל שיוצא מעטיני פרה, ועל אחת כמה וכמה שההגדרה דלעיל טובה יותר מאשר "אין הגדרה". בהתאם – ההגדרה שלי ליהדות חילונית נשמעת לי טובה בהרבה מאשר "אין הגדרה"
ההגדרה שלי היא מאד פשוטה. יהדות היא הלכה ויהודי ערכית הוא מי שמחויב אליה. מה לא ברור כאן?
ההגדרה שלך ריקה לחלוטין. היא דומה בעיניי למי שיגדיר יהדות חילונית דרך הנעליים ומספר המסמרים. זה סתם להכניס משהו שאינו יהדות בשום מובן (למעט מקורו בעבר), ולקרוא לו יהדות. זה עניין פורמלי ריק. הבאתי את דוגמת המתמטיקה ואיני רואה מה יש להוסיף בעניין. זה לא קשור בשום צורה לקושי להגדיר מתמטיקה. גם אם אפשר וגם אם לא, ברור לכולנו מהי מתמטיקה ומי שירצה להציע לה הגדרה שונה נטל הראיה הוא עליו.
אני חש שמיציתי.
אם החלטת שיהדות היא הלכה והמחויבות אליה, נהיר שלא תתכן יהדות חילונית. אך זה אינו טיעון, זוהי הגדרה. לדעתי (ולדעת אחרים) מה שאני מתאר (ערכים, תעדוף, פרקטיקות) הוא יהדות בהחלט (וודאי שאין זה דומה כלל לנעליים ומספר מסמרים) אבל גם זו כמובן הגדרה בלבד. השאלה היא האם יש ערך בדיון ״איזו הגדרה עדיפה״. אם אין, אכן הדיון מוצה (ולמעשה מעולם לא התחיל).
מדבריך עד כה עולה הרושם שאתה כן חושב שיש הגדרות טובות יותר ליהדות מאחרות, שהרי אתה חוזר על כך שההגדרה שלי ״ריקה לחלוטין״ ושלך לא, אך עדיין לא הבנתי מה משמע ״ריקה״, ובאיזה פרמטר הגדרתך טובה יותר. אפשר לחשוב על כל מיני פרמטרים להגדרה טובה: עקביות לוגית, פשטות, עד כמה היא מקובלת על האדם הסביר, איך היא מתמודדת עם מקרי ביניים וכן הלאה. אז באיזה פרמטר ההגדרה שלי פחות טובה?
לגבי נטל ההוכחה – לי זכור לי שהמוציא מחברו עליו הראיה. אתה הוא זה שטוען שהגדרתי היא ריקה לחלוטין (אפילו לא ברובה או במחציתה!). זו טענה חזקה למדי ולא טריוויאלית, לכן נדמה לי שנטל הראיה הוא עליך.
נראה לי שאנחנו קרובים למיצוי. לתחושתי הסברתי הכל ואיני רואה בדבריך שום טענה שנותרה לי לענות עליה. אנחנו חוזרים על עצמנו. לכן אסכם את טענותיי עם עוד הערה שיש בה מעט תוספת על מה שכבר נאמר, בנושא נטל הראיה ו'המוציא מחברו'.
1. לית מאן דפליג שההגדרה שלי מחזיקה מים ומתאימה לגמרי לתוכן המושג 'יהדות'. ההגדרה היא: מחויבות להלכה. אתה מתווכח על כך שזו הגדרה לגיטימית שמחזיקה מים? (בלי קשר לשאלה האם לדעתך ההלכה מחייבת כמובן.) האם אתה חולק על כך שזו הייתה ההגדרה המקובלת, לפחות עד לפני כ-200 שנה? אם כן, אז נדמה לי שיש לנו בעיה בלוגיקה או בעובדות ההיסטוריות. אגב, זה המצב עד לפני כמה עשרות שנים ולא יותר מזה (כלומר לא מאז תקופת ההשכלה). זה היה המצב עד שקם הטרנד החדש של יהדות חילונית, לפני כמה עשרות שנים. עד אז כמעט כולם (כולל חילונים, גם כשכבר היו כאלה) הסכימו שיהדות היא תורה והלכה, אלא שהיו כאלה שלא קיבלו זאת עליהם וראו את עצמם כיהודים אתניים ואולי תרבותיים אבל לא ערכיים. זו הייתה בעצם פנייה לאוניברסליות ולא יהדות אחרת. העניין היחיד ביהדות החילונית דאז היה יכול להיות הציונות, כלומר הקמת מדינה. אבל גם אליו היו שותפים הדתיים, וקשה לראות בו יהדות חילונית (שהרי גם הבלגים רוצים מדינה משלהם רציית מדינה אינה סוג של יהדות). כך או כך, רק בשני הדורות האחרונים (לדעתי בגלל התסכול ורגשי הנחיתות) אנשים החלו לנסות ולהציע הגדרה אלטרנטיבית ליהדות, וכך נוצרה יש מאין יהדות חילונית (להבדיל מיהודים חילוניים). כך במחי מילה הם החליטו להחליף את היהודי התרבותי והאתני בערכיות יהודית. סתם קראו לזה אחרת (זה בדיוק מה שאתה עושה). החוברת שלי נכתבה נגד התופעה המוזרה הזאת.
2. ההגדרה שאתה מציע כאלטרנטיבה היא מי שנאמן לערכים יהודיים. לשאלתי מהם ערכים יהודיים אתה עונה בשניים: ערכים שמוצאם ביהדות או מינון ערכי שהוא מיוחד ליהדות חילונית. אני טוען שהראשון לא מספק והשני לא קיים.
אין מינון אופייני ליהדות חילונית או ליהדות בכלל. אותם ויכוחים ערכיים שיש בעולם הרחב יש ביהדות הדתית ובוודאי החילונית. יתר על כן, גם בין יהודים חילונים אין הסכמה על מינון משותף כלשהו, אז לפי זה משותף לכולם שמזכה אותם להשתייך לאותה קבוצה (יהדות חילונית)?
הראשון לא מספק מפני שעניינו היסטורי ולא ערכי. אתה לא מחויב לערכים הללו מפני שהם יהודיים אלא מפני שאתה מזדהה עמם ובמקרה מקורם גם יהודי. במובן הזה אני אסקימוסי חילוני כי אני לובש מעיל ורגיש לקור. כמובן שלזה מתאימים כמעט כל באי עולם (אין הבדל עקרוני בינך לבין כל גוי מכל מקום אחר, ואגב גם לא בינך לבין יהודי דתי. גם בין דתיים יש קבוצות עם מינונים ערכיים שונים לגמרי).
3. הבאתי את דוגמת הסנדלר והמסמרים ואת המתמטיקה כדוגמאות למה שאני קורא הגדרה ריקה. אתה יכול כמובן לטעון שסנדלרות היא סוג אחר של מתמטיקה. לא ניתן להתווכח עם הגדרה שרירותית. אבל זה טיפשי וריק. כך בדיוק ההגדרה שלך. ועכשיו אסביר טוב יותר מדוע זה ריק, ואני מגיע לשאלת נטל הראיה.
4. אתחיל בשיעור קצר על "המוציא מחברו". לפני הצעתך, אם אני תובע ממך מאה ש"ח נטל הראיה עליי, כי אני טוען שכשאתה כופר בחוב אתה משקר. אם כך, אני בא להוציא ממך (כלומר לטעון שטענתך שקרית או שגויה) ולכן נטל הראיה עליי. אתה מבין שזה מרוקן מתוכן את העיקרון של "המוציא מחברו". לפי זה שני הצדדים מוציאים מחברם. לכן ההגדרה ההגיונית וההלכתית לזה היא הפוכה: נטל הראיה מוטל על מי שבא לשנות את המצב הקיים. אתה תובע מאה שקל כלומר אתה רוצה לשנות את המצב הקיים, שהרי כרגע הכסף אצלי. אתה רוצה שהוא יעבור אליך, ולכן נטל הראיה הוא עליך. כך זה בדיוק במקרה שלנו: המצב הקיים (עד לעשרות השנים האחרונות, כמתואר כאן בסעיף 1) היה המצב שאני מתאר. אתה בא להוציא ממנו. לכן נטל הראיה הוא עליך.
לסיכום, א. נטל הראיה עליך. ב. לא הרמת אותו (הגדרתך ריקה). מש"ל.
אם כך אסכם גם אני. לטעמי אגב אין כאן חזרתיות בדיון, אין קושי כלל לראות בדיוק היכן הוא עומד ומה נדרש כדי להמשיך אותו:
אתה טוען שאין יהדות חילונית במובן הערכי, אני טוען שיש. מכאן עולות שתי שאלות: האם ישנם ערכים יהודיים בכלל? ב. אם ישנם ערכים יהודיים, האם ישנם ערכים יהודיים חילוניים? ש
האם ישנם ערכים יהודיים בכלל?
טענתי שלוש טענות – יש ערכים יהודיים מבחינת מקורם, ושתעדוף ערכים (או מינון) יהודי, ויש מימוש ערכים יהודי (לכל אחד מהם נגעתי בדוגמאות בלבד, אבל ניתן לפתח זאת לטיעון שלם).
אתה טענת כמענה כולל לשלושת הטענות שתי טענות: ראשית, יהדותם של ערכים (או התעדוף, או המימוש) נקבעת לפי המוטיבציה ולא לפי המקור. שנית, הערכים (או התעדוף שלהם והמימוש שלהם) אינם אופייניים ליהודים כלל, ועל כן לא יכולים להיחשב יהודיים.
לגבי טענתך הראשונה על המוטיבציה עניתי שהגיוני יותר לקבוע את יהדותם של של ערכים לפי המקור, משני טעמים: א. המוטיבציה לעשיית מעשה מעידה על האדם, לא על הערך עצמו ב. סיווג ערכים לפי המקור מאפשר חלוקה שהיא קבועה ולא משתנה כתלות בגורמים חיצוניים
כאן הפסקת לענות לטיעוניי אלו באופן ישיר. במקום, נתת הסבר משלך (שכבודו במקומו עומד) מדוע מוטיבציה היא חשובה לקביעת יהדותם של ערכים, אבל לא הצעת טיעון נגד או הפרכה לשני הטעמים דלעיל. במקום טענת שאני ״הגדרתי מחדש״ מהם ערכים יהודיים וזהו ויכוח סמנטי בלבד. אני איני חושב שהסבריי מדוע עדיף לקבוע את יהדותם של של ערכים לפי המקור נופלים מההסבר המכובד שלך. זו הנקודה הראשונה בה הדיון יכול להמשיך – תגובה במישרין לטיעוניי דלעיל.
על אף זאת, הדיון נמשך לגבי השאלה מהי הגדרה טובה או ראויה. כאן החל רצף של אמירות (מזלזלות אם יורשה לי) שהגדרתי היא ״טיפשית״ או ״ריקה״. אני מבקש הוא להבין מה הפרמטרים הללו שהופכים מבחינתך הגדרה לטובה יותר או פחות, כי ״ריק״ או ״טפשי״ הם לא מושגים ברורים שמבהירים למה אתה מצפה מהגדרה טובה. זו הנקודה השנייה בה הדיון יכול להמשיך – בהבהרת הפרמטרים שהופכים הגדרה לטובה.
חזרה לטענתך השנייה, לפיה אין ערכים (או תעדוף, או מימוש) האופייני ליהודים. לפעמים אתה מציג את הטענה הזו גם על דרך השלילה: אם מקבלים את סט הערכים שאני מציע, אזי צריך להגדיר כיהודים גם גויים גמורים, שהרי הערכים הללו אינם אופייניים ליהודים בלבד.
תגובתי התחלקה לשניים. ראשית, הערכים הללו אינם צריכים לאפיין יהודים לעומת גויים, אלא את היהדות למול השקפות עולם אחרות, או אם תרצה, את היהודים-ערכית למול הגויים-ערכית. במובן זה, אין בעיניי קושי במונח ״גוי שהוא יהודי מבחינה ערכית״ או ״יהודי עם ערכים גויים״ שכן ההפרדה של יהודים וגויים היא הפרדה אתנית/לאומית/היסטורית, ולא הפרדה ערכית. אם אלו אמירות אבסורדיות בעיניך, שלא דורשות מענה, נו שוין. האמן לי שהן נאמרות בתום לב וברצינות גמורה, אך זו הנקודה השלישית בה הדיון יכול להמשיך – הסבר מדוע יש כאן אבסורד או מדוע יש צורך שהחלוקה של יהודים וגויים מבחינה ערכית צריכה להיות תואמת לחלוקה האתנית/לאומית/היסטורית.
שנית הצעתי (בעיקר בפוסט, אך גם כאן לאורך הדיון) מה אני רואה כסט ערכים, תעדופים ומימוש יהודיים (חירות, מחלוקת וכד׳) שהם אופייניים ליהדות. בכל פעם טענת, שאף אחד מהם אינו אופייני ליהדות, אך לא נימקת את הטענות הללו הסתפקת באמירות שזה ״ודאי״ ואילו אני חושב שזה לא ודאי כלל. זו הנקודה הרביעית בה הדיון יכול להמשיך – לבחון את סט הערכים, התעדופים והמימושים ועד כמה הוא אופייני ליהדות.
האם ישנם ערכים יהודיים חילוניים?
כאן אולי מופיעה החזרתיות שבדיון, פשוט משום שהשתלשלות הטיעונים כאן זהה. בעיניי, באותו אופן, ומאותן סיבות, שניתן לדבר על סט ערכים, תעדופים ומימוש יהודיים, אפשר לדבר באופן ספציפי יותר על סט ערכים, תעדופים ומימוש יהודיים חילוניים, ודומני שמאותן סיבות שאתה לא מקבל את טענותיי הכלליות דלעיל, אתה גם לא מקבל את טענותיי הספציפיות הנ״ל. יחד עם זו, זו נקודה חמישית בה יכול הדיון להמשיך – קבלה שישנם סט ערכים, תעדופים ומימוש יהודיים, אך לחלוק על האפשרות לייצר סט ערכים, תעדופים ומימוש שיבדיל יהודיים חילוניים מדתיים.
לבסוף, ומבלי קשר ישיר לאלו, עלתה השאלה על מי נטל ההוכחה בהקשר של הגדרת היהדות באופן כללי. טענתך היא שהנטל עליי כי אני מנסה להחליף הגדרה קיימת ומקובלת באחת חדשה ובלתי מקובלת. כאן אענה באופן ישיר: הגדרתך ליהדות דתית קיימת ומקובלת, אלא שהיא אינה מקיפה את מלוא המושג יהדות, בדיוק בגלל ההתפתחויות שאתה מציין ב200 שנה האחרונות – תנועת ההשכלה, ציונות וכד׳ – ועל אחת כמה וכמה ההתפתחות האחרונה של יהדות חילונית (אגב, ודאי לא המצאה של העשורים האחרונים, לדוגמא כתיבתו של ביאליק על השבת לפני יותר מ-100 שנה). בהתאם – לו הייתי מנסה לתת הגדרה חדשה ליהדות דתית, ודאי שנטל ההוכחה עליי. אך משום שאני מציע הגדרה מקיפה יותר שרגישה להתפתחויות אלו, למול הגדרה מאובנת ובעייתית, איני חושב שנטל הראיה הוא עלי. מכל מקום, גם אם אני מקבל שנטל הראיה עלי, נראה שאיננו מסכימים כלל לגבי מה נדרש כדי לעמוד בו, שכן אני חושב שעמדתי בו יפה ואילו אתה חושב שלא עמדתי בו כלל.
אם תרצה להמשיך בדיון, ציינתי איך ניתן לדעתי להמשיך אותו. אם תרצה להפסיק, זה בסדר גם כן. בכל מקרה, אאחל לך חג עצמאות שמח, ואודה לך שוב על ספריך שמעוררים בי תמיד חשיבה (גם אם לעיתים רחוקות הסכמה עם מסקנותיהן).
בהערכה רבה,
נ.ב. כתבת שאנשים החלו לנסות ולהציע הגדרה אלטרנטיבית ליהדות לדעתך בגלל התסכול ורגשי הנחיתות. כמובן, זהו הסבר פסיכולוגי ולא פילוסופי (בחלוקה שלך שאני מאד מחבב). אני תוהה אם אתה מבין כיצד אמירות ממין זה לא מקדמות את הדיון אלא רק פוגעות בו
חשבתי שבכל זאת מן הראוי להעיר כמה הערות על הסיכום שלך, למרות שאת כולן כבר כתבתי בצורה כזו או אחרת (כאמור, כמעט הכל אצלנו כבר חוזר על עצמו).
ודאי שיש ערכים יהודיים: ההלכה.
כדי שהערך יהיה יהודי לא צריך מוטיבציה. כדי שאתה תיחשב יהודי בגלל המחויבות שלך אליו נדרשת המוטיבציה. יש הבדל בין ערך מוסרי לבין אדם מוסרי. אדם שיקיים את ערכי המוסר ממוטיבציה שונה, כמו למשל רצון להתפרסם ולקבל כבוד, אינו אדם מוסרי, למרות שהוא פועל לפי ערכי המוסר.
אכן אין תעדוף יהודי לערכים שהם אוניברסליים (כלומר לערכי מוסר). המחלוקות על התעדופים קיימות בין גויים כמו גם בין יהודים ואין שום דבר יהודי בתעדוף כזה או אחר. כמובן ניתן להגדיר שמי שמעדיף את ערך הצדקה על פני כל ערך אחר בעולם הוא יהודי חילוני. הגדרות כאלה יש במיליונים. הן ריקות. עשה חישוב קומבינטורי בין כל ערכי המוסר ותקבל מספר תת קבוצות שהוא 2 בחזקת מספר הערכים. אתה יכול תמיד לבחור אחת מהן ולהכריז שזו מוסריות מסוג חדש. אם תפעל ממוטיבציה מוסרית אז אפילו אולי תהיה צודק. לענייננו, אף אחת מתת הקבוצות של ערכי המוסר, גם אם אהיה מוכן לראות בה מוסר מסוג חדש, לא יכולה להגדיר יהדות אחרת (חילונית). זה סתם שרירותי. ממש כמו הסנדלר עם המסמרים. אתה בוחר תת קבוצה כלשהי שלא מייחדת יהדות בשום צורה, ואז מודיע שכל גוי בעולם שפועל לפיה גם הוא יהודי חילוני. אלו משחקי מילים.
הגדרה פורמליסטית שלא קשורה למציאות בשום צורה (כמו הדוגמה שנתתי כאן על צדקה, או תת קבוצה שרירותית כלשהי של ערכי מוסר) היא הגדרה ריקה ליהדות. אין לי שום כוונה להעליב. הטענה היא עניינית לגמרי.
אין שום הסבר בדבריך מה יהודי בסט הערכים שבחרת ובתעדוף המיוחד (שלדעתי לא קיים, כלומר הוא אינו מיוחד) שלך. אתה כמובן תמיד יכול להגדיר זאת שרירותית כיהדות ואז להודיע שכל העולם הוא יהודי וזה לא מפריע לך. אבל אם כל העולם הוא יהודי, או אם אוסף אקלקטי של אנשים בעולם שלא רואים עצמם כיהודים נקראים יהודים חילוניים מבחינתך, אז ההגדרה שלך ליהודי ריקה. ושוב, זה לא עלבון אלא קביעה לוגית. מחלוקות על ערכים ותעופים שונים יש בהמון מקומות ואצל המון קבוצות, גויים ויהודים כאחד. כנ"ל לגבי הדוגמה שלך על חירות. המינון שתיארת (בצורה מאד כללית) קיים אצל הרבה מאד אנשים בעולם שאף אחד מהם לא רואה את עצמו כיהודי, ובצדק. ומאידך, זה גם לא קיים אצל הרבה מאד יהודים שכן רואים עצמם כיהודים חילוניים. אין בזה שום דבר יהודי פרט לכך שאתה מכריז על כך כסט ערכים ותיעדוף יהודי. תמיד ניתן להסתכל במראה ולהכריז שמה שאני רואה הוא יהדות חילונית. זה מה שאני קורא הגדרה ריקה. אד הוקית.
בסוף דבריך אתה פשוט מניח את המבוקש. אתה מסביר שהגדרתי אכן קדמה ומוכרת על ידי הכל (כולל אותך), אלא שהיא אינה מלאה וממצה כי אינה מכילה את ההתפתחויות החדשות. זו גופא טענתי שההתפתחויות הללו אינן יהדות. אתה טוען שכן. מדוע? כנראה בגלל שאימא של האנשים המדוברים הייתה יהודייה (הגדרה אתנית-הלכתית). אבל אנחנו דנים על יהדות ולא על יהודים, ואתה עצמך חוזר כל הזמן על כך שאין בעיה בזה שסט הערכים ה'יהודי' שלך מאפיין גם הרבה גוים. יתר על כן, אם הגדרתי קדמה וההתפתחויות המאוחרות הן גוף הוויכוח בינינו אז נטל הראיה הוא עליך.
לסיום, אני באמת חושב שהמניע להצעות המוזרות הללו הוא תסכול ורגש נחיתות. אני חווה זאת בכל רגע, והאינדיקציה הכי חזקה לכך היא הטיעונים הכל כך חלשים שעומדים בבסיס ההצעות הללו שאינם מתאימים לאנשים האינטליגנטיים שמעלים אותם. ממש לא התכוונתי להעליב. אני מתאר כאן את הערכתי העובדתית. לגבי מקומן של אמירות כאלה, כתבתי לא פעם שאם האמירות הללו (=אתה פועל ממניע פסיכולוגי כזה או אחר) עולות כטיעון (כלומר במקום טיעון ענייני-פילוסופי) הן לא לגיטימיות וכמובן גם לא מועילות לדיון. אבל אחרי שעולים טיעונים ענייניים שמראים שעמדה כלשהי לא מחזיקה מים, ובפרט אם אדם נבון מעלה אותה, אני יכול להסיק שבן השיח שלי פועל ממניעים כאלה ואחרים. אם זו מסקנה ולא טיעון אין בכך שום דבר לא לגיטימי. כך באמת אני רואה את הדברים.
כל טוב ויום עצמאות שמח.
איפה אפשר לקרוא את החוברת הנל? תודה
יצאה בהוצאת "עברית", רק בהוצאה דיגיטלית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer