פניה להכוונה בנוגע לשאלות בסיסיות באמונה‎‎

ערב טוב הרב,
אני רוצה קודם כל להודות על ההתייחסות, האכפתיות, ההשקעה הגדולה והלא מובנת מאליה בכלל. תודה גדולה!

אני משחזרת את המהלך שהרב פרס במפגש ומנסה לעבד אותו ולהכנס לעומקו.

קודם כל אקדים דבר אחר:
יש 2 אפשרויות באשר לקיומה של אמת בעולם- שיש אמת, או שאין אמת מסוימת. המחשבה שאין אמת היא לא נוחה לאדם ומקשה על החיים באופן מהותי, שכן אין סיבה לחיים ותשובה לשאלה הבסיסית ביותר- "למה".
לכן בבירור שלנו אנחנו עשויים להיות מוטים ומשוחדים לטובת המסקנה שיש אלוהים ואמת.

אעבור למהלך של הרב, ואשמח לברר את הנקודה הראשונית בו:

הרב מסתמך על כך שכל דבר שנוצר הוא בעל סיבה שקדמה לה, מוכיח כך שגם את העולם מישהו יצר. וזה אלוהים.
כמובן שמתבקש לשאול- ומי יצר את אלוהים? כאן נוצר כשל, כי נוצרת רגרסיה אינסופית.
על מנת להיחלץ מהמבוי הסתום, הרב הניח שהוא לא היה צריך שייצרו אותו אלא הוא הסיבה הראשונית שיצרה את השתלשלות שאר הסיבות.
וכאן אני אשמח להתעכב על נקודה שגם דיברנו עליה בחמישי- זה נראה לא מאד רציונלי להניח הנחות בעזרת חוקיות מסוימת, וברגע שהיא לא מסתדרת- להחליט שהיא "מתבטלת" ולא רלוונטית מכאן והלאה. אם יש בה כשל, אז צריך מראש לא להניח אותה אלא לחפש דרך אחרת.
מפה מונחות לפתחנו 2 אפשרויות:
1. להבין שזה מעל ליכולת שלנו. הנה, השכל מוכיח לנו שאין לנו דרך להבין ולהגיע למה שברא (או לא) את העולם.
2. לנסות להציע הסבר אחר, גם אם הוא פחות לוגי, כדי להגיע למסקנה שכלית כלשהי.
אם נבחר ב2, זה יהיה לא נאמן לאמת, אלא נסיון להתאים אותה למה שנוח לנו- קשה לנו להתמודד עם זה שאין דרך לפתרון ברור בשכלנו. אם נודה בזה נהיה בבעיה (כי ככה אין לנו דרך להגיע לשום דבר במציאות) אז אנחנו כופים על האמת את הרצון להגיע לתשובה שכלית ומשנים מפניו דברים.
נראה שמראש רצינו לקבל תשובה מסוימת, עד שאנחנו מוותרים על החשיבה הרציונלית העקבית בעבורה.

כל המהלך בנוי על סברות הגיוניות. אין זה יותר הגיוני להגיע להבנה שהבירור השכלי מוביל באופן ברור למסקנה שהוא לא יכול לעזור לנו בשאלה הגדולה, מאשר לזגזג בין דרכי חשיבה ולבחור בכל פעם את זו שמתאימה לנו ותוביל אותנו בסוף לתיאוריה המסוימת שרצינו?

תודה רבה הרב, מעריכה מאד. ערב טוב!

לגבי הקדמתך. עצם הקביעה שאנחנו משוחדים אומרת שיש אמת. אם אין אמת אין שוחד, שהרי שוחד הוא הטיה מהאמת. לכן אמירה שאני משוחד לטובת הטענה שיש אמת היא אוקסימורון.
אגב, אני גם לא בטוח שאצל כל בני האדם יש הטיה לטובת העמדה שיש אמת. אני מכיר רבים שמוטים לצד השני (מאד נוח שאין אמת ואפשר לעשות מה שרוצים). לכן הדיון על הטיות לא יועיל לנו כאן. מה שצריך הוא לנסות ולגבש עמדה בצורה הכי ישרה שאנחנו יכולים. החשדות המתמידים שמא אנחנו מוטים לא יובילו אותנו לשום מקום, לא כאן ולא בשום מקום אחר. וידוא קונסטרוקטיבי שאנחנו לא מוטים זה דבר חיובי ורצוי. אבל דחיית מסקנות בהעלאת חשש בעלמא שמא אנחנו מוטים, זו סתם ספקנות ללא בסיס. אגב, גם בזה גופו (שאנחנו תמיד מוטים) אנחנו יכולים להיות מוטים. בעצם לא רק יכולים, אלא זו מסקנה הכרחית. אם אנחנו תמיד מוטים אז המסקנה היא שגם בטענה הזאת עצמה אנחנו מוטים (מדוע שהיא תהיה יוצאת דופן?!).

