על לא תסור

אני לא בטוח שזה נכנס לפשט הפסוקים. מעבר לזה, גם דרש הוא דרך לגיטימית לגזור הלכות מפסוקים, והדרש לא חייב להיכנס לפשט.
אבל מעבר לכל זה דומני שפירוש כזה לפסוקים אינו מופרך, שכן נאמר שם "מכל אשר יורוך", ואולי "מכל" בא לרבות את כל הוראותיהם.
נראה את הפסוקים:
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:  וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:  עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר  יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: 
הסיום הוא שיש לעשות על פי הדבר שיגידו, וזה בקשר לשאלה שבמחלוקת או בקשר לספק. אבל אח"כ הפסוק ממשיך "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". זו כפילות מיותרת, ואפשר להבין שזה מדבר על תקנות וגזירות. ובוודאי כל הפסוק האחרון "על פי התורה אשר יורוך…", שכולו מיותר ניתן ללמוד את סמכות חכמים.
ומעבר לזה יש את הסברא שחייבת להיות סמכות מרכזית שמארגנת את הפרקטיקה הדתית. אנחנו רואים היום כמה המצב בעייתי בלעדיה. הסברא הזאת יכולה גם היא להרחיב את תוכן הפסוקים ולכלול גם תקנות וגזירות.
אמנם כל זה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הידועה האם מקור הסמכות לתקנות וגזירות הוא "לא תסור" (רמב"ם בשורש הראשון ובתחילת הלכות ממרים), או שזה המקור רק לסמכות בפרשנות התורה (רמב"ן בהשגותיו לשורש הראשון). אם מדובר רק על פרשנות הפסוקים אפשר להכניס זאת תחת הכותרת של ספיקות. כשיש לי ספק בפירוש הפסוק הם קובעים מהו הפירוש הנכון. לגבי תקנות וגזירות זה כמובן לא נכנס.
ועוד, שמכיון שאנחנו מחוייבים למה שמצווה הפסוק, חכמים רק מפרשים את תוכן הציווי. לזה לא דרושה סמכות מהותית, אלא ההנחה שהם הצודקים או מייצגים את הצדק (ברור שהם לא תמיד צודקים). החובה לעשות זאת היא מכוח סמכותו של הפסוק עצמו ולא מכוח סמכות חכמים. ולכן הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים כותב שכדי לחלוק על בי"ד קודם בהלכות דרבנן צריך שיהיה גדול ממנו בחכמה ומניין, אבל לחלוק על בי"ד קודם בפירוש התורה די לנו שיהיה בי"ד הגדול ולא צריך גדול בחכמה ומניין. וביאור הדברים הוא שהמחלוקת לגבי תקנות היא מחלוקת על סמכות בי"ד הקודם, שהרי המחוייבות שלנו היא מכוח סמכותם שלהם. בזה נדרשת גדולה בחכמה ומניין כדי לשנות. אבל מחלוקת על בי"ד קודם בדין תורה היא לא מחלוקת על סמכותם שהרי מה שאנחנו עושים זה מכוח סמכות הפסוק ולא סמכות החכמים שרק פירשו אותו.
גמר חתימה טובה