קבלת תו''מ בגירות, הגדרה או תנאי?

בסדרה "ניתוח מושגי".
(זה הזמן להגיד ישר כוח למי שהעלה את התכנים לספוטיפיי)
הבאת תהייה מדוע השו"ע לא הביא את עניין קבלת תו"מ כתנאי בגירות?
תירצת: שקבלת תו"מ זה הגדרת העניין, ואינו מאפיין. ולכן אי"צ לכתוב את זה. זה מהות העניין.

אני מתקשה בהסבר הזה, לו רק בגלל מהותו של ספר שו"ע כספר הלכה.
ההגדרה שלך נכונה, ולכן בניסוח מילוני היה מיותר להוסיף את עניין קבלת תו"מ בנוסף למינוח גירות.
אמנם, עניין קבלת תו"מ הוא מהות העניין, אבל הוא גם תנאי. בפועל, אם לא מקבל ע"ע הוא אינו גר.
ובהינתן כך, שו"ע כספר שמורה הלכה מעשית, היה חייב לכלול את העניין הזה. ככל שהוא תנאי מחייב.
לומר שמיותר היה לשו"ע לפרט את זה, כי זהו מהות העניין, כמו שלא יצטרך השו"ע לכתוב איך נוטלים לולב, כי נטילת לולב זה מהות המצווה ואי"צ לכתוב את זה.
נכון שעניין הגירות היא לקבל תו"מ. אבל מכיון שקבלת תו"מ היא טקס עם כללים.
כך למשל: אם יקבל ע"ע תו"מ אבל רק למראית עין בשביל להתחתן – ישנו דיון אם הוי גירות.
על השו"ע היה לכתוב ולהגיד את התנאי הזה