את מתארת את ההחרגה של אלוקים מההנחה שלכל דבר אמורה להיות סיבה כהיחלצות ממבוי סתום. זהו תיאור עם קונוטציה בעייתית. אבל למעשה מדובר כאן במה שקרוי בלוגיקה "הוכחה בדרך השלילה". גם במתמטיקה וגם בפילוסופיה ובכל הקשר אחר אנחנו משתמשים בהוכחות על דרך השלילה. הוכחה על דרך השלילה בנויה על כך שאני מניח תזה X, מראה שהיא מובילה אותי לסתירה, ומסיק שכנראה X אינה נכונה.
ובמקרה שלנו, טענתי היא שרגרסיה אינסופית היא כשל, ולכן בהכרח הרגרסיה היא סופית. פירושו של דבר הוא שבתחילת השרשרת הסופית יש עצם שאינו זוקק סיבה. זו הוכחה פשוטה והגיונית, ולא "היחלצות" משום דבר. את יכולה כמובן לומר שכל הוכחה בדרך השלילה היא היחלצות מסתירה או מבוי סתום. כך בנויה הלוגיקה הזאת. אבל מה רע בה? האם עדיף או הגיוני יותר להישאר בסתירה? האם משפטים במתמטיקה או במדע שמוכחים בדרך השלילה אינם נכונים בעינייך?
אנסח זאת אחרת: התיאור שלך כאילו מדובר ב"היחלצות ממבוי סתום" מריח כאילו את טוענת שיש כאן פעולה מכוח אינטרס. אבל כפי שהסברתי זהו מהלך לוגי צרוף ואין לו שום קשר לאינטרסים. ה"אינטרס" שלי כאן הוא לא להימצא בסתירה. זה אמור להיות "אינטרס" של כל בר דעת.

באשר לחלק השני בדברייך.
1. אם יש לי מוצא פשוט, למה להניח שיש כאן משהו שהוא מעל היכולת שלי? לפי זה, כל פירכא על תיאוריה מדעית לא אמורה להוביל אותי למסקנות חדשות אלא לטענה שיש כאן משהו שמעל היכולת שלי. את צודקת שכאשר אני במבוי סתום ללא שום מוצא, שם אסיק שכנראה יש כאן משהו שמעל היכולת שלי. אבל כאשר יש מוצא הגיוני (או מסקנה הגיונית), אז לדחות אותו בטענה שמדובר במשהו מעל היכולת שלי זה אבסורד. להיפך, הראיתי לך בטיעון לוגי שזה ביכולת שלי. הגעתי ביכולתי שלי למסקנה בסוגיא.
2. איני יודע מהו "הסבר פחות לוגי", כלשונך. אם זה הסבר סתירתי הוא אינו הסבר. אם זה הסבר פחות טוב מההסבר שלי – אז למה לאמץ אותו? במחילה, אני מרשה לעצמי לומר שזה נראה קצת כאילו את מתעקשת לחפש בעיות במקום שהמסקנה פשוטה ומתבקשת. איני רואה שום בעיה במסקנה שלי. היא הגיונית להפליא, היפוכה מביא לסתירה, ואין שום בדל פירכא עליה. ממש מושלם. אז למה להעלות כלפיה סתם תהיות ספקניות בלי שום בסיס? הרי כל טענה של כל אחד בכל תחום יכולה להידחות בטענה ספקנית שאולי זה לא נכון ואולי זה מעל השכל ואולי ואולי עוד הרבה דברים. איני רואה מה ההבדל בין המסקנה שלי כאן לבין כל מסקנה אחרת שאני מסיק בכל תחום אחר.

את מוזמנת להמשיך לכתוב או להיפגש אם את מוצאת צורך בזה. אל תהססי.

להתראות,

שלום הרב!
תודה רבה על התגובה, מחילה שלא עניתי. האמת שפשוט לא הבנתי את המענה. אם עקרון הסיבתיות לא מתקיים תמיד (כי על אלוהים הוא לא מתקיים), אולי גם על העולם עצמו הוא לא מתקיים?
אם הנחנו הנחה x (לכל דבר יש סיבה) וגילינו שיש בה כשל, נראה יותר הגיוני להבין שהיא בעייתית ולדחות את ההנחה כולה- ולא לקחת חלק ממנה וכשזה לא מסתדר לקבוע שממקום מסוים היא אינה תקפה.

אני משערת שאני חוזרת על מה שאמרתי, פשוט לא הבנתי את התשובה. בכל מקרה התחלתי לקרוא את הספר הראשון של הרב.

תודה גדולה!!

יש עיקרון משפטי שקרוי lex specialis (=העדפת הספציפי). הסבר: כשיש שני עקרונות סותרים אנחנו תמיד מעדיפים את המצומצם יותר. לדוגמה, כשיש עיקרון אחד שאסור לרצוח ועיקרון שני שמחלל שבת חייב מיתה, העיקרון השני שהוא ספציפי יותר גובר על הראשון, ולכן הורגים מחללי שבת. ההיגיון הוא מאד ברור: אם העיקרון הרחב (האיסור לרצוח) היה גובר, אזי העיקרון השני (החובה להרוג מחללי שבת) היה מתרוקן לגמרי מתוכן. לעומת זאת, אם מעדיפים את הספציפי, אז שני העקרונות נותרים על כנם, והרחב קצת מצטמצם.
הוא הדין בסתירה בין שני עקרונות פילוסופיים ששניהם נראים לנו הגיוניים. מצד אחד יש את עקרון הסיבתיות, שהוא אינטואיציה פשוטה ומוסכמת על הכל. מצד שני יש את הרגרסיה האינסופית שאומרת שלא ייתכן שלכל דבר תהיה סיבה, כי אז נקלעים לרגרסיה אינסופית. כלומר יש עיקרון כללי שאומר שלכל דבר יש סיבה ועיקרון ספציפי שאומר שבהכרח יש דברים ללא סיבה. הפתרון ההגיוני הוא לסייג את עקרון הסיבתיות, ולהחריג ממנו יישים שאינם ניתנים לניסיון שלנו ולכן לגביהם לא ברור שחל עקרון הסיבתיות (אגב, כמה שנחריג פחות כך זה הגיוני יותר. אבל זה לא חשוב ללוגיקה של ההסבר שלי). זה ההסבר שמשאיר את כל האינטואיציות שלנו על כנן בצורה המיטבית. שתי האלטרנטיבות האחרות הרבה פחות סבירות: ויתור על עקרון הסיבתיות הוא ויתור על כל המדע, וזה בלתי סביר. קבלת רגרסיה אינסופית זו סתירה לוגית או ריק לוגי (כפי שדיברנו). לכן זהו הפתרון ההגיוני המתבקש וההגיוני ביותר.
להתראות וד"ש להורים,

שלום הרב, תודה רבה על התשובה!
הרב נסביר שכשמדובר ביישים שאין לנו ניסיון עמם ולכן לא ברור שחל עליהם עקרון הסיבתיות- נוכל להחריגם מהעקרון. מובן כי אין לנו ניסיון עם אלוהים ולכן לפי זה אפשר להחריג אותו. אבל אפשר לחזור צעד אחורה- מה לגבי העולם? גם הוא יש שאין לנו ניסיון עמו, ואנחנו לא יודעים האם חל עליו עקרון הסיבתיות.
אני משערת שהאמירה שלי נראית מגוחכת- מה הכוונה שאין לנו ניסיון עם העולם, וכי מה המדע עושה?! אבל כל הנסיון שיש לנו עם העולם הוא בתוך העולם, מה שקורה בפנים, אבל עם העולם עצמו אין לנו ניסיון. אנחנו יכולים לזהות שיטתיות מסוימת שפועלת בתוך הדברים שקיימים בעולם כמו עקרון הסיבתיות, אבל זה לאו דווקא מעיד על אותם עקרונות גם אצל העולם עצמו (מה שמחוץ לעולם, שהעולם הוא חלק ממנו, ומה לא שהוא חלק מהעולם ובתוכו).

כך גם לגבי הויתור על עקרון הסיבתיות- זהו לא ויתור על כל המדע, אם יוצאים מנקודת הנחה שהעקרון פועל בתוך העולם כפי שאנו מזהים אך לאו דווקא מחוצה לנו ולגביו.

תודה רבה!

שלום.
העולם אינו אלא אוסף הפרטים שכלולים בו. העולם הוא את ואני והפיל יענקל והעץ פלוני והכבשה דולי והאבן אלמונית וכו' וכו'. אין ב"עולם" משהו מעבר לפרטים שמרכיבים אותו. לכן כשאת עוסקת בשאלה מי יצר את העולם זה רק קיצור לשאלה מי יצר את דולי ואותי ואותך ואת האבן. כעת חשבי: מה פירושה של האמירה שהעולם לא צריך סיבה לקיומו? מה זה "העולם" כאן?
אבל גם מעבר לזה. צדה השני של אותה מטבע: גם אם נניח ש"העולם" (יהא אשר יהא) לא צריך סיבה לקיומו, עדיין נותרת השאלה מי ברא אותי ואותך ואת יענקל? ה"עולם" ברא אותנו? אם העולם הזה הוא עוד משהו חוץ מכולנו, אז זהו אלוקים שאת קיומו הוכחנו (מה איכפת לי שקוראים לו "עולם"?). ואם זה לא עוד משהו מעבר לפרטים, אז חזרנו לשאלה מי יצר אותנו, הפרטים שבתוכו, והטענה שהעולם לא צריך סיבה לקיומו לא עונה על כך.

נתבונן מזווית נוספת. כאשר מדברים על העולם ככוליות הפרטים (מה שקרוי פנתאיזם) זהו דיבור ריק. הוא לא אומר כלום, מהסיבות שתיארתי קודם (האם ה"עולם" זה עוד משהו או שאין מעבר לפרטים. ואם זה עוד משהו אז זה אלוקים ולא העולם). המשמעות היחידה שיש לדיבור כזה היא שאלוקים הוא משהו, יש רוחני, שטבוע בעולם, כמו הנשמה של העולם (הגמרא בברכות ה ע"א משווה את היחס בין אלוקים לעולם ליחס של הנשמה לגוף). כדי להבין מה זה אומר חשבי על נשמה בגוף שלנו. הגוף לכאורה אינו אלא אוסף החלקיקים שמרכיבים אותו. אין בו מאומה מעבר לאוסף הזה. אז מה הופך כל אחד מאיתנו ליישות כוליית אחדותית אחת? מה מגדיר אותו כאורגניזם, להבדיל מאוסף של חלקיקים (שקיימים גם בגופה מתה)? הנשמה. אבל כאן יש טענה שהנשמה היא עוד משהו מעבר לחלקיקים שמרכיבים את הגוף. אלא שהיא נטועה בגוף באופן שכעת החיבור "נשמה + כל חלקיקי הגוף" יוצרים אורגניזם שהוא יישות מאוחדת כוליית. רק כך אפשר להבין את המושג אורגניזם. אפשר לתפוס כך גם את אלוהים (ביחס לעולם כמו נשמה ביחס לגוף), אבל אז כל הטיעון שלי בעינו עומד. כי סוף סוף אלוקים הוא עוד משהו מעבר לעולם, גם אם החיבור שלו עם העולם זה מה שמתקרא "העולם" (כמו "האדם", הוא החיבור של נשמה וגוף).

שלום,

מה הבעיה בטענה שהעולם לא צריך סיבה לקיומו? מדוע היא בעייתית יותר מהטענה שאלוהים לא צריך סיבה לקיומו?
אז איך אני ויענקל נוצרנו? אינני מבינה גדולה בתחום אבל המדע הולך ומסביר זאת- המפץ הגדול, האבולוציה.
לא הבנתי את הפסקה השנייה. אם מגדירים שהעולם הוא סך כל חלקיו- מה הבעיה?

תודה גדולה הרב, על הסבלנות והמענה. לילה טוב!

שלום.

הסברתי. העולם הוא אוסף הפרטים שמרכיבים אותו. אין בו עוד משהו. אז מה פירוש שהוא לא צריך סיבה לקיומו? אם כל פרט בתוכו כן צריך סיבה, אז מה בדיוק לא צריך סיבה?

הטענה מן האבולוציה מטופלת בהרחבה בספר שלי (ועוד יותר בהרחבה בספרי אלוהים משחק בקוביות). אני מראה שם שזו אינה אלטרנטיבה לאלוקים. אם תרצי יותר בקיצור, ראי במאמר כאן: https://mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%aa%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94.

תודה רבה הרב על ההתייחסות, ההיענות והסבלנות.
1. באשר לראיה הקוסמולוגית, אשמח לתהות על הקביעה הראשונית ביותר שלו: מנין שלכל דבר (שיש לנו נסיון לגביו) יש סיבה?
נכון, אני יודעת שלהימשכות של פריטים כלפי מטה יש סיבה, לקיומו של השעון יש סיבה, אך מנין שליקום יש סיבה? ואם נראה את היקום כסך כל חלקיו: מנין שכל החלקים שבו טוענים סיבה? מה הסיבה לקיומו של הזבוב? (אם הרב יענה באופן ביולוגי כיצד נוצר הזבוב, תבוא השאלה: מה הסיבה של הזבוב הראשון? של החיות הראשונות? מי אמר שלהן יש סיבה?) מה הסיבה לתוספתן? אפשר להגיד שאנחנו לא יודעים את הסיבה להכל, אבל מפני שיש דברים שיש להם סיבה אנו נסיק שגם לראשונים יש סיבה ופשוט איננו יודעים אותה. אך אפשר גם להגיד שלא לכל דבר יש סיבה, שכן יש דברים שאיננו יודעים להסביר את סיבתם. ואולי גם היקום (\חלק מחלקיו של היקום, אך נאמר שהיקום הוא סך כל חלקיו) הוא חסר סיבה.

2. אשמח להתמקד יותר בעניין מעמד הר סיני, שכן נראה לי שהוא המשמעותי ביותר כיוון שבמידה רבה עליו נסמך כל המהלך.
לא מצאתי התייחסות רבה בספר לאפשרות שמעמד הר סיני הומצא, כמו שאנו סוברים לגבי כל שאר הדתות.
א. אמנם במקרה שלנו יש רכיב משמעותי של ההמוניות, אך מדוע בלתי אפשרי לשתול אירוע מומצא כזה זמן מה לאחר שהוא לכאורה התרחש? ייתכן שכך וכך שנים לאחר מעמד הר סיני לכאורה המציא אדם או שניים את הדת היהודית, שכנע כמה אנשים אחרים שכך היה ואלו העבירו את המסורת הלאה עד שהגיעה אלינו. ניתן לטעון שהם היו חוקרים לעומק את זה ולא מקבלים את הידיעה הזו בלי ביסוס, אך אנו יודעים שכך בני אדם עושים רבות כשמדובר בדת (לשיטת היהדות כל הדתות האחרות חסרות בסיס הגיוני, ועדיין מיליארדים מאמינים בהם, כשכל דת התחילה מקבוצה מסוימת שקיבלה אותה ללא בסיס). הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשלא מדובר בזמנים שלנו רוויי הידע, ההשכלה והביקורתיות, אלא בעת העתיקה בה החינוך לא טיפח חשיבה ביקורתית.
אב לא ישקר לבנו? אז איך נוצרו כל הדתות?
ניתן לבדות את הסיפור גם באופן יותר הדרגתי, כדרכן של מסורות שמתגלגלות ומשתנות עם הדורות: למשל היה בהר סיני מקדש, היו שמועות על התגלויות לבני אדם במקדש כדרכן של דתות, עם הזמן אחד ממקבלי ההתגלות נתפס על ידי אוכלוסיה מסוימת כמנהיג דתי של אבותיה, כעבור דורות בני האוכלוסייה יכלו להאמין שאבותיהם נכחו בסמוך להר בזמן ההתגלות, כעבור עוד כמה דורות מישהו יכול לספר להם שאבותיהם גם קיבלו את ההתגלות ושמעו את האלוהים מדבר, וזה יישמע הגיוני ומתבקש ולא תהיה סיבה לפקפק בכך. גם בתנ"ך חודשו מצוות למשל עם הדורות כמו פסח וסוכות.
ב. עוד דבר. לאו דווקא נכון להגיד כי כל העם קיבל את מסורת הר סיני. אם יש כאלו שלא קיבלו את המעמד והעידו שהם לא ראו ולא שמעו כדבר הזה, הם פשוט התבוללו וצאצאיהם לא נשארו יהודים. זה נשמע הגיוני. לכן, מי שהעביר את המסורת הוא מי שהאמין בה, אך ייתכן בהחלט שלא כולם קיבלו את זה.

3. באותו עניין, אשמח להתייחס ביתר פירוט להתגלויות המוניות נוספות, שכן הן מערערות באופן רציני על התרחשות מעמד הר סיני שאנו טוענים שהוא קביל בעיקר בשל ההמוניות.
למשל ההתגלות של קונסטנטינוס וצבאו- הרי לנו התגלות בפני המון, שגם בה כל הצבא העיד לכאורה שהוא היה עד לה (בשל אי-התקוממותו כנגד השמועה, כמו שטוענים על מעמד הר סיני שאם הוא היה מומצא היו אומרים השומעים שלא היו בו או לא קיבלו דבר כזה במסורת). אני משערת שהרב יענה שזה לא מקיים את כל הקריטריונים כיוון שלא נתקבלו שם ציוויים מחייבים, אך לא מובן לי מדוע זהו קריטריון. מובן שמערכת של ציוויים רבים תתקבל בפחות קלות, אך עדיין, גם אם ההתגלות לא מחייבת דבר- למה שצבא שלם ישקר מבלי שאף אחד יקום ויגיד שכל זה לא קרה מעולם? זה לא הגיוני. (בנוסף, ברור שהצלב הוא סמל שקשור בדת, ומסקנותיו אמורות להיות אמונה בישו.) אני טוענת פה את הטיעונים הנשמעים על מעמד הר סיני כמובן, אז מה ההבדל?
אם מדברים על הנצרות, ישו עשה ניסים רבים בפני עם רב. נס הלחם והדגים שהתרחש בפני אלפים- לפי עקרון ההתגלות ההמונית גם אותו נקבל כאמת. הליכת ישו על המים, החתונה בקנה בה הפך מים ליין בחתונה רבת משתתפים, קומו של ישו לתחייה, ועוד רבים. מעבר לנצרות- נס חציית הירח ע"י מוחמד בפני רבים. בשבט הסו מעידים על באפלו שנהפך לאלה בפני שבט שלם, לימדה אותו טקסים דתיים ואלו קיימו אותם (והרי התגלות המונית שאף חייבה במערכת חוקים מסוימת). היא אף העניקה להם מקטרת קדושה ששמורה אצלם עד היום ועוברת מדור לדור. נשמע יותר חזק מהעדות שלנו, לא? בנוסף, האל שלהם "וואקן טנקה" גם התגלה אליהם ונתן להם ציוויים. גם שבט הפומו טוען להתגלות בפני עם במופת מרשים של הר רועד ועולה בלהבה ונהר של אש. התגלות גבירתנו מפאטימה בפני 70,0000 איש- אפילו משכנעת יותר ממעמד הר סיני שכן יש עדויות רבות להתגלות של גבירתנו מפאטימה (ולא עדות אחת יחידה של התורה בעצמה כאשר אין שום מקור חיצוני שמעיד על המאורע), ואף זה קרוב אלינו מאד מבחינה היסטורית והעדים חיו עד לא מזמן. כל הניסים הללו כמו מעמד הר סיני התרחשו לעיני רבים, הועברו מדור לדור, איננו יודעים על עדות שמערערת עליהם, וחלקם בעלי יתרונות כמו עדויות רבות ממקור ראשון או חפץ שנשמר.
מה ההבדל?
בספר לא מצאתי התייחסות מפרטת לעניין, מעבר להכללה שהן מקומיות ונערכו בפני קהל קטן (מה שלאו דווקא נכון כמו בדוגמאות שהובאו) או שאינן עונות על קריטריונים שלא ברור לי למה הם הכרחיים (מלבד שהם התקיימו במעמד הר סיני אז זה כמובן נוח לקבוע אותם כקריטריונים מחייבים), אף שיש התגלויות שגם מקיימות את הפרמטרים. (כמובן שהתגלות שגם כוללת ציוויים מחייבים, מפורטים, לא הגיוניים וחסרי קשר למציאות בה ניתנו היא פחות קלה להעברה, אך אין זה מלמד שהתגלות שלא כוללת אותם לא מחייבת לקבלה כאמת, שכן טענו שלא ניתן להפריך התגלות שניתנה בפני עם רב כיוון שאם יומצא דבר כזה יקומו כנגדו אלו שלא היו בו או לא קיבלו מסורת אודותיו מאבותיהם. בנוסף, האומץ להבטיח הבטחות שניתנות להפרכה אמפירית לא מלמד בעיני על אמיתות כפי שהרב טען, במיוחד כשהן לא מתקיימות…)
אם לפחות אחד מן הסיפורים אינו אמיתי, הרי לנו שיש דרך להמציא התגלות המונית, ומכאן שייתכן שגם מעמד הר סיני הוא מומצא.
אם הרב יטען לגבי חלק מהסיפורים שהם תעתוע כלשהו בפני הקהל הרב, כשף או הזיה- נראה שאפשר בקלות לטעון זאת על מעמד הר סיני. ייתכן שהמחזה המרשים והקול הדובר הוא למעשה אפקטים או כשפים שעשו בני אדם.

4. בנוגע להפסקת העברת המסורת, נראה שמדובר בפרשנות מאד מסוימת של הרב. הדברים מתוארים בצורה די פשוטה במקרא. ניתן לדרוש כל דבר ולקחת אותו בסוף למחוזות שמתאימים לנו.. הנתק בשופטים אכן נראה כמו שכחה מפשט הפסוקים, ואכן זה לא פייר שה' כועס עליהם על כך, אבל במקרים רבים אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש וזה לא דבר בלתי סביר.
כנ"י לגבי מציאת הספר בימי ישעיהו. והפירוש של "כלל לא ידעו על הספר" למילים "לא שמעו על דברי הספר" הוא נח מאד אבל משנה לגמרי את המשמעות. אם ניתן לפסוקים פרשנויות רחוקות מהמשעות הפשוטה שלה נוכל לסלף את דברי המקרא כולו.
אך כן אגיד שתיאור בית ה' בפסוקים שלפני מקרב לטענת הרב.
קריאת התורה בימי עזרא- מדוע לא סביר שנשתכחו הלכות ומסורות? דווקא זה נראה סביר מאד כשאנחנו מביטים על דתות ומסורות, והחיזוק מהפסח שמתואר בספר מלכים אינו מחזק כי אם מוסיף לכך שאכן דברים משתכחים ומשתנים, אלא אם נסלף את הדברים הפשוטים שזה פותר כל בעיה כפי שאמרתי.

5. אוסיף שאלה קטנה וצדדית:
מידה ואנו מקבלים את התרחשותו של מעמד הר סיני. התיעוד היחיד עליו הוא בתורה, ומתואר שם שמה שהתקבל הוא עשרת הדברות. פשוט גם שלא כל התורה יכלה להינתן שם, שכן מתוארים בה אירועים שחלו לאחר מעמד הר סיני. אם כן, מדוע תוקפה המחייב של התורה כולה או מה שאנו מקבלים הוא רק את התרחשות מעמד הר סיני?

שוב, תודה רבה הרב!

אלו שאלות קשות וארוכות שכתבתי עליהן לא מעט וקשה מאד למצות אותן כאן. לכן סלחי לי אם אתייחס בקצרה יחסית, ואפנה אותך במידת האפשר הלאה. ככלל, אחזור על מה שאמרתי לך בפגישתנו. אם רוצים למצוא תירוצים ספקולטיביים אפשר לתרץ כל דבר. השאלה האם מה שאומרת המסורת הוא התירוץ הספקולטיבי או מה שאומרים מבקריה הוא התירוץ הספקולטיבי. לכן לדיונים הספציפיים הללו אין הרבה תוחלת. התמונה הכוללת חזקה מכל אחד מפרטיה שעליו אפשר להתווכח לנצח. במקום שבו יש תמונה כוללת ואחדותית, ומתנהל ויכוח גדול על כל אחד מפרטיה אז נטל הראיה הוא על המערער. כך זה בכל תחומי המדע (כשיש תיאוריה שמסבירה הכל באופן קוהרנטי ואחדותי, מי שמעלה אפשרות שאולי היא לא נכונה בפרט זה או אחר עליו הראיה). טלי כדוגמה את הביקורות שמבוססות על עשיית כשפים בעולם מטריאליסטי (בלי אלוקים), שהזכרת כאן, זה נשמע לי כמו הנפצה לא רצינית. בפרט כשמעלים את זה כדי לדחות את האפשרות של ניסים או התגלות. אז במקום זה יש כשפים וזה יותר סביר? או הטענה נגד עקרון הסיבתיות. בכל תחום אחר בחיים ובמדע הוא מ תקבל כמובן מאליו. כשיש חריגה כלשהי ממנו (בתורת הקוונטים) מיטב המוחות יושבים כדי להסביר אותה ולהבהיר מדוע אין כאן חריגה באמת. והביקורות כאן מניפות כלאחר יד את הטענה שאולי אין סיבות לדברים. זה לא רציני. אם כדי להיות אתאיסט יש לוותר על כל יסודות החשיבה הרציונלית, כמו למשל לקבל את קיומם של כשפים, להניח את קיומם של עולמות מרובים ומשונים שאף אחד לא צפה בהם, לוותר על עקרון הסיבתיות, להעלות ספקולציות שונות לגבי עדויות היסטוריות ופרשנויות למקרא, ועוד ועוד, אז נדמה לי שהאמונה כבר ניצחה בוויכוח. קשה להתמודד עם ביקורות שמערערות על החשיבה הרציונלית, כי הרציונליות היא הכלי לנהל גםם את הדיון הזה. מבחינתי אם חשיבה רציונלית מובילה לאמונה, וההתנגדות לה מאלצת את המתנגד לוותר על רציונליות, אזי זה סוף הדיון.
עוד הפנייה כללית אחת. יש אתר בשם "לדעת להאמין" (שאני מיוזמיו והייתי שותף בו בהתחלה, אבל אחר כך נפרדנו). יש שם מאמרים לא רעים על הרבה נושאים שאת מעלה. חלקם פחות טובים וחלקם יותר, אבל יש שם המון חומר חשוב ורלוונטי. יש שם גם אפשרות לשאול ולהיענות. בהמשך דבריי אפנה אותך גם לשם. את כמובן מוזמנת להמשיך לפנות אליי. הההפנייה הזאת היא בשבילך ולא כדי להפסיק את פניותייך אליי כמובן.
כעת אתייחס (בקצרה) לפי הסעיפים בדברייך.

1. ההנחה הרציונלית בכל תחום בחיינו היא שלכל דבר יש סיבה. אם היית אומרת על משהו שהוא קרה בלי סיבה היו מאשפזים אותך. כשוועדת חקירה בודקת מה קרה למטוס כלשהו שהתרסק, והם לא מוצאים מאומה. מה יאמרו? שהייתה סיבה אבל לא מצאו אותה. זו הנחה של התבונה, ואם היא עובדת תמיד ומניחים אותה בכל הקשר, אין סיבה לא להניח אותה גם בנדון דידן. דייויד יום כבר עמד על כך שהסיבתיות אינה תוצר של תצפית אלא הנחה אפריורית של התבונה, וככזו אין סיבה לא ליישמה גם כאן.
על השאלה מה סיבתו של הזבוב ענית בעצמך. את עצמך אמרת שיש לו סיבה אלא שאת חוזרת ונסוגה לסיבות שקדמו לו ושואלת עליהן. אבל זה בדיוק הטיעון הקוסמולוגי: לכי במורג השרשרת עד שאת מגיעה לזבוב הראשון. הטענה הקוסמולוגית היא שחייבים להניח את אלוקים אחרת יש זבוב ללא סיבה (זהו משל כמובן, כי יש אבולוציה).

2. הסברתי שקשה לדון במעמד הר סיני כמו בכל אירוע היסטורי מהזמן העתיק. את יכולה לבדוק עדויות שונות לגביו, טקסטים או מסורות, או ממצאים. על כל טענה היסטורית עתיקה ניתן לשאול אולי זה הומצא. לכן כתבתי שם שזה משתלב עם המסגרת הפילוסופית שיש אלוקים ושסביר שהוא יתגלה ויאמר לנו מה הוא רוצה מ איתנו ועם המסורת שהגיעה אלינו ואמרה שזה אכן קרה. אם הכל משתלב היטב אין סיבה לומר שכל זה המצאה. הרי זה גם סביר אפריורי שזה יקרה, וגם מגיעה מסורת שזה קרה. אז למה להניח שזו המצאה? כל הטענות שהעלית נכנסות למסגרת הזאת. אם הייתי במצב שקול ביחס לשאלה הזאת ומגיע אליה "נקי", אולי הייתי אומר ששתי האופציות שקולות (המצאה או לא). אבל יש טיעונים טובים לטובת הענין, ולכן למרות שתיאורטית זה אפשרי שהכל הומצא אין לי סיבה להניח זאת. דיברנו על כך שאני מחפש סבירות ולא ודאות. איני אומר שכל הפרטים על המעמד מדויקים, אבל שהיה עקרונית מעמדד מפגש עם הקב"ה זה נשמע לי סביר בהחלט. הסברתי בספר את טיעון העד והפירכות השונות עליו, וכדאי לראות שם.

3. לגבי התגלויות אחרות, יש באתר שלי דיון על כך (חפשי "התגלויות אחרות"), וראי גם במאמר הזה:
https://www.knowingfaith.co.il/%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A2-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99
יש לי ידיד שבדק לעומק את הסיפורים האחרים ואם את מוטרדת מזה תוכלי לדבר איתו. בקשי, ואתן לך מייל שלו.
בקצרה אומר שאף אחת מההתגלויות שמדווחות לא דומה למעמד הר סיני, לפעמים מדובר ממש בשקרים (חלקם מכוונים, באתרים אתאיסטיים) ולפעמים בסילופים קלים או השוואות לא נכונות. אבל גם אם ההתגלויות הללו בדויות אין להסיק מכאן בהכרח לגבי מעמד הר סיני, שכן המסורת שמעבירה אותו אמינה הרבה יותר מה"מסורות" הלא קיימות על ההתגלויות ההן. כמובן תיאורטית אפשר לטעון כל דבר, גם על מעמד הר סיני, ראי דבריי בסעיף 2. ספקולציות של מדע בדיוני (או כשפים) יכולות להסביר כל דבר, כולל כוח הגרביטציה.

4. את מה שהיה לי להסביר על הפסקות המסורת הסברתי שם, ולדעתי לגמרי סביר. אני מניח שיש עוד מאמרים באתר "לדעת להאמין" שהפניתי אליו למעלה. רק אומר שזו ממש לא פרשנות מסוימת שלי אלא הפשט הפשוט לגמרי של הדברים. רואים מהפסוקים שהייתה תורה קדומה, ובוודאי כשהמקרא עצמו מסגיר את ה"בדיות" שלו בתיאור ישר שמתייחס להפסקת המסורת. מי שרוצה להמציא לא עושה זאת.

5. דומני שבשיחתנו הראשונה עמדתי על כך שמעמד הר סיני הוא עצם המפגש עם הקב"ה. לאבהכרח כל הפרטים היו שם. אבל המפגש הזה החל את התהליך של התורה ופרשנותה, ואם הקב"ה מסר לנו תורה שניתנת לפרשנות אז אין לי בעיה שעשו זאת. אין שום ספק שחלק ניכר מההלכה הוא יצירה מאוחרת. אז מה? הבסיס ניתן במפגש ההוא ומכאן והלאה זו יצירה אנושית. יש לטענה הזאת השלכות, שכן אם מדובר ביצירה אנושית אז גם אני ואת יכולים להשתתף ולחלוק ולבקר. אני לגמרי מקבל זאת (ראי בספר השלישי של הטרילוגיה). אבל כל זה נעשה בתוך המסגרת של מתן תורה מסיני והעברתה הלאה.