פילוג ומרחב האפשרויות – פיין טיונינג
אנחנו יודעים שבהרבה מקרים, מרחב האפשרויות מוגבל.
לדוגמה, מטבע יכול לקבל שני ערכים, עץ או פלי. נניח שהטלנו מטבע ויצא פלי. האם מישהו יתרשם מכך שמתוך אינסוף אפשרויות לתוצאה, קיבלנו דווקא פלי? כנראה שלא, כי מראש היו רק שתי אפשרויות וזו אחת מהן.
או קובייה, שיש לה 6 תוצאות, זרקנו את הקובייה וקיבלנו 4.
יכול מישהו להגיד ״איך מתוך מיליוני מספריים בעולם קיבלנו דווקא את המספר 4?״ אבל בפועל לא היו מיליוני אפשרויות, לא יכולתי לקבל מינוס 17, יכולתי לקבל רק תוצאות בין 1-6. אז כל תוצאה בין 1 ל-6 היא לא מפתיעה ולא מיוחדת.
עכשיו אני מניח שהטיעון של טועני הפיין טיונינג הוא שמישהו תכנן את המטבע או את הקובייה כך שאלו יהיו התוצאות האפשריות.
ומה לגבי ערכים טבעיים, פיזיקליים שמרחב האפשרויות או פילוג ההסתברות שלהם לא שטוח?
קווים ספקטרליים נוצרים מתוך מעברים אנרגתיים בתוך אטומים (או יונים) והם יוצרים קו מאוד בהיר בעל אורך גל (או צבע) שייחודי למעבר.
למשל, לחמצן יש קווים ספקטרלים בצבעים ירוק (557 ננומטר) ואדום (630 ו-636 ננומטר).
אלה מספרים מאוד ספציפיים, אבל בפועל אורך הגל המדויק של כל פוטון שנפלט בקו כזה הוא אקראי לחלוטין.
שוב, מרחב האפשרויות אינסופי. יש הסתברות גדולה מ-0 לקבל 580 במקום 557 עבור הפליטה הירוקה.
השאלה החשובה במקרה כזה היא שוב – מהי פונקציית ההתפלגות?
כשאנחנו מבינים את פונקציית ההתפלגות, זה כבר לא ״מרשים״ אותנו שמתוך אינסוף ערכים אקראיים אנחנו מקבלים דווקא ערכים ספציפיים.
עכשיו אנשי הפיין טיונינג יגידו שגם את הערכים האלו מישהו תכנן – הבורא.
כמו הקובייה, כך גם הקבועים הפיזיקליים וכל הערכים שנגזרים מהם. אבל הרי זו הטענה שמנסים להוכיח…
לכן טיעון הפיין טיונינג הוא מעגלי ביסודו:
א. אני מניח שיש אינסוף אפשרויות עם פילוג שווה, ואם מרחב האפשרויות מוגבל מישהו בהכרח הגביל אותו
ב. התקבלו ערכים מיוחדים (שמאפשרים אבולוציה)
ג. מישהו הגביל או תכנן את הערכים האלו
ההנחה הראשונה שלך, שמרחב האפשרויות הוא אינסופי ואם הוא סופי מישהו הגביל אותו, היא הנחת המבוקש, באותה מידה יכולת פשוט מראש להניח שיש מתכנן בלי לטעון כלום
- ההתחלה שלך שגויה מן היסוד. הבעיה אינה מספר האפשרויות הקטן. גם אם היו מיליון אפשרויות לתוצאה מספרית כלשהי, למשל הגרלה של מספר בין 1 למיליון, לא היית מתפלא אם היית מקבל 109,569. הסיבה אינה מספר האפשרויות אלא שהתוצאה אינה מיוחדת, והרי תוצאה אחת מכל אלו הייתה צריכה להתקבל. לכן במקרה זה לא נופתע מתוצאה סתמית. אבל אם תצא לנו תוצאה כמו 111,111 אני מניח שיורמו גבות. הסיבה לכך אינה ההסתברות הנמוכה שלה (כי היא כמו ההסתברות של כל תוצאה אחרת) אלא ייחודה. הסברתי כאן לא פעם בעבר שחשוב להבדיל לעניין זה בין נדיר לחריג. זהו בדיוק ההסבר של מכניקה סטטיסטית לאנטרופיה. המצב המסודר והמיוחד הוא בעל הסתברות כמו כל מצב מיקרוסקופי אחר, אבל הוא מיוחד, ולכן להימצא בו זו אנטרופיה נמוכה. התוצאה 111,111 היא תוצאה מיוחדת והאנטרופיה שלה נמוכה (כמו מצב של שרשרת באורך 7 שכל משבצת בה יכולה להתאכלס בספרה מ-0 עד 9. צב שבו בכל המשבצות יש אותו מספר הוא בעל אנטרופיה נמוכה).
- אני גם לא מניח בטיעון שלי שום פילוג, אחיד או לא אחיד. אתה עצמך הסברת שפילוג לא יפתור את הבעיה, שהרי אז אשאל מי יצר אותו עצמו ("פילוגים כל הדרך עד למטה", כמאמר ההלצה הידועה). לכן אני אמור להניח שההתחלה נעשתה בלי שום יד מכוונת וללא כל מידע מוקדם, והתוצאה דה פקטו היא כמו פילוג אחיד (שטוח), אבל באופן נגטיבי. הדגמתי זאת פעם על ידי שני ניסויים שונים: יש לך קובייה שידוע לך שהיא הוגנת. אתה מניח פילוג אחיד. כעת יש לך קובייה שאין לך שום מידע לגביה. איזו התפלגות תניח אם תצטרך להמר לגבי השנייה? כנראה אחיד (בהיעדר מידע אחר). בהיעדר מידע אנחנו מניחים פילוג אחיד, ואם יוצא משהו מיוחד אנחנו מתפעלים, כלומר מניחים שהיה משהו שיצר אותו. זה בדיוק הטיעון של פיין טיונינג.
- ממילא תבין שעניין הקווים הספקטרליים או מקרים של התפלגות לא שטוחה אינם רלוונטיים לדיון.
- לכן אין כאן שום דבר מעגלי. הטענה היא שדבר מיוחד (זה לא נקבע לפי הסתברותו/נדירותו, אלא לפי ייחודו/חריגותו. ראה סעיף 1) דורש סיבה. סיבה ראשונית חייבת להימצא ביסוד כל התפלגות, ולכן התפלגויות אינן הסבר אלטרנטיבי. מסקנה: היה מישהו שיצר את כל זה.
- כמובן שכפי שכתבתי לא פעם, כל טיעון לוגי תקף מניח את המבוקש (הנחת המבוקש אינה כשל). לכן את זה תמיד תוכל לטעון כלפי טיעונים לוגיים, והטיעון הזה אינו יוצא מהכלל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer