קביעות הלכתיות של חז''ל ללא מקור
לכבוד ר' מיכי
מה הסמכות של חז"ל לקבוע קביעות ללא מקור כגון קול באישה או שוק באישה וכו'
אם אכן אין מקור אז זה יכול להיות אחד משלושה מכניזמים:
- גזירה או תקנה דרבנן.
- פרשנות לכתוב.
- סברא.
הסבר ל-2: במקרים רבים מדובר על פרשנות למשהו שכן מופיע בפסוק. למשל איסור קריבה לעריות שמופיע בתורה, וחכמים מפרשים אותו (מסברתם או משיקולי פרשנות שונים) או קובעים את גדריו (בבחינת מסרן הכתוב לחכמים).
בכל המקרים הללו יש להם סמכות ונחלקו הראשונים מה מקורה. לגבי תקנות וגזירות לפי הרמב"ם הוא מ""לא תסור" ורמב"ן חולק (ולא ברור מה שיטתו. הארכתי בזה בספרי רוח המשפט). בפרשנות ודרש לפסוקים הסמכות היא מכוח לא תסור (וכאן גם הרמב"ן מסכים). וכן לגבי סברא, שבזה יש סמכות לכל אחד לגבי עצמו, אבל קביעות של חכמים מחייבות את כולם.
הרב שלום,
1. האם אין קביעות שמקורן בתורה שבע"פ ממש – מסורות שנמסרו מסיני?
2. האם כל הדרשות של חז"ל שייכות ל3 הנ"ל או שאולי באמת הם נותנים הסמכתא למסורת שבידיהם?
1. כמובן יש גם הלמ"מ, אבל אלו לא קביעות של חכמים אלא מסורת שהם מוסרים.
2. יש גם דרשות סומכות, אם לזה אתה מתכוין. ושוב אלו לא קביעות של חכמים אלא מסורת שעוברת דרכם. זו בעצם הלמ"מ.
תודה,
כיצד אתה מבדיל בין דרשות סומכות לדרשות שהן הסמכתאות לקביעות חכמים?
א. למאי נפ"מ?
ב. אם אינני טועה הרבה פעמים בש"ס אומרים: "גמרא גמירי לה, וקרא אסמכתא בעלמא" (מצאתי בפסחים פא.), לעומת סתם "קרא אסמכתא בעלמא" או "דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא". אולי זה אינדיקטור.
לא הבנתי את המונח "דרשות שהן אסמכתאות לקביעות חכמים"? כוונתך למה שמכונה "אסמכתא בעלמא"? אין קריטריונים ברורים להבדיל ביניהם. יש אינדיקציות שונות. ברוב מקרים הראשונים קובעים שדרשה כלשהי היא אסמכתא אם יש ראיה שההלכה שיוצאת ממנה היא מדרבנן.
תלמיד בחכמה,
א. הנפ"מ היא האם זה דאורייתא או דרבנן.
ב. אלו שני סוגי אסמכתאות (דומני שבאנצי"ת ע' אסמכתא עמדו על כך). גמרא גמירי לה זו בד"כ הלכה דאורייתא, והדרשה שבאה לסמוך אותה ההיא אסמכתא. לעומת זאת, כשאומרים "קרא אסמכתא בעלמא" מתכוונים להלכה דרבנן. לזה התכוונת?
אני הבחנתי בדבריי בין דרשות גמורות לבין אסמכתאות ולא בין שני סוגי אסמכתאות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer