צמחונות והלכה

עצם אכילתם הותרה בתורה ולכן אי אפשר לאסור. אני מסכים שמי שאינו אוכל זו מעלה.
לגבי ההתנגשות עם המוסר, הבחנתי כמה פעמים בין התנגשות מקרית ומהותית. יש צווים שההתנגשות שלהם עם המוסר היא מהותית, כמו החובה על כהן להיפרד מאישתו שנאנסה. כאן יש התנגשות מובנית עם המוסר. במצב כזה אם התורה אמרה להיפרד – סביר שהיא לקחה בחשבון את ההיבט המוסרי. אפשר להתווכח על פרשנות (האם וכיצד זה יוצא מהתורה, אבל אני עוסק כאן רק בעקרונות). אבל פיקוח נפש ושבת זו התנגשות מקרית. שמירת שבת לא כרוכה במהותה בסיכון חיים, ושמירת החיים לא כרוכה במהותה בחילול שבת. שם יש לחפש יישוב. ובהקשר של הלכה ומוסר לעתים אין יישוב וצריך לחיות את שני הדברים יחד: שני היבטים, הלכה ומוסר, שהשלכותיהם המעשיות מנוגדות. זו לא סתירה עקרונית ואפשר לחיות עם זה (ולקבל החלטות מעשיות כמו בכל קונפליקט ערכי).
במצב כזה בהחלט הייתי ממעט ככל האפשר באכילת בעלי חיים, ומצמצם את ציווי התורה למינימום הפרשני האפשרי. למעט קרבנות, נדמה לי שאפשר לצמצם את כל השאר.