עצה לעת משבר
שלום לרב מיכאל,
לאחרונה אני נחרד יותר ויותר מן ההתנהלות של הרבנים החרדים ומן האטימות שלהם כלפי המצב הביטחוני של העם היושב בציון. בזמן שצווי מילואים נשלחים לגברים ששירתו שירות מילואים לא יאומן ונדרשים להמשיך עוד ועוד במחירים עצומים שהם והמשפחות שלהם נושאים. מחסור מצוקת האדם בצה"ל גורמת לחפש ולהמציא דרכים קיצוניות להגדיל את כמות סד"כ הלוחמים (מהארכת שירות עד כתבה שראיתי ששוקלים להביא גם את אלו בעלי פרופיל 64 ולא מוכשרים לשירות קרבי למלא את שורות הלוחמים).
ובו בעת משהו שעובר בין אטימות לזלזול גמור מצד הרבנים הגדולים; מאמירות מזעזעות שקשה לחבר ביניהם לבין המציאות שהעם שרוי בו, עד התנהלות צינית וחוסר מוכנות קיצוני לקחת חלק (ולא הקטן ביותר) בנטל. וכל זה מטובל בכך שמוסדות המדינה והביטחון נהיו בעיניהם משהו מעין העמלק של הדור שנשלח מידי הקב"ה לנסות אותנו ולהכשיל אותם – כאילו אין מלחמה. וכלה כמובן בשכנוע עצמי בוטה ומזלזל כלפי הנופלים והפצועים – שהם אלה שמגינים בכלל על כולנו פה. (לצערי לא חסרות דוגמאות ואני מאמין שהרב יכול לחשוב על אחת).
עד כאן הביקורת אבל הבעיה האמיתית היא לא רק הלאומית, אלא גם ברמה האישית: מה עובד ה' אמור לקחת מההתנהלות הזו? אני לא מטיל ספק שאותם רבנים (באמת מדובר בשורה די גדולה מהם) למדו כמעט כל חייהם בישיבות ועסקו בתורה, אז איך אפשר לצפות לרמת התנהלות כזו?
עכשיו אני יודע שאתה סבור שאין קשר בין הדת (או יותר נכון ההלכה) לבין המוסר ואלו שתי מערכות בלתי תלויות אז אין פה באמת התנגשות – אבל מחילה לא עד כדי כך! לפעמים אני רואה כתבות שעולה מהם לא רק החידוד שאין בין המוסר להלכה כלום – אלא שדווקא השקיעה בעולה של תורה הוא זה שיוצר את העיוות הזה.
מיום ליום השפלים של ההנהגה הרבנית באמת מגיעים לשיאים ציניים וחדשים, שקשה לי באופן אישי לגשר בין התורה שאמורה להדריך אותנו בחיינו וללמד אותנו אורחות חיים לבין איך שזה נראה. כמישהו שכן לוקח (או משתדל לפחות) את לימוד התורה כחלק מהחיים שלו הפער הזה כל יום מעמיק ומתרחב.
עד כאן ההתפרקות, כעת לשאלה: אתה שותף לפער הזה שאני מציג? כיצד אתה מתמודד איתו או מייעץ להתמודד איתו?
אני באמת לא מצליח להבין איך מישהו שכל היום עסוק בלהעלות סברות בחו"מ ולהעלות דקויות הלכתיות בב"ב בהלכות שכנים (סתם דוגמא) יכול להציג כזו אטימות מוסרית וערכית.
לא יודע אם אתה מתייחס לשאלות כאלה, עכ"פ אם כן אשמח להתייחסותך
למצוקה הזאת שותפים רבים. הרי לך ראיה שעיסוק בתורה אינו ערובה למוסר ולא לשכל ישר. אין לי מה לומר מעבר לזה. אלו לא גדולי תורה אלא חמורים נושאי ספרים.
אכן לתשובה כזו חששתי, וזו גם התשובה שאני מסתובב איתה כבר תקופה.
אבל בתור אחד שעסק ועוסק בתורה והקדיש לה הרבה שנים – מה נשאר עכשיו מהתורה? אסופת סברות ובניית מערכות של איסור והיתר ומשפט שאין להם קשר בין המוסר או לחיים עצמם?
מה המגמה שמובילה אותך להמשיך ולעסוק בתורה ואפילו ללמוד לפעמים את תורתם של הרבנים שהם מקור הבעיה שהצגתי?
אני מבין את המצוקה אבל לא מבין את הבעיה. אותם רבנים אינם גדולים בתורה אלא יודעי תורה. בשביל להיות גדול אתה צריך להיות רחב אופקים, מוסרי, מבט רחב, שכל ישר וכו'. לכן זה שהם כאלה לא אומר מאומה על הלימוד שלי את התורה. זה אפילו לא אומר שלא אלמד דברים שלהם. אם אני מוצא שם דברים טובים אלמד אותם ואם לא אז לא. מטרת הלימוד אינה להיות מוסרי אלא לדבוק בקב"ה באמצעות תלמוד תורה. זה מה שאנחנו עושים, ואיני רואה שום השלכה לעיוות ולחילול השם החרדי הנורא.
יש בכל זאת איזושהי השלכה. גדלתי על תיאור הרמוני של גדולי תורה בדורות עברו ששילבו מוסר ותורה. עכשיו אני יודע שיש בתיאור הזה איזו אידיאיליזציה של המציאות ההיא. היו קנטוניסטים, היה ניצול ולא תמיד היו רחמים בין אדם לחברו. ועדין גדולי תורה תוארו כאנשים מוסריים. אני מבין שבדורינו, כמו שכתב הרב ליכטנשטיין, משהו בתפיסת המוסר התחדד ולכן המוסריות הפשוטה שהם ביטאו איננה מספקת. העולם עבר עילוי מוסרי ולכן לא מספיק גמרא. כדאי לקרוא ספרות טובה מודרנית שמחדדת את האינטואיציה המוסרית. ועדין החסידים של דורות עברו שלא היתה בידם פרוטה שלא נתנו לעניים כמו שהרב קוק מתואר (באופן שהקשה על אשתו ומוסדות הקהילות שבהן הוא פעל) או רבי נחום נחמן מהורדונקא ואחרים ביטאו איזו מעלה מוסרית אידיאלית וגם אם לא כל גדולי התורה היו כמוהם עדין הם ביטאו מוסריות בסיסית
הכשל המוסרי של לומדי התורה כיום מקשה. התורה נתפסת כלא מוסרית. ואני תוהה אולי פספסתי משהו בעבר או בהווה?
אנונימי אתה כותב על הרבנים החרדיים, אבל גם על הרבנים הדתיים לאומיים אי אפשר להישען.
תראה את מכתב 200 הרבנים בנושא פלדשטיין מלפני כמה חודשים, שמתובל בקונספירציות ודברים לא מבוססים. חרפה שאין כדוגמתה.
מאז הספקנו לגלות שפלדשטיין עושה יחצ לקטר ומי יודע מה עוד נגלה. וזה מוביל לאחת הבעיות הקשות- הרבנים לא מעורים בחיים הציבוריים. הם לא קוראים עיתונאים, לא צורכים חדשות רק זעיר פה זעיר שם ושומעים מה נכון מנציגי ציבור רשעים, ואז יוצא העגל הזה
הספקת "לגלות" שפלדשטיין עושה יחצ לקטאר? ספר לנו איך?? אם לפלדשטיין הייתה גם חנות מכולת, והיית קונה אצלו שקית חלב, הייתי גם אני מגלה שאתה עושה יחסי ציבור לקטאר?
ו'הרבנים' הציוניים גם תומכים בהשתמטות
הם חלק מהשלטון נותנים כסף וגב להשתמטות במקום לגייסם ולצמצם את הכסף שזורם להשתמטות
והם כבר כאילו כן מבינים משהו במציאות והבטחון
ללמדך שהרבה רבנים ולא רק חרדים הם לא זכו נעשית להם סם המוות על מלא
הם לא נושאי דבר ה' בעולם
אלא סתם זייפנים
למה אין לאף אחד כאן יכולת להבין שהרבנים החרדים מאמינים באמת ובתמים שהדבר הכי מוסרי שהם יכולים לעשות זה לשמור על היהדות?
זה לא אומר שהם צודקים. אבל הם חושבים שזה רצון ה׳ וזה מה שטוב לעם ישראל. הם לא מתנהלים כך מחוסר אכפתיות מוסרית אלא דווקא מאכפתיות לגורל היהדות.
הגישה המוצגת כאן לפיה מי שיש לו דעה לא נכונה הוא בהכרח לא מוסרי תמוהה מאד, ולוקה בצמצום המוח. כבר לימדנו הרב מיכי ששיפוט של אדם צריך להעשות לשיטתו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer